מוקצה מחמת איסור
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
דבר שהיה אסור להשתמש בו בבין השמשות, הרי הוא מוקצה במשך כל השבת, גם אם סרה הסיבה שמחמתה אסור היה להשתמש בו בכניסת השבת.
למשל: מגש שהיו עליו נרות דולקים בכניסת השבת, וכבר כבו הנרות, כיון שבכניסת השבת אסור היה להשתמש במגש[1] הרי הוא מוקצה לכל השבת, אף לאחר שכבו הנרות. וזה נקרא: "מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולא יומא".
מוקצה מחמת איסור הוא חפץ שאי אפשר להשתמש בו בשבת, שכן השימוש בו גורם בהכרח לעשיית מעשה אסור. כך, לדוגמא, שמן שבנר הוא מוקצה מחמת איסור, שכן אי אפשר להשתמש בו מבלי לעבור על איסור כיבוי. גם סמרטוט רצפה רטוב מאוד הוא מוקצה מחמת איסור, שכן אחיזה בו גורמת בהכרח לסחיטתו.
הערות שוליים
- ↑ כיון שהיה "בסיס לדבר האסור".