נשמת כל חי

נשמת כל חי היא תפילה הנאמרת קודם ברכו של תפילת שחרית בשבת וביום טוב וחותמת את פסוקי דזמרה.

התפילה תוקנה בתקופה המשנה והשתמשו בה לברכת הגשמים, כמו בקטע הבא המובא במסכת תענית: "א"ר אבהו מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה מאי מברך אמר רב יהודה אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ור' יוחנן מסיים בה הכי אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו כו' עד אל יעזבונו רחמיך ה' אלהינו ולא עזבונו ברוך רוב ההודאות רוב ההודאות ולא כל ההודאות אמר רבא אימא אל ההודאות אמר רב פפא הלכך"(ו',ב'). וכן בהגדה של פסח כפי שמובא במסכת פסחים, באשר לסיומה של ההגדה: "מאי ברכת השיר רב יהודה אמר יהללוך ה' אלהינו ורבי יוחנן אמר נשמת כל חי"(קי"ח,א').

סגולות התפילה

באתר כתוב:" הרב אהרון גמליאל שליט"א מירושלים נחשב לאחד המובלים לעידוד הציבור באמירת "נשמת כל חי". מידי שבוע, בליל ששי, מתקיימת בביתו סעודת 'נשמת' שמשתתפים בה מספר אנשים קבועים, ומצטרפים אליה רבים נוספים שמתעניינים בסגולת אמירת "נשמת כל חי". תוכן המדור מתוך ספרו 'מטה אהרון'.

והוא מוסיף בכותב באתר: ברכת שיר השבח "נשמת כל חי" העצה הנפלאה להוושע בכל העניינים: לרפואה, פרנסה, זיווג, בנים, שלום בית וכו'

והוא מספר: "נשמת כל חי" הינה תפילת הודאה להקדוש ברוך הוא אשר יסדה שמעון בן שטח ועליה נאמר בנביא "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (בן איש-חי, פר' תולדות ס' ג') וטוב לאומרה מידי פעם. אך היא גם עצה נפלאה לישועה על כל צרה שלא תבוא, יקבל האדם על עצמו בלא נדר ובקבלה גמורה, שכשינצל ממנה יאמר לאחר שיוושע את ברכת שיר השבח "נשמת כל חי" פעם אחת בלבד (מתוך שחרית של שבת קדש אחרי שירת-הים) בתודה וקול זמרה (ויחתום בלא שם ומלכות), ועצה זו בדוקה ומנוסה שניצולו רבים על ידה, ובפרט אם יקבל על עצמו לאומרה בפני עשרה אנשים הרי זה משובח. ובכדי שלא ישכח לקיים קבלת אמירת הנשמת רצוי מאוד שירשום קבלה זו על דף.

בשעת קבלתו וכן בשעת אמירת "הנשמת" יפריש מעות לצדקה כפי יכולתו, שהיא מסוגלת לכל העניינים, ומה טוב ונעים שיאמר "נשמת כל חי" עם כיבוד או סעודה בבחינת סעדני ואוושעה (אך אין הכרח בדבר), (תהלים קי"ט).

חיבור התפילה

ראשי הפרקים של התפילה, מהסוף להתחלה, מרמזים על שם המחבר שמעון - כפי שנראה להלן בתפילה לפי נוסח תימן - בלדי מאת הרב יהודה גמליאל הי"ו

נִ שְׂמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׁר לְךָ תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם אֶת זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. לְדוֹר וָדוֹר מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הוּא הָאֵל. וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים. וְאֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׂיעַ בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה אֵלָּא אָתָּה. פּוֹדֶה וּמַצִּיל. מְפַרְנֵס וּמְרַחֵם. אֱלוֹהַּ כָּל הַבְּרִיּוֹת. אֲדוֹן הַתּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בַּתֻּשְׂבָּחוֹת. הַמַּנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד. וּבִרְיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים. וַי”י אֱלֹהִים אֱמֶת. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׂן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׂנִים הַמֵּקִיץ רְדוּמִים. וְסוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. וּמַתִּיר אֲסוּרִים. וּלְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים:

וְ אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׂירָה כַיָּם. וּלְשׂוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׁפְתוֹתֵינוּ שְׂבָח כְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׁוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׂמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ י”י אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת שֶׂעָשִׁיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ: מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ י”י אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׁבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. וּמֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים רַבִּים דִּלִּיתָנוּ מַלְכֵּנוּ.

