פרשני:בבלי:שבת יב ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
רבי יהודה אומר: אומרים לו לחולה: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל!
רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל! 1 שמתוך שכוללו עם האחרים, תפלתו נשמעת יותר בזכות הרבים.
1. ולא פליגי רבי יהודה ורבי יוסי על כל התנאים לעיל דאמרי שאסור לזעוק אל החולה בשבת, אלא דלשון זה לא משתמע כתפלה, משום שמדבר אל החולה ולא פונה אל הקדוש ברוך הוא. מהרש"א.
שבנא איש ירושלים בבואו לבקר את החולה בשבת - בכניסתו היה אומר: שלום! וביציאתו היה אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ורחמיו של הקדוש ברוך הוא מרובין להביא לך רפואה אף בלי זעקתנו, ושבתו [נוחו בשבתכם] לשלום!
והוינן: כמאן מכל הני תנאי אזלא הא דאמר רבי חנינא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל כשמתפלל עליו, [בשביל שיתרפא בזכות הרבים]?! ומשנינן: כמאן, כרבי יוסי דאמר לעיל: "המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל"!
ואמר רבי חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת! שהרי גורמים הם לצער.
אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיוליה בתפיחה [לבקר את החולה], זימנין אמר לחולה: המקום יפקדך לשלום! בלשון הקודש. וזימנין אמר לו: המקום ידכרינך לשלום! בלשון ארמית. [ולאו בשבת דוקא היה].
ומקשינן: היכי עבד רבי אלעזר הכי? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי! 2
2. אלא בלשון הקודש בלבד. אך עיין לקמן בהערה 4, והדבר תלוי בדיעות שהובאו שם.
וכן אמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקים לו להכניס את תפלתו לפני הקדוש ברוך הוא! 3 לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. 4
3. אבל תפלת ציבור שאני, ונאמרת בכל לשון. לפי שאינם צריכים סיוע ממלאכי השרת. שנאמר "הן א-ל כביר לא ימאס" בתפלת רבים. סוטה ל"ג. ורש"י שם. ועיין ברבינו יונה (ברכות ז.) שהביא בשם רבני צרפת שתפלה שאומרים אותה בציבור היחיד מתפלל אותה בביתו אף בלשון ארמית. 4. שאין הם מבינים אלא לשון הקודש. כן משמע מתוספות. ולפי זה מתפללים דוקא בלשון הקודש. אבל הרא"ש (ברכות י"ג.) כתב דמבינים הם כל לשון, אלא שלשון ארמית מגונה בעיניהם, משום שהיא שיבוש של לשון הקודש [מעדני יום טוב, שם]. ולפי זה דוקא בארמית אין מתפללים, אבל בשאר לשונות מתפללים. והובאו שתי דעות אלו בשלחן ערוך סימן ק"א סעיף ד'. ועיין בחכמת שלמה שם. והראב"ד בתמים דעים סימן קפ"ד כתב, ד"אין מכירין" לא קאי על הלשון, אלא על המתפלל בלשון זו. כלומר, שאין מלאכי השרת משגיחים בו להעלות את תפלתו לפני הקדוש ברוך הוא. שלא התירו להתפלל בלשון זו, כדי שלא ינחו לשון הקודש וירבו עמי הארץ בישראל. והוסיף החתם סופר בטעם הדבר, שלשון הקודש חביבה לפני הקדוש ברוך הוא והיא הלשון העיקרית אצלו, שהרי בה ברא את העולם, ובה דיבר עם נביאיו, ונתן בה את התורה. ואין זה מכבודו של מלך לדבר לפניו בלשון שאינה חשובה אצלו.
ומשנינן: שאני חולה, דשכינה עמו! 5 ואין צריך למלאכי השרת שיכניסו את תפלתו לפנים מו הפרגוד, אלא באה בעצמה לפני הקדוש ברוך הוא.
5. וביאר החתם סופר לדרכו (שהובאה בהערה הקודמת), על דרך משל. שאם שולח אדם בקשה אל המלך דרך המליץ הממונה על כך בבית המלך, אין ראוי שיביאה המליץ למלך אלא אם היא בלשון המלך. אבל כששוטח את בקשתו לפני המלך עצמו מניח לו המלך לדבר אליו בכל לשון.
כדאמר רב ענן אמר רב: מנין ששכינה סועד את החולה לסומכו בתשישות כוחו? שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי"! 6 תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא, כדי שלא ישב יותר גבוה מהחולה [אם החולה שוכב במקום נמוך. תוספות], אלא מתעטף בטליתו על ראשו מאימת השכינה ואינו פונה לצדדים, 7 ויושב לפניו של החולה על הקרקע. מפני ששכינה נמצאת למעלה מראשותיו של החולה. [ואם ישב מאחורי ראשו נמצא יושב במקום השכינה]. 8 שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי"!
