פרשני:בבלי:חולין לד א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
ומקשינן: ולוקמה למשנתנו <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'> בחולין שנעשו על טהרת תרומה, ורבי יהושע מודה בה!
ומתרצינן: לא סלקא דעתך, (אין להעלות על הדעת) דבר זה, דקתני במשנתנו בשר שנטמא, דאי בחולין שנעשו על טהרת תרומה, הרי הכהנים לא נוהגים 257 לשמור בטהרת תרומה רק פירות חולין ששייך בהם תרומה, כדי שלא יכשלו באכילת תרומה טמאה בחשבם שהיא חולין, ואילו בשר, מי איכא בתרומה?!
257. מלשון רש"י משמע, שאין הלכה שלא ניתן להתפיס על בשר חולין טהרת תרומה, אלא שלא עושים דבר זה, ואין לנו לתרץ שהמשנה מדברת על דבר שלא רגילים לעשות. וכן נראה מהרמב"ם שלא הביא להלכה שדין חולין שנעשו על טהרת תרומה נוהג רק בפירות ולא בבשר. ועיין מקדש דוד סימן מ' אות ב'.
ומקשינן: אלא מאי (אלא מה) אתה אומר, שמדובר בחולין שנעשו על טהרת קדשים? הרי גם אז קשה: חיה בקדשים, מי איכא!? ומי מתפיס חיה בטהרת הקדש! ומתרצינן: בשר חיה בבשר בהמת קדשים מיחלף, וכיון שקורה שמחליפים אותו, הדרך היא לנהוג טהרת הקדש בבשר חיה, אבל בשר חולין בפירי דתרומה לא מיחלף, ואין דרך לשמור בשר בטהרת תרומה.
אמר עולא: חבריא אמרין: משנתנו בחולין שנעשו על טהרת הקדש. והיא דלא כרבי יהושע, הסובר שאין בהם שלישי.
ואנא אמינא (ואני אומר): אף רבי יהושע היא, ולא חלק רבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת הקדש שיש בהם שלישי, ומה שהזכיר רבי יהושע חולין שנעשו על טהרת תרומה, לא בדוקא אמר אלא לא מיבעיא קאמר.
לא מיבעיא (אין צריך לומר) חולין שנעשו על טהרת קדש, דחמירי יותר מתרומה, 258 דאית בהו שלישי. אלא, אפילו חולין שנעשו על טהרת תרומה, נמי אית בהו שלישי.
258. אכילת קדש טמא יש בו איסור לאו שנאמר "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל", ואכילת תרומה טמאה כשגופו טהור אין בה אלא איסור עשה (יבמות ע"ג ב).
ומבררינן: מאן חבריא (מי הם חבריו) של עולא, שאמרו שמשנתנו היא דלא כרבי יהושע? ואין לומר שרבי אלעזר שפירש את המשנה בחולין שנעשו על טהרת הקדש הוא זה שאמר שהמשנה אינה כרבי יהושע, שכן רבי אלעזר היה רבו של עולא ולא חבירו 259 .
259. כך פירשו תוספות בד"ה מאן.
ואמרינן: רבה בר בר חנה היא, שמקובל בידו משא ומתן בין רבי אליעזר ורבי יהושע במחלוקתם בטומאת הגויה. ומתברר מתוך הדברים האלו שרבי יהושע נקט תרומה בדוקא.
דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי אהדרי רבי אליעזר ורבי יהושע להדדי, מה טעמו של רבי אליעזר שהוא מחמיר לעשות את האוכל ראשון לראשון, ומדוע רבי יהושע לא קבל טעם זה, ומה טעמיו של רבי יהושע בדיניו, ומדוע לא קבלם רבי אליעזר?
אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: בכל מקום שחכמים תקנו דברים, הם תקנו אותם כעין דאורייתא, ובמקום שהתורה אמרה שאדם נטמא על ידי המאכל שאכל מצינו את אוכל המאכל חמור מן האוכל הנאכל, דאילו נבלת עוף טהור כשהוא בחוץ לא מטמא דבר, ואילו האדם האוכלה לנבלה זו, הרי הוא טמא, ואף חמור מהנבילה שהוא מטמא בגדים שלו כשהיא נמצאת אבית הבליעה, ואנו החכמים היאך לא נעשה לכל הפחות אוכל כמאכל והאוכל אוכל ראשון לא יהיה ראשון?
ורבי יהושע ענה: מנבלת עוף טהור לא גמרינן דחידוש הוא ויש בו דבר משונה שאין בכל הטומאות, שבכל מקום הטומאה מטמאת בחוץ ולא בבית הסתרים, ונבלת עוף טהור מטמאת בבית הבליעה ולא בחוץ.
אלא, אמר רבי יהושע: מצינו שהמאכל חמור מן האוכל, דאילו מאכל מקבל טומאה מאוכל טמא בשיעור כביצה 260 , ואוכל המאכל שתקנו בו חכמים טומאה, לא טמאוהו עד דאכיל כחצי פרס, הרי שהחכמים הראשונים שתקנו טומאת הגויה, לא השוו את שיעור האוכל המטמא טומאת הגויה לשיעור אוכל המטמא טומאת אוכלים דאורייתא 261 . ואנו, היאך נעשה אוכל כמאכל כאשר כל נטמא יורד במדרגת הטומאה?
