מילון הראי"ה:רוח ד'

(ה)הטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל [שם ט].

נשמת חיי העולם, יד האורה העליונה, אור חכמת כל עולמים [שם כט]. החפץ העליון שהוא יסוד הכל, למעלה מכל תכונה של שלשלאות סבתיות [ע"א ד יב ו (מא"ה ב קלב)].

- דבר פיו ומחשבתו הגנוזה, המסדרת את כל היש [ע"ר א קמה]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, רוח אלהים.