6. עוד הביא רש"י בשם רבינו יעקב דגרס "סוער", שהוא תרגומו של "פוקד". כלומר, מבקר. ופירש הערוך שהוא מלשון "סר" בהבלעת העי"ן, כמו "סר לראות". ולהך גירסה גרסינן לקמן, "אל תיקרי "יסעדנו", אלא "יסערנו". 7. וכתב המאירי, שעל ידי שישב לפני החולה בכניעה ויראת שמים כאדם השם לבו להבין באחריתו, אף החולה ירגיש בכך וישוב אל ה' בכל לבו. 8. אך מהגהות אשרי משמע דקאי אלעיל. והכי קאמר: לא ישב אדם למעלה מראשותיו של החולה על גבי מטה וכסא. אבל על הארץ מותר בכל צד. בשפת אמת. ועיין בבית הלל (יורה דעה סימן של"ה) במה שהביא מזהר פרשת פנחס על זה.
ואמר רבא אמר רבין: מנין שהקדוש ברוך הוא זן את החולה? שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי"! שסעד הוא אף לשון מזון.
שנינו במתניתין: ולא יקרא לאור הנר!
אמר רבה: אפילו אם גבוה הנר שתי קומות אדם מעל הקורא, ואפילו אם גבוה שתי מרדעות מעליו, ואפילו אם הוא בגובה של עשרה בתים זו על גב זו, [דבכי האי גוונא ליכא למיחש שמא יטה] - לא יקרא לאורו! דלאחר שגזרו חכמים את גזירתם, בכל אופן נאסר. ואף היכא שלא שייך טעם הגזירה. דלא פלוג רבנן.
ודייקינן: מהא דקתני במתניתין "לא יקרא" בלשון יחיד, משמע דאדם חד הוא דלא ליקרי, הא בתרי אינשי שפיר דמי! ומותר להם לקרות לאור הנר, כיון שאם יבוא אחד מהם להטות, יזכירנו חבירו.
וקשיא: והתניא: לא יקראו לאור הנר, לא אחד ולא שנים!
אמר רב אלעזר: לא קשיא. כאן, במתניתין דשרי בשנים, מיירי כשקוראים שניהם בענין אחד! 9 שבזה, אם ישכח אחד ויבא להטות יזכירנו חבירו. 10 וכאן, בברייתא דאסרה אף בשנים, מיירי כשקוראים בשני ענינים! שכיון שכל אחד מעיין בפרשה נפרדת, אין האחד מרגיש במעשה חבירו.
9. יש מן הראשונים שסוברים דדוקא אם קוראים השנים בספר אחד, מותר. אבל אם קוראים בשני ספרים, אף בענין אחד אסור. סמ"ג, ריטב"א, ר"ן. ויש הסוברים דאף בשני ספרים מותר. טור בסימן רע"ה בשם הסמ"ק. ועיין בבית יוסף שם בביאור שתי השיטות. 10. ודוקא לדבר מצוה התירו לקרות לאור הנר בשנים, אבל לא לדבר הרשות. מגן אברהם סימן רע"ה סק"ה. אך עיין במשנה ברורה שם סק"ו, שכתב דמהט"ז משמע דפליג עליו בזה.
אמר רב הונא: ובמדורה גדולה - אפילו אם הם עשרה בני אדם, אסור להם לקרוא לאורה! שמא יבואו לחתות בה ולתקנה. ולא סמכינן שיזכירו זה לזה, כיון שהם יושבים רחוקים זה מזה. 11 אמר רבא: אם אדם חשוב הוא - מותר לו לקרוא לאור הנר! 12 לפי שאף בחול אינו רגיל להטותו, מפני חשיבותו.
11. עוד פירש רש"י, שמשום שזנבות הגחלים סמוכים להם אין האחד מרגיש כשהשני בא לחתות ולהבעיר בגחל הסמוך לו. ועיין בב"ח סימן רע"ה, ובביאור הלכה שם סעיף ב', במה שכתבו בזה. 12. ולא אמרינן בזה "לא פלוג" כדאמרינן לעיל בנר גבוה, דדוקא לגבי אותו אדם לא חילקו חכמים, אף דהנר נשתנה. אבל היכא דהשינוי הוא באדם, חילקו חכמים בגזירתם. ט"ז, סימן רע"ה סק"א.
