מיקרופדיה תלמודית:האיר המזרח

הגדרה^[1] - הזמן שאור היום בבוקר מתחיל להאיר בצד מזרח.

זמנו

בקביעת זמנו של האיר המזרח, נחלקו ראשונים ואחרונים:

• יש אומרים שהאיר המזרח הוא הנץ-החמה (ראה ערכו. רש"י מנחות סח א ד"ה האיר המזרח; מהרש"א סוכה נא ב לתוד"ה קרא הגבר), אלא שיש מהאחרונים מפרשים שאין כוונתם להנץ החמה שבכל מקום, שהוא מהלך ארבעה מילים אחר עמוד השחר (ראה ערך הנץ החמה), אלא קודם לכן, בין עמוד השחר להנץ החמה (רש"ש מגילה כ א).

• ויש אומרים שהוא עמוד השחר (רא"ש ברכות ד א, וטוש"ע או"ח פט א, לפי אליה רבה שם סק"א, וערוך השלחן שם יא; שנות אליהו ברכות א א), וזמן זה הוא כשיעור ארבעה מילים מאילת השחר (ירושלמי ברכות א א), אלא שהארת פני כל המזרח (ראה משנה יומא כח א) הוא מאוחר מעמוד השחר (ראה להלן).

• ויש אומרים שהאיר המזרח הוא אחרי עמוד השחר ולפני הנץ החמה (כן משמע ממלחמות לרמב"ן ברכות ח א).

דינים התלויים בו

זמן שחיטת התמיד

בזמן שחיטת התמיד נחלקו תנאים:

• יש אומרים שהוא כשהרואה - על הגג (רש"י יומא כח א ד"ה הרואה; המפרש תמיד ל א ד"ה הרואה, השני; פירוש הראב"ד שם (לד ב, טור ימני, בדפוס וילנא) ד"ה הראש), או על החומה (פירוש הראב"ד שם) - אומר ברקאי (תנא קמא במשנה יומא שם, ותמיד שם), או ברק ברקאי (רבי ישמעאל ביומא שם ב), היינו כשמתחילים בבוקר פני המזרח להשתנות רואים בצד מזרח מתחיל האור להבריק בנקודה ממנו, והוא הנקרא ברקאי (פירוש המשניות לרמב"ם שם ושם)^[2], והוא זמן של האיר המזרח (רש"י יומא שם א ד"ה זמן; פירוש הראב"ד תמיד שם ד"ה זמן השחיטה).

• יש אומרים שהוא כשהרואה אומר עלה ברקאי (רבי עקיבא ביומא שם ב), שהאיר יותר מברק ברקאי (רש"י שם ד"ה עלה ברקאי).

• ויש אומרים שהוא כשהממונה שואל אם האיר פני כל המזרח עד שבחברון (מתיא בן שמואל במשנה שם ושם)^[3], שרואים באור ההוא עד חברון (רבנו גרשום מנחות ק א ד"ה מתיא בן שמואל, ותמיד שם ד"ה עד שהוא; המפרש תמיד שם ד"ה הרואה, השני), ושיעור זה מאוחר מברקאי (פירוש המשניות לרמב"ם יומא שם), שאין מספיק בו שהבריק השחר כנקודה בלבד (פירוש המשניות לרמב"ם תמיד שם; ברטנורא שם), וכן הלכה (פירוש המשניות לרמב"ם שם ושם), ושוחטים משיאור פני כל המזרח (רמב"ם תמידין א ב).

אכן מן הדין כשר משעלה עמוד השחר, ולא הוצרכו להמתין עד שהאיר כל פני המזרח עד שבחברון אלא משום שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח, ושחטו את התמיד בפסול (מאירי יומא שם א; תפארת ישראל שם; כן משמע משלחן ערוך הרב או"ח פט א)^[4], ולכן לא היו שוחטים עד שמכירים שעלה עמוד השחר בודאי שמא ישחטו בלילה (רמב"ם עבודת יום הכפורים א ח).

זמן תפלת שחרית

תפלת השחר, שזמנה כזמן התמיד (ראה ערך שחרית), כתבו ראשונים, שאף על פי שלכתחילה מצוה להתפלל עם הנץ החמה (ראה ערך הנ"ל), אם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר המזרח - יצא (רא"ש ברכות ד א; טוש"ע או"ח פט א), והיינו האיר כל המזרח - כהלכה בזמן התמיד - ולא די שהבריק השחר כנקודה בלבד (ב"ח שם; אליה רבה שם סק"א).

בדיעבד, אם התפלל מעמוד השחר, נחלקו אחרונים:

• יש אומרים שיצא, כיון שרק משום חשש טעות אמרו משהאיר פני המזרח (מגן אברהם שם סק"ג; פרי חדש שם א ד"ה תפלת השחר).

• ויש אומרים שאף בדיעבד לא יצא לפני שהאיר המזרח (אליה רבה שם).

זמן איסור אכילת חדש

בזמן איסור אכילת חדש (ראה ערכו), כשבית המקדש היה קיים, נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שהעומר (ראה ערכו), שמקריבים בששה עשר בניסן מתיר (רב ושמואל במנחות סח א).

• ויש אומרים שהאיר המזרח של ששה עשר בניסן מתיר (רבי יוחנן וריש לקיש שם), ולא נאמרה הבאת העומר אלא למצוה, שלכתחילה מצוה להמתין עד שיקרב העומר (גמ' שם, לדעה זו, ורש"י ד"ה ומשני).

בזמן האיסור לאחר שחרב המקדש, ואין עומר, נחלקו תנאים:

• יש אומרים שמן התורה האיר המזרח של ששה עשר בניסן מתיר (גמ' שם, לדעת תנא קמא במשנה שם), שנאמר בחדש: עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה (ויקרא כג יד) - והיינו מראית היום (רש"י מנחות ה ב ד"ה האיר מזרח, על פי אונקלוס שם) - ולדעתם "עד" הנזכר בתורה הוא עד ולא עד בכלל (ראש השנה ל ב, לדעה זו), אלא שחכמים גזרו שיהא כל יום ששה עשר בניסן אסור (תנא קמא במשנה מנחות שם).

• ויש אומרים שמן התורה היום כולו אסור (רבי יהודה במשנה שם), שלדעתם "עד" הנזכר בתורה הוא עד ועד בכלל (ראש השנה ל ב, לדעה זו).

זמן איסור אכילה בתענית

בתענית שבה מותר לאכול בלילה קודם התענית (ראה ערך תענית) - יש הסוברים שאוכל עד שיאור המזרח (רבי לעזר בתוספתא תענית (ליברמן) א ו; רבי בירושלמי תענית א ד), ולהלכה אוכל עד עמוד השחר (טוש"ע או"ח תקסד א)^[5].

הערות שוליים