260. לדעת רש"י, אוכל מקבל טומאה בכל שהוא מהתורה, ושיעור ביצה נאמר לענין זה שאינו מטמא אחרים עד שיהיה בו כביצה, וכן יוצא מדברי רש"י כאן לפי הגהות השיטה מקובצת והב"ח (ד"ה אלא מצינו). ולדעת רבינו תם, מהתורה אף האוכל לא מקבל טומאה אלא בכביצה, ומדרבנן הוא מקבל טומאה בכל שהוא. ועיין רמב"ן שהאריך בנידון זה. 261. עיין בהערה 253 שהבאנו את דעת רבינו תם, שגזרו בי"ח דבר על האוכל כביצה אוכלין טמאים שיטמא. לדעת רבינו תם צריך לפרש, שרואים מכך שמתחילה כשתקנו טומאת הגויה לא השוו את השיעור לשיעור התורה בטומאת אוכלין, שחכמים לא נתנו טומאה לאוכל כמאכל. (תוד"ה ואוכל).
ורבי אליעזר ענה: חומרת טומאה משיעורין לא גמרינן, לפי שאין השיעורים מראים על חומרא וקולא, אלא טומאת אוכלים בכביצה אנו לומדים ממה שאמרה התורה "מכל האוכל אשר יֵאָכֵל" משמע שהוא נאכל בבת אחת, ושיערו חכמים שכביצה הוא אוכל הנאכל בבת אחת. אבל בטומאת הגויה אין שייך שיעור זה שהרי לא תקנו שהטומאה תהיה רק באוכל בבת אחת, וראו חכמים לתקן טומאה בשיעור חצי פרס 262 .
262. עיין בהערה 253.
ועוד שאל רבי אליעזר את רבי יהושע: לדבריך שיש ללמוד טומאה משיעורים, מה שאתה אומר על האוכל ראשון שנעשה שני - יפה אתה אומר, אמנם מה שאתה אומר על האוכל שני שנעשה שני, למה בזה אתה מודה לי?
אמר לו: באוכל שני אני מודה לך, כי מצינו גם בטומאת מגע. שהאוכל השני עושה שני לאוכל על ידי משקין הטופחים עליו, לפי שהמשקים נעשים ראשונים בתקנת חכמים שמשקים הנוגעים בשני נעשים ראשונים כמו שכתוב במשנה המובאת בהמשך הדברים, והאוכל הנוגע בהם נעשה שני. ומאחר שמצינו אף בטומאת מגע שהשני עושה שני לפעמים, יש לנו להחמיר גם באכילה החמורה מהמגע לעשות את האוכל כמו המאכל.
אמר לו רבי אליעזר: והא משקין הנוגעים בשני נמי 263 תחלה הוו, דתנן: כל שני לטומאה שהוא הפוסל בתרומה - מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום שפוסל את התרומה שלא החמירו בו חכמים שיטמא משקין מפני שנחלשה טומאתו על ידי הטבילה. (פרה פ"ח מ"ז).
263. גירסת התוספות היא "והא משקין תחלה נמי הוו" ולא כגרסתנו שהמילה נמי כתובה לפני המילה תחילה, ויש משמעות להבדל. ועיין בהערה הבאה שהתוספות פירשו את הגמרא באופן אחר מרש"י.
רבי אליעזר דחה את נימוקו של רבי יהושע בטענה, שאם יש להשוות את האוכל אוכל שני לאוכל שנעשה שני על ידי משקה, אזי יש להחמיר על האוכל אוכל שני שיהיה כמו המשקה שנעשה לראשון 264 .
264. כך מפרש רש"י. והתוספות מפרשים שרבי אליעזר אומר שלא מצאנו שהשני עושה שני, כי מה שמצאנו באוכל שנטמא במשקין, זוהי חומרת המשקין ולא חומרת האוכל, ואין ללמוד משם שהאוכל יהיה חמור מהמאכל.
רבי יהושע יענה על טענה זו, שאין ללמוד ממשקה כי חכמים החמירו בו מפני שהוא מסוגל לקבל טומאה יותר מכל דבר המקבל טומאה, שהוא מקבל טומאה מראשון שלא כאדם וכלים שמקבלים טומאה מאב הטומאה בלבד, והוא מקבל טומאה בכלי הכשר שלא כאוכלים. אולם מאוכל שאין בו חומרא מיוחדת יש ללמוד על טומאת הגויה, שכיון שאוכל עושה אוכל לשני אף האוכל מאכל שני נעשה לשני 265 .
265. מדברי רש"י. והתוספות מביאים גירסא בגמרא "אמר ליה רבי יהושע: שאני משקין דעלולים לקבל טומאה". תוספות דוחים את הגירסא, כי לשיטתם שבהערה הקודמת כבר אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע שאין ראיה ממשקין ולא ענה לו רבי יהושע דבר במה שאמר "שאני משקין" ועיין בתורת חיים.
ועוד שאל רבי אליעזר את רבי יהושע: מה שאתה מחמיר שהאוכל שלישי נעשה שני למה, והלוא לכל היותר יש להשוות את האוכל למאכל?