מלחמה

התנאים הנדרשים ליציאה למלחמה

1. להמלך בסנהדרין
2. החלטה של המלך

שינוי במעמד ערך חיי אדם בזמן מלחמה

1. בדרך כלל אדם נענש על שהרג אדם אחר, כנאמר בתורה {{מקור|בראשית ט, ה-ו|כן]}: "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". הנצי"ב מחדש, שבעת מלחמה אין אדם נענש על הריגת האוייב. שבעת מלחמה הוא "עת לשנוא" ו"עת להרוג"‏^[1], ואין האדם נענש על כך כלל^[2]
2. מותר למלך ישראל לערוך מלחמת הרשות, ואף שהמלחמה אינה מלחמת מצווה או חובה, וידוע שייהרגו בה כמה מישראל, מותר לצאת למלחמה זו^[3].
3. אדם מר נפש שרוצה להתאבד רשאי לצאת למלחמה ולפעול שישימו אותו במקום מסוכן ביותר, אף שבוודאות יהרג בו, ואין בזה איסור נטילת נפש עצמו. זאת משום שבמלחמה "עת להרוג" ועת לסכן עצמו, וכל שהוא צורך המלחמה ראשי לעשות כך^[4].

לחימה באמצעות התורה

1. זכות לימוד התורה היא כלי נשק לישראל לנצח במלחמותיו. ככל שהמלחמה כבדה יותר כן יש להעמיק יותר בלימוד הלכה ועל ידי כך "חרב התורה" הלוחמת לישראל מתחדדת והופכת למשוננת יותר^[5].

הערות שוליים: