מיקרופדיה תלמודית:הסגת גבול

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־15:32, 31 בדצמבר 2015 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - איסור שינוי הסימנים של תחומי קרקעות שבינו לבין חברו, באופן שקרקע חברו תיכנס לתוך שלו

האיסור

האיסור ומקורו

אסור לשנות הגבול בינו ובין זולתו, עד שיתכן שיאמר שקרקע זו שלו, והעושה כן עובר בלא תעשה, שנאמר: לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ (דברים יט יד. ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה רמו. וראה רמב"ם גנבה ז יא; שו"ע חו"מ שעו א).

לא תסיג הוא מלשון נָסֹגוּ אָחוֹר (ישעיה מב יז. רש"י דברים שם). ויש מפרשים מלשון כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים (ישעיה א כב), ופירושו לא תפחות (יראים השלם קכט)[2].

בארץ ישראל עובר בשני לאוים

ומה תלמוד לומר, אם בפרהסיא הרי כבר נאמר וְלֹא תִגְזֹל (ויקרא יט יג), הא למדת שהעוקר תחומו של חברו בארץ ישראל עובר בשני לאוין (ספרי שופטים קפח. וראה רמב"ם וטוש"ע שם), וארץ ישראל לענין זה היינו בכל מקום שיש עליו קדושת ארץ ישראל (מנחת חינוך תקכב).

יכול אפילו בחוץ לארץ, תלמוד לומר בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל (ספרי שם).

לדעת הראשונים הסוברים שבגזלת קרקע אינו עובר בלא תגזול (ראה תוספות בבא מציעא סא א ד"ה אלא, ותשובות הרא"ש בטור חו"מ שעא, וראה ערך גזל), עובר בהסגת גבול בארץ ישראל בלא תסיג בלבד, ובחוץ לארץ אינו עובר על לאו כלל, אלא הוא גזלן דרבנן (פרישה וסמ"ע שם בדעת הטור. ובב"ח כתב שהטור כדעת הרמב"ם).

במנין המצוות

הלאו נמנה במנין המצות (רמב"ם ספר המצוות לא תעשה רמו; סמ"ג לאוין קנג; חינוך תקכב), ונוהג בכל זמן (חינוך שם). ואין לוקים עליו מפני שניתן לתשלומין (חינוך שם; תוספות שבת פה א ד"ה לא תסיג, וחולין פב ב ד"ה הזורע. וראה ערך גזל).

שיעורו

הסתפקו אחרונים אם לאו זה הוא ככל גזל ודבר שבממון ששיעורו בשוה פרוטה (ראה ערך גזל וערך שעורים), או שאינו בכלל דברים שבממון שהרי אינו נוהג אלא בארץ ישראל וגזרת-הכתוב (ראה ערכו) היא (ראה מנחת חינוך שם).

אינו בתקנת השבים

המסיג גבול ובנה על הקרקע שגזל בנינים גדולים, כתבו ראשונים שחייב לסתור הכל ולהחזיר הקרקע, שלא עשו תקנת-השבים (ראה ערכו) בקרקע (שו"ת הרשב"א ג קפח, והובא בבית יוסף חו"מ שעו; רבנו ירוחם מישרים לא ו, והובא בבית יוסף שם שעא; רמ"א חו"מ שס א. וראה ערך גזל על תקנת השבים).

בארור

מלבד הלאו של לא תסיג, הזהירה תורה על הסגת גבול בקללות שבהר עיבל: אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ (דברים כז יז ורש"י שם), וכן בספר משלי: אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ (משלי כב כח. ראה שם רלב"ג ומצודת דוד); אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא (שם כג י).

בגבולות השבטים

מכתוב זה של 'לא תסיג' למדו אף איסור עקירת גבול שבין השבטים (ספרי שופטים קפח לגירסת רמב"ן ורבנו הלל), שתיחם יהושע בן נון (מדרש תנאים שופטים שם). וכתבו ראשונים שהוא פשוטו של מקרא, ועל כן אמר אשר גבלו ראשונים, הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות (רמב"ן שם). ויש מהאחרונים שכתבו שאפילו בהסכמת השבטים אין יכולים לשנות התחומים (ספרי דבי רב שם).

