מילון הראי"ה:קצף (אלקי)

התכונה האידיאלית לביעור הרע, הניגוד הפנימי האצור בסדרי ההנהגה העליונה לרשעה וחטאת. המובן היותר נערץ לחפץ הגועל את הקלקלה והרשעה מצד שהיא ההפוך הגמור מהטוב והיושר. <הקצף איננו מבקש טעמים הוא מתגלה בתור גילוי נפשי עצמי ואינו צריך טעמים לקצפו, היפך הטוב אין ראוי להיות וכל מה שהוא יותר רע יותר עול ורשע ראוי יותר למאיסה לאיבוד וכליון> [עפ"י ע"א ד ה כט]. ע' במדור זה, כעס. ושם, אף, ושם, חמה. ושם, עברה. ע' בנספחות, מדור מחקרים, קצף אף חמה, השחתה שבירה כליון.