פתחו של היכל

מובא במשנה ^[1]: פתחו של היכל גבהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות וארבע דלתות היו לו שתים בפנים ושתים בחוץ

לבד מהשימוש הפשוט של כניסה היו לפתחו של היכל עוד שימושים, כך למשל מעל פתחו של היכל היה מנורת זהב שעשתה הילני המלכה^[2] וביום הכיפורים על פתחו של היכל היו תולים לשון של זהורית גם לסביבות פתחו של היכל היה יחוד שם הייתה גפן של זהב ששימשה עבור תרומות לבית המקדש. המזבח היה מכוון כנגד פתחו של היכל. עוד על קדושתו של פתחו של היכל ניתן ללמוד מכך שבשעה שבאו השונאים להחריב את ירושלים היו שם ששים רבוא של מזיקין והיו עומדים על פתחו של היכל לפגוע בהם כיון שראו את השכינה רואה ושותקת אף הם נתנו מקום^[3].

פתחו של היכל משמש כדוגמא וכמשל לעניינים שונים:

• המזבח היה מכוון כנגד פתחו של היכל
• גובהו המקסימלי של מבוי בהלכות עירובין נלמד מפתחו של היכלי לפי שיטת חכמים ^[4]
• אמר רבי יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סידקית ^[5]