ויקישיבה:מיזמים/תורנית/חזקה שליח עושה שליחותו

כשאין אנו יודעים, אם עשה השליח את השליחות שהוטלה עליו, אנו מניחים כי ביצע השליח את מה שנתבקש לעשות.

לכן, למשל, אדם שאמר לשלוחו: "צא וקדש לי אשה" (סתם, לא אשה מסויימת), ומת השליח, ואין המשלח יודע אם השליח קידש לו אשה, אם לאו, הרי זה בחזקת שקידש לו אשה, שכן "חזקה שליח עושה שליחותו". כיון שכך, הואיל ולא ידוע איזו אשה קידש לו, הרי הוא אסור בכל הנשים שבעולם, שמא הן קרובותיה של אותה אשה שקידש לו השליח, והן אסורות עליו באיסורי עריות.

בגמרא מובאת מחלוקת אמוראים בזה: רב נחמן סובר שבדברים שהם של תורה, אין חזקה שליח עושה שליחותו (כלומר, שאין סומכים על החזקה, שחוששים שמא לא ביצע השליח את השליחות שהוטלה עליו), ובדברים שהם מדרבנן, חזקה שליח עושה שליחותו, שכן אפילו אם לא עשה השליח את שליחותו, אין האיסור חמור כל כך; ורב ששת סובר, שבין בשל תורה ובין בשל סופרים "חזקה שליח עושה שליחותו".