הרב אהרן הכהן

אהרן הכהן, 1841 - 1934; (ה'תר"א - ל' בשבט ה'תרצ"ד), מחכמי תימן בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, דיין וראש ישיבת בית שרעבי.

קורות חייו

הרב אהרן הכהן נולד בצנעא בתמוז שנת תר"א. אביו, רבי שלום הכהן, היה בן למשפחת כהנים מיוחסים ואנשי מעשה. אמו הייתה בת למשפחת צעדי המפורסמת בצנעא, שהעמידה תלמידי חכמים שהיו מגדולי הדור לאחר גלות מוזע, וביניהם הרב יהודה צעדי ובנו הרב יחיא צעדי, שהיה מרבותיו של מהרי"ץ.

בילדותו למד אצל המארי, וכשגדל קצת השתתף בשעורים הקבועים בישיבתו של הרב חיים קרח, שקבע את לימודיו בישיבת בית אלשיך המפורסמת. בישיבה זו התאספו ללמוד גדולי הלמדנים שבאותו הדור. הרב קרח העריך את תלמידו הצעיר וקרבו אליו, כך שהיה לתלמידו הגדול שבחבורה, עד שזכה להיות לו לתלמיד חבר. בשנת תרכ"ד 1864 נשא לאשה את ג'זאל בתו של רבי סאלם ממשפחת גנדיל.

בשנת התרס"ה, 1905, בימי מלחמת האמאם נגד הטורקים, נחרבה עיר הבירה צנעא, והשנה הייתה שנת בצורת ורעב קשה מנשוא. הקהילה היהודית נחרבה על רבניה וחכמיה, רבים מבניה מתו, וישיבת בית אלשיך נסגרה. הרב כהן גלה לחודשים ספורים עם כל משפחתו לכפר סיאן, שהיה ממוקם מהלך חצי יום רגלי מעיר הבירה צנעא. כשפסק הרעב חזר לצנעא עם יתר חבריו הרבנים, ועבר ללמוד יחד עם בנו הרב אברהם וכל גדולי הדור.

כמרבית חכמי תימן, הרב אהרן עסק במלאכה בצד לימוד התורה. מלאכתו הייתה תפירה ותיקון בגדי משי יקרים לשרי מלכות תימן ונכבדיה, וזכה להתפרנס ממלאכה זו בכבוד.

פעילותו הציבורית

משנת ה'תרס"ה, לאחר שהאמאם יחיא כבש את צנעא, הרב היה אחד מארבעת הרבנים אשר שימשו סמכות רוחנית עליונה בצנעא, והם שדאגו לכל קהילת צנעא אצל השלטונות. האמאם יחיא חמיד אלדין העריך מאוד את מארי אהרן ואת אישיותו המיוחדת, ומינהו לראש הרבנים. לאחר כמה חודשים שכנע את האמאם שיפטרו ממשרה זו, אך נשאר כסמכות רוחנית לכל עניין ודבר בקהילה. הרב שימש בדיינות משנת התרס"ה כדיין שני בבית דינו של מארי יחיא יצחק הלוי שהיה ראש אב בית הדין לכל ארץ תימן במשך 30 שנה. מצויים עשרות תשובות מכתבים והרשאות שהוא שחתום עליהם.

בשבתו לדון ריחפה תמיד צהלה בפניו, ומעולם לא דיבר בחומרה על המתדיינים, אלא דיבר עימם במתק שפתיים ובלשון רכה, ופעמים היה נותן מכספו כדי שיגיעו הצדדים לפשרה. כך היה עושה משפט וצדקה גם יחד, והצדדים יצאו שמחים ומרוצים זה מזה. כעשר שנים למדו הוא ובנו רבי אברהם בבית מדרשו של הרב יחיא קאפח, ובשנת תר"פ 1920 פתח הרב אהרון הכהן ישיבה בראשותו יחד עם בנו בבית הכנסת של הרב חותר, הנקראת "כניס בית אלשרעבי", ועמד בראשות הישיבה עד יומו האחרון. סדר לימודם כך היה: לראשונה בדברי קבלה ולאחר מכן כשמתאספים הלומדים בגמרא ורמב"ם בסברא והבנה כשלש שעות בהשכמה קודם אור היום. לאחר תפילת שחרית היה נוהג ללמוד רמב"ם ושלחן ערוך ושאר פוסקים בחברת תלמידי חכמים בדרך עיון ומשא ומתן.

בזמנו הפנוי עסק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, כאהרן הכהן בשעתו. רבים מבאי ביתו באו לבקשו שישכין שלום ביניהם. היה ממונה על קופות הצדקה ע"ש רבי מאיר בעל הנס לעניי ארץ ישראל.

הרב עמרם קרח כותב עליו בספרו: "חונן וחומל על העניים, ותלמידי חכמים הכושלים בעלי שיבה מבקר אותם בביתם ומשתדל הוא בעצמו להזמין מה שנצטרך להם. אהוב ונכבד אצל הכל, ועוד חנן לו ה' יופי מראה וקומה."

