מיקרופדיה תלמודית:חוטין

הגדרה^[1] - גידים וורידים שבבעלי חיים המשוכים ודקים כמו חוטים ואסורים משום חֵלֶב או דם

איסורם

יש בגוף הבהמה חוטים שהם אסורים, מהם משום חֵלב (ראה ערך חלב א), ומהם משום דם (ראה ערך דם א. רמב"ם מאכלות אסורות ז י, על פי חולין צג א), אלא שהאסורים משום דם לא משום גופם של חוטים אסורים, אלא משום דם שבתוכם (כן משמע מהטור יו"ד סה; חידושי הר"ן חולין שם).

חוטי דם

כל חוט שאסור משום וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ (ויקרא ג יז), וכן כל חוט שהוא אסור משום כָּל חֵלֶב וגו' לֹא תֹאכֵלוּ (שם) צריך לנטלו מן הבהמה (רמב"ם שם), אלא שחוטים האסורים משום דם יש להם תקנה שלא לנטלם אלא לחתכם (גמ' שם).

חוטי חלב

חוטים שבחלב אסורים, ואין חייבים עליהם כרת (חולין צב ב, ורש"י ד"ה ואין חייבין; רמב"ם שם ו,יב; טוש"ע יו"ד סד י,יב), שחלב אמרה תורה ולא חוטים (גמ' שם). והוא הדין חוטין שמשום דם, שדם אסרה תורה ולא חוטים וקרומות, ואינם דומים לדם האברים שלוקים עליו (ראה ערך דם), מפני שאותו דם צלול ונקרא דם, מה שאין כן זה שבחוטים (מגיד משנה שם טז).

ובמקור איסורם נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שהוא מדרבנן (רש"י שם ד"ה אסורין; תוספות שם צג א ד"ה בעי; רשב"א שם צב ב; מגיד משנה שם; פרי חדש שם ס"ק יז), גזירה חוטי חלב משום חלב (תוספות שם צב ב ד"ה אמר).

• יש שנסתפק בדבר וכתב שכל אלו החוטים והקרומות איסורם מדברי סופרים, ואם תאמר שהם אסורים מן התורה בכלל כל חלב וכל דם - אין לוקים עליהם אלא מכת-מרדות (ראה ערכו), ויהיו כחצי-שעור (ראה ערכו) שהוא אסור מן התורה, ואין לוקים עליו (רמב"ם שם טז), שנתרבו לאזהרה ולא לעונש (מגיד משנה שם).

• ויש שמחלקים בין חוטי דם, שהם אסורים מן התורה, לחוטי חלב, שהם אסורים מדרבנן גזירה משום חוטי דם (העיטור א - הכשר הבשר, דף ח טור א במהדורת רמ"י, לפי שער החדש שם).

חוטי חלב

שלושה מקומות שבהם חוטי חלב נמנו בתלמוד: שבכסלים, שבטחול ושבכליות (חולין צג א, ורש"י שם צב ב ד"ה חוטין, ורמב"ם מאכלות אסורות ז יא).

חוטים שבעוקץ, שהוזכרו אף הם בתלמוד (גמ' שם צג א) נחלקו בהם ראשונים:

• יש מפרשים שהם החוטים שבכסלים (רש"י שם ד"ה שבעוקץ; ראב"ן שם רעט; טוש"ע יו"ד סד יג).

• יש מפרשים שהם חוטים אחרים האסורים גם הם משום חלב (מגיד משנה שם ג, בשם הרשב"א; יראים מז; מרדכי שם תרס, בשמו).

• ויש מפרשים שאין איסורם משום חלב כלל, אלא משום דם (ראה להלן: חוטי דם. רמב"ם שם יג).

חוטים שבכסלים

חמשה חוטים יש בכסלים, שלשה מן הימין ושנים מן השמאל, השלושה שמן הימין מתפצלים כל אחד מהם לשנים שנים, והשנים מן השמאל מתפצלים לשלושה שלושה - סך הכל שנים עשר חוטים (רוקח תט) - וכולם משום חלב (חולין צג א; רמב"ם שם יא), ואסורים מפני שראשי החוטים סמוכים לחלב שעל הכסלים (בית יוסף שם).

