מילון הראי"ה:ירידת בור (כינוי) (חייתני מיורדי בור)

("חייתני מיורדי בור"^[1]- שיקוע של נטילת יסוד החיים, אטימת הצינור של השאיפה של הרצון הפנימי, של השאיפה לחיות ולמלאות תפקידי חיים ומציאות, כשדה בּוּר, אשר אין בה אפילו הכנה להוראה של זריעה, המביאה לידי צמיחה, וכהוראת הבוּרוּת, התכונתית ביחש להמדע, באין שום הכשר רוחני, אפילו ביחש לערך נפשי, מוכן לשלמות והדרכה. שיקוע במעמק שכחת החיים והאורה החיונית האלהית ביסודה [עפ"י ע"ר א קפז]. ע"ע שְׁאוֹל. ע"ע ירד. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "חבוט הקבר".

הערות שוליים