מילון הראי"ה:תפילת קבע (כינוי)

תפילה בחסרון ההכרה הפנימית, אשר אינה באה מצד רגש פנימי אלא מצד קביעות חובה חיצונית, המוסיפה יגיעה לנפש ורגשותיה, ודומה עליהם כמשאוי [עפ"י ע"ר א, עניני תפילה, טו]. תפילה הקבועה רק בנפשו (של המתפלל) לבדו ורגשותיה, אינה עוברת מהלאה לגבולו, ודבר אין לה עם כלל הרגשת הוד המציאות, המספרת כבוד אל [עפ"י שם תח]. ◊ כל שלא ישים (המתפלל) לבבו כי־אם למלאות הרגשו הפנימי לבדו, ולא יכיר שההרגש הוא אמצעי נכון להעמיד מצב נפשו ורעיוניו באפן נאה לתפילה, אבל עיקרה הוא נעלה מכל רגשות נפש אדם, כי היא תחנונים לפני ד' להפיק רצונו [עפ"י שם, עניני תפילה, טו]. ההרגש הטבעי הפנימי לבדו, בצמצום השכל לצרפו רק כפי ערך ההרגשה הטבעית, כשאיננו מתפשט בפעולותיו חוץ מגבול התכונה הטבעית של הנפש, עד שיהי' יכול לחדש בתפילה דבר מצד השכל הברור [עפ"י שם].