וְעַד הֵנָּה עֲזָרוּנו רַחֲמֶיךָ י”י אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׂפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׂמָה שֶׂנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׂוֹן אֲשֶׂר שַׁמְתָּ בְּתוֹךְ פִינוּ. הֵן הֶן יוֹדוּ לְךָ וִיבָרְכוּ אֶת שִׂמְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל רוֹב נִסֵּי פְלָאֶיךָ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׂוֹן לְךָ תְשַׂבֵּחַ. וְכָל עַיִן אֵלֶיךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׂתַּחֲוֶה. וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקְּרָבִים וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׂמֶךָ. כְּדָבָר שֶׂנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה, ה' , מִי כָמוֹךָ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ: מִי ידְמֶה לָּךְ. וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ. וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן. קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ. כָּאָמוּר. לְדָוִד. בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה. וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ:

(תוספת)

"ביום טוב ינגן החזן "האל בתעצומות"
הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ. הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ. הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ:

בראש השנה וביום כפור ינגן החזן "המלך"
הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא:

בשבת מתחיל החזן "שוכן עד"
שׁ וֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ. וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה'. "

בְּפִי יְשָׂרִים תִּתְרוֹמַם:
וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ:
וּבִלְשׂוֹן כָּל חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׂ:
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׂים תִּתְהַלָּל:

וּבְמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ כָל בֵּית יִשְׁרָאֵל יִתְפָּאַר שְׂמְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ. שֶׂכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׂבֵּחַ. לְפָאַר. לְרוֹמַם. לְגַדַּל. וּלְהַדַּר עַל כָּל דִּבְרֵי שִׂירוֹת זְמִירוֹת תֻּשְׂבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׂי עַבְדְּךָ מְשִׂיחֶךָ:

יִשְׂתַּבַּח שִׂמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׂ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱלֹהֵינוּ שִׂיר. וּשְׂבָח. הַלֵּל. וְזִמְרָה. בְּרָכוֹת. וְהוֹדָאוֹת. נֶצַח. וּגְבוּרָה. גְּדֻלָּה. תְּהִלָּה. וְתִפְאֶרֶת. עֹז. וּמַלְכוּת. וּמֶמְשָׂלָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: בָּרוּךְ אַתָּה (יחתום בלא שם ומלכות) מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מֶלֶךְ גְּדוֹל הַתֻּשְׂבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׁים. הַבּוֹחֵר בְּשִׂירֵי זִמְרָה חַי הָעוֹלָמִים (והשומעים עונים: אָמֵן):

סבורים כי המחשב הוא שמעון בן שטח. אוצר ישראל כתב שבסידור עבודת ישראל מיוחסת התפילה לחברו, שמעון בן כיפא.

מתוך הזוהר

בזוהר לפרשת תרומה נאמר:" נשמת כל חי הא חברייא אתערו (רה) ביה מלין דקשוט, אבל אית לן לאדכרא האי נשמתא דפרחא מההוא חי העולמים ובגין דאיהי דיליה דמניה נפקן כל ברכאן ושריין ביה והוא אשקי ומברך לתתא האי נשמתא דנפקא מניה אית לה רשו לברכא להאי אתר, ועל דא פרחין נשמתין מההוא חי, במעלי שבתא, אינון נשמתין דאינון פרחאן, ממש מברכין להאי אתר דאק' שם מתתא, וההוא אתר דנפקי מניה מברך ליה לעילא והאי שם מקבלא ברכאן מתתא ומעילא ואתכלילת מכל סטרין, ביומי דחול איהי מקבלא ברכאן משאר נשמתין דקא מברכין לה מתתא, ביומא דשבת איהי מקבלא ברכאן מאינון נשמתין עלאין דקא מברכאן לה בארבעין וחמש תיבין כחושבן מ"ה (מנשמת כל חי עד והאחרונים) (ס"א וברזא דחמשין תיבין כחושבן מ"י) כמה (הקדמה ב א)דאוקימנא ברזא מ"ה וברזא מ"י, דא עלמא עלאה ודא עלמא תתאה, נשמת כל חי (ס"א עד האחרונים) מ"ה, ומן ואילו פינו מלא שירה עד ומלפנים סלקא תושבחתא אחרא חמשין תיבין, ואף על גב דלא קיימא תמן מלה בחושבנא סלקא חושבא רזא מ"י ומתמן ולהלאה סלקא תושבחתא אחרא לחשבון (מ"ה) מאה תיבין תשלומין דכלא וחד רתיכא על מה דשריא דאיהו ( שמות דף קלח/א)