כלים (קניין)

אדם קונה חפץ שנמצא בתוך כליו (הוזכר בקידושין כה:, גיטין עח. ועוד).

במקורו נחלקו האחרונים לארבע דעות (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קכט)^[1]:

1. מדין חצר (שיטה מקובצת וריטב"א בבא מציעא ט, נתיבות המשפט ר).
2. מדין הגבהה (אור שמח מכירה א-ד ד"ה אולם: גם חצר (ולכן מועיל גם בלי כוונת קניין) וגם הגבהה (ולכן מועיל גם בגוי). תורת הקניינים ח"ב עמוד קמא: חצר או הגבהה).
3. מדין יד (מנחת אשר בבא בתרא מב-ה: תולדת יד. ריטב"א עבודה זרה עא: יד או חצר, דן בזה ספר המקנה טו-לא).
4. מדין משיכה (רא"ש בבא בתרא פרק ה).

סוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות^[2]) הוא רשות (מנחת אשר בבא בתרא מב).

הנכסים הנקנים הם מטלטלין.

כליו של לוקח ברשות מוכר נחלקו אמוראים האם קונה בהם (בבא בתרא פה:).

• חצר