מקום החוטים

החוטים שבכסלים הדוקים אצל המתניים (יראים שם; מרדכי שם, בשמו), ראשם האחד מחובר בשדרה (רש"י שם ד"ה בעי לחטוטי; טוש"ע שם), היינו בחוליות של הצלעות הקטנות (כן משמע מתורת הניקור הירושלמי עמ' סט,קו-קי, וניצני ניסן עמ' 144-7).

הסרתם

החוטים שבכסלים, אם שולפים אותם כל זמן שהם חמים - סמוך לשחיטה (הגהות מימוניות שם יא) - נשלפים (גמ' שם; טוש"ע שם) ויכולים להסירם בקל, אבל משנצטננו קשה להסירם (הגהות מימוניות שם), ויש לחטט אחריהם (גמ' שם; טוש"ע שם), ואף על פי שאין איסור החוטים אלא מדרבנן (ראה לעיל: איסורם) אין לזלזל באיסורים דרבנן (רא"ש שם ז ח).

חיטוט זה נחלקו בו ראשונים:

• יש אומרים שהוא עד שימצאם במספרם (רש"י שם ד"ה בעי לחטוטי; רשב"א ור"ן שם, בשם אחרים), לפי שהם חוטים דקים הרבה, אבל אין צריך לחטט אחריהם עד מקום שהם כלים (רשב"א ור"ן שם, בשם אחרים) ובלועים בבשר (דרכי משה יו"ד סד סק"ה, בדעת שו"ת מן השמים נה; רמ"א שם יג, בשם יש מקילין).

• ויש אומרים שאף במקום הבלוע בבשר יש לחטט (תוספות שם ד"ה בעי; רא"ש שם ז ח; רשב"א שם), ואף על פי שהם תוך הכסלים ומכוסים ובלועים בבשר (ראה ערך חלב א), שמא בחייה היו נמשכים ולא היו מכוסים, שבהמה בחייה מתפרקת והחוטים נמשכים בהליכתה ומתגלים (כן משמע מהגמ' שם, ורש"י ד"ה האי תרבא), או כיון שרובם גלויים, אף מה שבתוך הבשר אסור (תוספות שם; רא"ש שם; רשב"א שם), וכן המנהג (רבנו ירוחם, מפתח העניינים י; בית יוסף שם, בשמו) וטוב להחמיר כן (רמ"א שם). ולדעה זו, אם נצטננו והיו שרויים במים, הם כחמים ומשתלפים (סמ"ק רד; כלבו קד; רמ"א שם)^[2].

חוטים שבעוקץ

• לסוברים שחוטים שבעוקץ הם חוטי הכסלים (ראה לעיל), יש מפרשים שהוא מעצמות הירכיים (רש"י חולין צג א ד"ה עוקץ, לפי תורת הניקור הירושלמי עמ' 40, וניצני ניסן עמ' 3, 6, 442), ראשי הפיצולים נדבקים תחת החזה בראשי הצלעות (רש"י שם ד"ה בעי לחטוטי; טוש"ע שם), היינו בצידם ובסמוך להם (מעדני יום טוב שם ז ח, ח), ואותם ראשי הפיצולים מצויים בחצי הבהמה שלפנים (רא"ש שם ז ח; טוש"ע שם), ולכן אותם הקונים חלק של פנים צריכים להיזהר לחטט אחריהם עד החזה (כן משמע מהיראים שם).

• ולסוברים שאין הם אותם חוטים שבכסלים אבל איסורם משום חלב ולא משום דם (ראה לעיל) יש בהם הרבה חוטים דקים (מאירי שם), והם חוטי הזנב, ואסורים משום שסמוכים ויונקים מחלב שבכליות, וצריך לחטט אחריהם ((יראים שם; מרדכי שם, בשמו; רוקח תט), ולכן מוציאים מהאליה חוט שמתחלק לשנים, וממשיך החוט מעיקר האליה עד קצותה (טור יו"ד סה, בשם העיטור; מהר"ם מינץ כה).

