מילון הראי"ה:תורת בני נח (כללה)

המצוות המכוונות להשלמת האדם הטבעי שהוא ישר ונאמן [מ"ש קט].

שבע מצות בני נח

כללים קצרים (של) ההנהגה הכללית הראויה לעצמות כלל האנושיות ומוסרם <לעומת הנהגת התורה המיוחדת לעצמותם של ישראל> <שפרטיהם המעשיים, ויותר העיוניים, הנם שדות גדולים רחבי ידים> [עפ"י ע"א ג ב לח, ופנק' ג שיח].

פרי הקולתורה הכללית [א"ה (מהדורת תשס"ב ) ב 78].

כלל תורת בני נח

יסודי המוסר הטבעי. מעלת דרך ארץ הטבעית, טהרת המדות, בנטיה נקיה אל הצדק והיושר המוחש והמורגש ושנאת הרשע והעול במדה הגלויה שהיא נחלת כל האדם אשר על פני האדמה [עפ"י ע"א ד ד א].

יסוד ז' מצות בני נח

- הדבר היותר נמוך בכלל המוסר, שלא להיות רע לבריות מפני אהבת עצמו. <מפני שאי אפשר לישוב העולם להתקיים באופן אחר> [מא"ה ב מ]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, התהלכות את האלהים. ע' במדור מועדים וחגים, פסח, "יד חזקה" "זרוע נטויה" "כח גדול", כח גדול. ע"ע מלוכה, הנהגת המלוכה.