בגבולות יניקה של צמחים

אף הסגת גבול במובן אחר דרשו מפסוק זה: שלא להסיג גבול שגבלו ראשונים, שהם האמוריים והחויים שהיו בקיאים בישובה של הארץ וקבעו גבולות היניקה של הצמחים (שבת פה א, ורש"י ד"ה גבול).

  • יש מהראשונים מפרשים שזה איסור ליטע סמוך למיצר כשיעור היניקה, שלא להכחיש קרקעו של חברו (רש"י שם, וראה מנחת חינוך רמה א שכן דעת הרמב"ם והחינוך. וראה ערך הרחקת נזקין).
  • ויש מפרשים שזה איסור לזרוע כלאים, אלא שאינו לוקה, מפני שהוא לאו שבכללות, שכולל גם הסגת גבול כפשוטו, ועוד שעל הסגת גבול אין לוקים לפי שניתן לתשלומין, לכן גם זורע כלאים אינו לוקה (תוספות שבת שם ד"ה לא, וחולין פב ב ד"ה הזורע)[3].

איסורים דרבנן

כמה איסורים דרבנן הסמיכו חכמים ללאו זה של 'לא תסיג גבול רעך':

המוכר קברי אבותיו

המוכר קבר אבותיו עובר בלא תסיג (ספרי שופטים קפח), שמסיג גבול קברות אבותיו (פירוש רבנו הלל שם). ואינו אלא אסמכתא (ראה ערכו), ואין כאן אלא משום פגם משפחה בלבד (ספרי דבי רב שם)[4].

ויש שמצדד לומר שזוהי דרשה גמורה, אלא שאין האיסור אלא בארץ ישראל שנחלקה על ידי יהושע והזקנים, והיה ידוע נחלת כל אחד, אבל בחוץ לארץ, וכן בארץ ישראל מעת שגלו ישראל מאדמתם, אין האיסור נוהג (סדרי טהרות אהלות ריט ב).

פינוי קבר מלך ונביא

כל הקברות מתפנים, חוץ מקבר מלך וקבר נביא, ואם פינה עובר משום 'לא תסיג' (ספרי שם, ופירוש רבינו הלל שם. וראה ערך פנוי מתים וערך קבר). ואף דרשה זו אסמכתא היא (ספרי דבי רב שם).

נשואי מעוברת ומינקת חברו

האיסור לישא מעוברת חברו ומינקת חברו, הסמיכו על פסוק זה של 'לא תסיג' (גירסת רבנו הלל בספרי שם), ואף זו אסמכתא, שאינו אלא תקנת חכמים מפני סכנת הולד (ספרי דבי רב שם, וראה ערך מעוברת חברו וערך מינקת חברו, ושם אם בגרושה מותר).

האומר דבר שלא בשם אומרו

המחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע, ודברי רבי יהושע בדברי רבי אליעזר, לומר על טהור טמא ועל טמא טהור, עובר ב'לא תסיג גבול רעך' (ספרי שם), שהראשונים גבלו דבריהם, ועל מה אמרו טמא ועל מה טהור, והוא מחליפו ומסיג גבול כל אחד ואחד (רבנו הלל שם); ויש מפרשים כיון שהלכה כאחד מהם, כגון רבי אליעזר ורבי יהושע שהלכה כרבי יהושע (ראה ערך הלכה), נמצא מסיג גבולו של הקדוש ברוך הוא אשר גבלו ראשונים שהיו חכמי התלמוד (ספרי דבי רב שם).

וראשונים למדו מכאן שמי שיש בידו ספר של פירושים יכתוב עליו את שם המחבר, שלא יבוא אדם לומר שהוא חיברו ויענש (ספר חסידים תקפו).

לנהוג כמנהג

גאונים כתבו שיש לילך אחר המנהג, שנאמר: לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים (תשובות רב שרירא גאון בטור חו"מ שסח, לענין מנהג בדיני ממונות. וראה ערך מנהג).

על גזל עניים משום אל תסג גבול עולם, ראה ערך גזל עניים.

על הסגת גבול במובן קיפוח פרנסת חברו ראה ערך יורד לאומנות חברו וערך מהפך בחררה.

הערות שוליים

  1. ט', טורים תקמב-תקמו.
  2. וראה אבן עזרא על התורה שם שהוא ענין של השחתה.
  3. וראה מנחת חינוך שם שתמה עליהם.
  4. וראה ערך בית הקברות אם יכולים בני המשפחה לבטל המכירה.