מילון הראי"ה:שמע (כינוי) (קריאת שמע)

ההקשבה הרוחנית של כלל ישראל [ע"א ד יד א].

קבלת מלכות שמים שבפרשת שמע ישראל

ההודאה על אחדות ד', (ש)היא הודאה מוחלטה, לא מצד הצירוף של התגלות האחדות המקפת את העולמים כולם, כ"א מצד עדות ד' הנאמנה, שהוא באמת המובן של היחידות האלהית בעולם [ע"ר א כה]. ◊ בקריאת שמע ד' אחד כלולה ההשגה המיוחדת למעלת ישראל, שהיא מצד התורה, המופיעה מצד עצם כבודו ית' בשפע רצונו שממעל לעולמות, שאין עוד מלבדו [שם רמט]. אור העליון ממקור התורה שקדמה לעולם [שם קיא]. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "אחד". ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, יחוד עליון. ושם, יחוד ד' בעולם. ושם, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ושם, קבלת מלכות שמים. ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, קריאת שמע.