יריעות המשכן

אריגים ועורות שבהם כוסה המשכן.ארבע סוגי יריעות היו מכסות את המשכן: א. יריעות המשכן; ב. יריעות עיזים; ג. עורות אילים מאודמים; ד. עורות תחשים.היריעות העיקריות היו היריעות התחתונות, הנקראות "יריעות" סתם, או "יריעות המשכן", שהיו עשויות מארבעה מיני חוטים: שש משזר, תכלת, ארגמן ותולעת שני.תוך כדי אריגת היריעות, ארגו גם ציורי כרובים מעשה חושב.יריעות המשכן היו מורכבות מעשר יריעות, שכל אחת מהן אורכה: עשרים ושמונה אמות, ורוחבה: ד' אמות. חיברו חמש יריעות למחברת אחת, וחמש יריעות אחרות למחברת שניה, ואחר כך חיברו את שתי המחברות על ידי חמישים קרסים של נחושת, שהושחלו לתוך לולאות תכלת, שבשפת כל מחברת.לאחר חיבורן, התקבלה יריעה אחת, שאורכה: ארבעים אמות, ורוחבה: עשרים ושמונה אמות. היריעה כיסתה את כל גג המשכן ועוד שמונה אמות לאורך הקירות, ושתי אמות התחתונות, דהיינו, אמה אחת של קרשים ואמה אחת של אדנים, נשארו מגולות.יריעות עיזים - על היריעות התחתונות של המשכן הניחו יריעות העשויות מצמר של עיזים. יריעות אלה הנקראות "יריעות עיזים" או "יריעות האוהל", היו עשויות מאחת עשרה יריעות שכל אחת מהן אורכה: שלושים אמות, ורוחבה: ארבע אמות. חיברו חמש יריעות, ואת שש היריעות האחרות חיברו לקבוצה אחרת. היו אפוא עתה שתי יריעות, אחת - עשרים אמות על שלושים אמות, והשניה - עשרים וארבע אמות על שלושים אמות.כל קבוצת יריעות שחוברו יחדיו נקראת: "מחברת". שתי ה"מחברות" חוברו זו לזו על ידי חמישים קרסי נחושת שהושחלו לחמישים לולאות מקבילות שעשו בשפתן של שתי המחברות. התקבלה עתה יריעה אחת שאורכה: ארבעים וארבע אמות, ורוחבה: שלושים אמות. עשר האמות האמצעיות של רוחב היריעה כיסו את גג המשכן, ועשרים האמות הנותרות, כיסו עשר מהן את הקיר הצפוני, ועשר האמות האחרות כיסו את הקיר הדרומי^[1].אורך היריעה, שהיתה ארבעים וארבע אמות, היתה מונחת על המשכן באופן זה: בצד מזרח ירדו שתי אמות של היריעות על מסך פתח המשכן ("דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה" - שבת דף צט). שלושים אמות של אורך היריעה כיסו את גג המשכן. נשארו שתים עשרה אמות. עשר מהן כיסו את הקיר המערבי, ושתי האמות הנותרות היו מונחות על הקרקע מאחורי המשכן^[2] ("דומה לאשה שמהלכת ושולי בגדיה מהלכין אחריה" - שבת דף צח).עורות אילים מאודמים - למעלה מיריעות העיזים היו עורות אילים מאודמים, כלומר יריעות אילים צבועים בצבע אדום.לדעת רש"י, לא היו מכסים העורות אילים מאדמים כי אם את גג המשכן בלבד. ואולם בספר "חכמת המשכן" כתב בשם "מדרש הגדול" שעורות האילים כיסו גם את קירות המשכן.עורות תחשים - במדרש תנחומא (פרשת תרומה) מובא: "ועורות תחשים - רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: חיה טהורה גדולה היתה במדבר וקרן אחת היה לה במצחה ובעורה ששה גוונים, ונטלו אותה ועשו ממנה יריעות. ורבי נחמיה אמר: מעשה ניסים היתה ולשעה שנבראת בה ולשעה נגנזה".במסכת שבת (דף כ"ח) נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה. לרבי יהודה היו האילים מאודמים והתחשים שתי יריעות שונות. תחילה הניחו את האילים מאודמים על יריעות העיזים, ועליהם היו מונחים עורות התחשים. ולרבי נחמיה מכסה אחד היה, חציו של אילים מאודמים וחציו של תחשים (רש"י החליף את השיטות וכתב שלרבי יהודה היו האילים והתחשים כיסוי אחד).בברייתא דמ"ט מידות מבואר, כי האילים מאודמים והתחשים היו מכסה אחד משולש. כלומר, שהיה מחולק לארבעה משולשים שווים. שני המשולשים הפנימיים היו מאילים מאודמים, ושני המשולשים הקיצוניים, היו מעורות תחשים.

הערות שוליים