חומרה בדבר שנהגו בו היתר

הגדרה

אדם שמחמיר על עצמו כשלא ברור אם זה אסור או מותר לפי ההלכה והרבים נהגו שהדבר מותר, כיצד ינהג המחמיר? ההלכה מציינת שאדם הרוצה להחמיר על עצמו בדבר כזה יחמיר בצנעה, כיוון שאדם המחמיר ברבים מוציא לעז (מזלזל) באותם אנשים הנוהגים להקל וגם בפוסקים לציבור להקל ומראה שמנהגם אינו נכון.

המנהג מחלק בין אוכל לכלים: כאשר אדם מחמיר שלא להשתמש בכלים בגלל בעיה הלכתית הדבר נראה לעין ויכול לפגוע ולזלזל ולכן עליו להקל ברבים כדי שלא לזלזל במי שמתיר , אך כאשר אדם מחמיר באוכל הדבר לא נראה לעין ויכול לומר שאינו רוצה לאכול אוכל זה ולא צריך לפרש שהוא מחמיר, כיוון שלא כולם אוכלים את כל המאכלים. ופסק הש"ך בעניין, שמותר לאדם שמחמיר לאכול אוכל מסוים שעשו ממנו תבשיל והאוכל נמצא בתוך התבשיל, שיכול לאכול את התבשיל ולהימנע מלאכול את עצם הדבר שמחמיר בו

^[1] באוהלה של תורה סימן ו', הרב אריאל שו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן רצ"ו) הש"ך יורה דעה סימן ס"ד סעיף קטן י"ב