מיתיבי: לא יקרא אדם לאור הנר בשבת, שמא יטה. אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה! פעם אחת קרא בשבת לאור הנר, ושכח ובקש להטות. אמר: כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים: "לא יקרא לאור הנר"! 13
13. ועיין במהר"ץ חיות שהביא על זה פירוש בשם הגר"א.
רבי נתן אומר: לא בקש להטות בלבד, אלא קרא והטה בפועל. 14 וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי את הנר בשבת, ועברתי על איסור הבערה. לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה על שגגתי זו! והא רבי ישמעאל בן אלישע ודאי אדם חשוב היה, ומשמע דאף הוא היה בכלל הגזירה. וקשיא לרבא דאמר: אדם חשוב מותר.
14. ואף דקיימא לן, "ומה בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמם על אחת כמה וכמה", לא אמרינן כן אלא לגבי אכילת איסור שהיא גנאי גדול לצדיק, ולא בשאר איסורין. תוספות. והר"ן תירץ, דכיון שעבר על דברי חכמים נכשל בזה.
אמר רבי אבא: שאני רבי ישמעאל בן אלישע, הואיל ומשים עצמו על דברי תורה כהדיוט! ואינו מקפיד על חשיבותו, ומטה את הנר לצורך העיון בתורה. הלכך, לקריאה בתורה אין דינו כאדם חשוב.
תני חדא ברייתא: שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר בשבת! ואין חוששין בו שמא יטה.
ותני אידך ברייתא: לא יבדוק השמש כוסות וקערות לאור הנר! וסתרן ברייתות אהדדי.
ומשנינן: לא קשיא. כאן דאסור, בשמש קבוע הוא! שאימת רבו עליו, ולכן בודק את הכלים יפה, שמא ימצא בהם דבר מגונה. ובבדיקה כזו ודאי יש לחוש שמא יטה. וכאן דמותר, בשמש שאינו קבוע הוא, ואינו נזקק לבדיקה מדוקדקת כל כך, 15 ולכן אין לחוש בו להטיה.
15. ואף דעיון בבגדים אסרינן כדאיתא לעיל, על אף שגם הם לא צריכים בדיקה מדוקדקת, בבדיקת כלים הקילו משום נקיות. רמב"ן.
ואי בעית אימא: הא והא בשמש קבוע. 16 ולא קשיא. הא דאסור איירי בנר דמשחא [של שמן], דחיישינן בו להטיה. והא דמותר איירי בנר דנפטא! 17 שמשום שהוא מסריח אין דרך להטותו.
16. אבל רבינו תם גרס בתירוץ בתרא, הא והא בשמש שאינו קבוע, הא בדמשחא והא בדנפטא. ואיבעיא להו: שמש קבוע בנר דמשחא מהו? דדלמא דוקא שמש שאינו קבוע בודק יפה, לפי שירא שלא יפטרוהו. אבל שמש קבוע אינו חושש לזה, לפי שהוקבע כבר. תוספות. ועיין עוד ברי"ף וברמב"ם (פרק ה' מהלכות שבת הלכה ט"ז ומגיד משנה שם), ובשלחן ערוך סימן רע"ה סעיף י"ב (ובביאור הגר"א שם), שדרך אחרת להם בסוגיה. 17. ולא שייך בזה לא פלוג, כיון דמצד עצם הנר לא שייכא ביה האי גזירה. מה שאין כן לעיל לגבי נר גבוה, אין השינוי בעצם הנר אלא במיקומו בלבד. ערוך השלחן, סימן רע"ה.
איבעיא להו: לתירוץ השני האמור לעיל - שמש שאינו קבוע, בנר דמשחא מהו דינו? האם גזרו בו, או דלמא, כיון שאין אימת רבו עליו לא גזרו בו, ומותר לו לבדוק לאורו?
אמר רב: הלכה היא דמותר. ומיהו, אין מורין כן! בשביל שלא יבואו לזלזל בגזירת חכמים.
ורבי ירמיה בר אבא אמר: הלכה דמותר, ואף מורין כן!
רבי ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי. קם שמעיה [שמשו] של רבי ירמיה וקא בדיק את הכלים לנהורא דשרגא [לאור נר שמן] . אמרה ליה דביתהו של רב אסי לבעלה: והרי מר לא עביד הכי! אמר לה רב אסי: שבקיה לשמש זה, דהוא כרביה [רבי ירמיה שמורה להתיר בשמש שאינו קבוע] סבירא ליה! ובבית רב אסי נחשב לשמש שאינו קבוע.
==דרשני המקוצר==