פרשני:בבלי:בבא בתרא עא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא עא ב

חברותא

אבל אילנות, דקא מכחשי בארעא, שלעתים הם מקלקלים את הקרקע שסביבותיהם, חושש המוכר את הקרקע כאשר הוא משייר לעצמו שני אילנות, מתביעה של הלוקח נגדו בעתיד, אם לא ישייר לעצמו גם את הקרקע מסביבם. ולכן, דואג הוא גם שמא ימותו האילנות, ואז, כיון שאין לו בעלות על הקרקע, <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  אם איתא דלא שייר, אם לא ישייר לו קרקע סביבם, יש לו לחשוש שמא לימא ליה, יאמר לו הקונה, בעל הקרקע: עקור אילנך שמת, שקול, וזיל, קח אותו לעצמך, ולך מכאן, כי אין לך זכות בקרקע ליטע אחר במקומו.  10 

 10.  אבל מי שלוקח אילנות אין הוא חושש לשמא ימותו ויצטרך לטעת אחרים במקומם, כי די לו לקנות את האילנות עצמם. רשב"ם
ומקשה הגמרא על רב הונא, ממשנתנו:
תנן, רבי שמעון אומר: המקדיש את השדה - לא הקדיש עמה את כל הדברים שאינם נמכרים עמה, אלא חרוב המורכב וסדן השקמה.
ותני עלה, שנינו על דברי המשנה הללו בברייתא: אמר רבי שמעון: מה טעם הקדיש את החרוב והסדן בעוד ששאר הדברים שאינם נמכרים עמה הוא לא הקדיש? הואיל והם יונקין משדה הקדש. והוא, כשהקדיש את השדה, הקדיש את כל הקרקע של השדה (כי את הקרקע עצמה הוא מקדיש בעין יפה), ולא שייר לעצמו את הקרקע שסביבות החרוב והסדן, ונמצא שהם יונקים מהקרקע של הקדש, ולכן הם קדושים.
ואי סלקא דעתך כדברי רב הונא, שהמוכר שני אילנות שיורי שייר לעצמו את הקרקע שסביבם, נמצא שגם המקדיש קרקע שיש בה סדן וחרוב, הרי הוא משייר לעצמו את הקרקע שסביבם. ואם כן, קשה, מדוע קדושים החרוב והסדן, והרי כי קא ינקי - מדנפשיה קא ינקי, יניקת החרוב והסדן היא מהקרקע ששייר המקדיש לעצמו, ולא מהקרקע של הקדש. ומדוע הם קדושים!
ומכח קושיה זו, חוזרת בה הגמרא ממה שאמרה לעיל, שחידושו של רב הונא הוא שאפילו רבי עקיבא סובר שהמוכר קרקע ושייר בה אילנות, הוא משייר לעצמו את הקרקע שסביבם, ומתרצת:
רבי שמעון, דאמר כרבי עקיבא רבו, שכל המוכר בעין יפה הוא מוכר, ואינו משייר לעצמו אפילו את הקרקע שמסביב לאילנות, וכמו כן כל המקדיש, מקדיש את כל מה שנמכר עמה, ולכן קדושה הקרקע שמסביב לחרוב ולסדן, וכיון שהם יונקים ממנה, הרי הם קדושים מכח היניקה.
ואילו רב הונא, הסובר שהוא משייר לעצמו את הקרקע מסביב לאילנות, דאמר כרבנן, שמוכר וכן מקדיש, בעין רעה הוא מוכר או מקדיש, ומשייר לעצמו את הקרקע שסביב האילנות.
אלא שמעתה תמהה הגמרא: כיצד ניתן לומר שרב הונא בא לומר דבריו כרבנן!? והרי פשיטא שכך סוברים רבנן, שהרי הם סוברים שמוכר, בעין רעה הוא מוכר!  11 

 11.  ועוד, הרי רבנן אמרו שהמוכר שדהו ומשייר לעצמו בור ודות משייר לעצמו גם דרך אליהם, על אף שהבור ודות לא מכחישים את הקרקע, וכל שכן שהוא משייר את הקרקע שסביבות האילן, כיון שהאילן מכחיש את הקרקע סביבו, ויכול הקונה של הקרקע לומר לו שיסתלק. רשב"ם.
ומתרצת הגמרא שיש בדברי רב הונא חידוש אפילו לרבנן: נפקא מינה בדברי רב הונא, יותר מהמבואר בפירוש בדברי רבנן, הוא, דאי נפלי, שאם נפלו האילנות או הזקינו ויבשו, הדר שתיל להו. יש לו לשתול באותו מקום אילנות אחרים במקומם. ודבר זה אינו מפורש בדברי רבנן, כי היה מקום לומר שכל זכותו בקרקע מסביב היא כל עוד האילנות קיימים, וכמו בבור ודות, שלאחר שנפלו ונסתמו הבור והדות, ואי אפשר לתקנם, שוב אין לו זכות של דרך אליהם. ולכו חידש רב הונא, שלפי רבנן יש לו זכות בקרקע לעולם.

דרשני המקוצר