יו"ט צמח שהיה בתימן ב-1910 מתאר את התרשמותו כשהתארח בביתו בליל הסדר: "בליל סדר שני, הוזמנתי אצל מארי אהרן כהן חבר בית דין הצדק של צנעא, זהו ישיש נפלא, בעל קומה זקופה וזקן ארוך ולבן על פי מידותיו. פניו מחייכים תמיד והוא אהוד מאוד. האימאם מינהו לראש הרבנים, אולם התפטר מיד מכהונתו זו, והסכים להיות דיין פשוט למען יוכל להביא תועלת מבלי להפיק כבוד ולא הנאה פרטית. הוא חייט על פי מקצועו, והוא גוזר רוקם ותופר כל היום מעילי חגיגות לערבים. הללו אוהבים אותו מאוד, ומקבלים את פניו בסבר פנים ושמחה. הוא אב למשפחה פטריאכלית ופקודותיו נאמרות במתק שפתים. ארבעת בניו הנשואים, ששלושה מהם נעשו כבר סבים, חיים כולם יחד אתו בבית משותף ונכנעים לפקודותיו. עונג גדול להיכנס לבית ברוך-יה זה. מארי אהרן אוהב את הפיוט והמנהגים הקדמונים: העבר מושך את לבו והוא קשור ודבוק אליו. על אף גילו הזקן, הוא מחונן בקול יפה ונעים, ו"הסדר" אצלו נחמד ומקסים. ברגע ידוע, הוא בוצע את המצה לשתים, עוטף אותה במטפחת, מניחה על כתפו, ועושה הקפה בבית, כאלו הוא עצמו יצא ממצרים, שנים מנכדיו מתרגמים בערבית בשביל הנשים, את "מה נשתנה", וכשמתחילים כמה מעלות טובות למקום עלינו, יושבים הגברים והנשים מסביב לשלחנות, וכשאומרים דיינו מרימים אותם ומורידים אותם פתאום. את הפסוקים האחרונים אומרים בקול רם. אחרי הסעודה קוראים בשמחה ובששון שפוך, שיר השירים, אחד מי יודע וחד גדיא, והסדר מסתיים בחצות הלילה."

בעל תפילה ומשורר

כבעל קול נעים, שימח בשירתו במסיבות חתנים בבתי משתאות וסעודות מצווה. נהג ללמד בביתו בכל מוצאי שבת שירה והניגונים של רבי שלום שבזי.

היה חזן ראשי ומורה צדק ב"בית שרעבי". בתפלות ימים נוראים רבים היו נוהרים לבית מדרשו. בעצרות וימי תפלה בימים קשים של רעב ובשנות בצורת, היו מתאספים באחת מבתי הכנסת הגדולים שבצנעא, וכשהחמיר המצב, נהגו להוציא את התיבה לבית החיים, ולאחר שהתבקש על ידי המארי חיים קרח לעמוד בתפלה, הוא מצטרף למארי חיים ולעוד רבנים לעורר רחמי שמים.

גם בני המלכים המוסלמים היו נוהגים לבוא רכובים על סוסיהם לפני ערב שבת תוך כדי טיול, ובמיוחד בזמן צום רמדאן, באים היו לשמוע וליהנות כשהיה אומר את הפיוט "בר יוחאי", בעודו לבוש בגדי לבן ומעוטף בטלית שהוסיפו למעמד הוד וקדושה.

תלמידיו

בניו

• הרב אברהם הכהן (שימש אחריו בראשות הישיבה "בית שרעבי" בצנעא תימן, ונשיא ישיבת "אהל תורה" בתל אביב).
• רבי משולם הכהן (סוחר).
• הרב חיים הכהן (שימש כרב ביהכ"נ בית שרעבי בצנעא תימן, ורב ביהכ"נ "תפארת ישראל" ברמת גן. אחת מבנותיו יונה נישאה לרבי שלום סירי.
• רבי שמואל הכהן (משורר, שימש כרב ביהכ"נ "נוה שלום הכהן" ברמת גן).

תלמידיו ושומעי לקחו

• הרב שלום יצחק הלוי (הזקן).
• הרב חיים כסאר.
• הרב שלום קלזאן.

אחרית ימיו

בשנותיו האחרונות כהה מאור עיניו והצטער שלא התאפשר לו ללמוד כימים כתיקונם. הוא העביר את משרת הנהגת הישיבה לבנו, והוסיף לקום בחצות הלילה לבית המדרש כדי ללמוד עם בניו. נפטר בגיל 93, ביום חמישי א' דר"ח אדר ל' בשבט שנת ה'תרצ"ד 1934. ספדו לו גדולי הדור.

הנצחתו

בשנת ה'תשנ"ד (1994), במלאת שישים שנה לפטירתו, הוקם לזכרו בקריית ספר, מפעל תורני מכובד הנקרא מכון מרא"ה, הכולל: ספריה תורנית בת אלפי ספרים, מכון מחקר תורני והוצאה לאור של עשרות ספרים בפרשנות התורה, הלכה, מוסר ומחקר. כמו כן, ספרים "מראה אהרן" (קריית ספר, ה'תשס"ד), "המשרת בקודש" (ניו יורק, ה'תשע"ג), ובו קורות חייו. הרב שלום קורח (בנו של הרב יחיא קרח) חיבר לכבודו קינה בזמן פטירתו, בו מבטא המחבר גם את דמותו ומידותיו (נדפס בס' נרות זכריה עמ' רנט').

לקריאה נוספת

• נרות זכריה, בני ברק ה'תש"ן, עמ' רנט - רס.
• מראה אהרן, מכון מרא"ה - קרית ספר ה'תשס"ד.
• המשרת בקודש, מכון מרא"ה - ניו יורק ה'תשע"ג.
• איש ימיני ג' חלקים, בני ברק ה'תשע"א. (לכל אורך הספרים)

תקופת חייו של הרב אהרן הכהן על ציר הזמן