חוטים שבטחול

חוטים שבטחול, יש מהראשונים שכתב שהם הורידים (ארחות חיים ח"ב עמ' 349; כלבו סי' קד), ואסורים משום שראשי החוטים סמוכים לחלב המכסה את הקרב (בית יוסף יו"ד סד יא סד), ונוטל ראש הגיד שבתוך הטחול וכשמושך נמשכים עמו שלשה חוטים שבתוכו (טור יו"ד סה, בשם העיטור; שו"ע יו"ד סד יא), וצריך לשרש אחריהם (תורת הבית הקצר ג ג; שו"ע שם), וצריך ליזהר שלא יפסוק שום חוט מהם (בית יוסף יו"ד סד יא, בשם אביו; שו"ע שם).

חוטים שבכליות

החוטים שבכליות, נחלקו בהם ראשונים אם הם החוטים שבשני קרומים שיש לכוליא (רמב"ם מאכלות אסורות ז יב); או שהם החוטים שבקרום התחתון (טור יו"ד סד), שקרום זה אסור מדרבנן, ואילו הקרום העליון אסור מדאוריתא (ראה ערך חלב א. כן משמע מנחל אשכול ג כח יד), וכן הלכה (שו"ע שם י).

חוטי הדם

שני מקומות בגוף הבהמה נמנו בתלמוד שבהם יש חוטי דם: שביד ושבלוע (חולין צג א), שהוא הלחי (רש"י שם ד"ה ודלועא; רמב"ם מאכלות אסורות ז יג; טוש"ע יו"ד סה א).

מלבד זאת נזכרו בתלמוד מזרקי הצואר (גמ' שם ב, לגירסתנו, ורש"י ד"ה מיזרקי), וביארו ראשונים שאף הם אסורים משום דם, אלא שחשבו חוטים דקים בלבד (רש"י שם א ד"ה ודלועא).

חוטים שביד

שני מיני חוטים הם - ביד ובכתף, וצריך לחתוך שניהם (טור יו"ד סה, בשם העיטור; שו"ע שם א), ששניהם בכלל חוטי היד (רשב"א ור"ן שם, בשם הראב"ד; מאירי שם)^[3].

חוטים שבלחי

חוטים שבלחי, היינו בלחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן (רמב"ם שם יג, על פי חולין קלג א; טוש"ע שם), והחוטים שבלשון הם בכלל חוטים שבלחי (ר"ן שם, בשם הראב"ד; כן משמע מהטוש"ע שם), ומוציאם מתחת שורש הלשון (טור שם, בשם העיטור)^[4].

מזרקי הצואר

מזרקי הצואר, הם חוטים אחרים זולת הורידים (ראה ערכו) שאמרו שצריך לחתכם בשעת שחיטה (בית יוסף יו"ד סה יד), ונחלקו בהם ראשונים:

• יש מפרשים שהם הורידים שבצואר (רש"י חולין צג ב), ומוציאם מגרון הבהמה (רוקח סי' תט).

• ויש מפרשים שהם בעורף שבו המזרקים מלאים דם (רמב"ם מאכלות אסורות ו יג).

חוטים שבעוקץ

לסוברים שחוטים שבעוקץ שהוזכרו בתלמוד אינם חוטי חלב שבכסלים (ראה לעיל: חוטי חלב) יש מהראשונים סוברים שאיסורם משום דם (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

חוטים שלא נמנו בתלמוד

יש בבהמה כמה גידים וכמה חוטים שלא נמנו בתלמוד, ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שמכיון שהזכירו בתלמוד של יד ושל לחי בלבד, כל שאר החוטים לא נאסרו כלל, ששומן בעלמא הם (העיטור א - הכשר הבשר, דף ד טור ד במהדורת רמ"י; תורת הבית הארוך ג ג, בשמו).

• יש אומרים אף הם שהמספר של שני חוטים שבתלמוד לא בא בחינם, אלא בדיוק, ומכל מקום אף שאר החוטים אסורים משום דם, וההבדל ביניהם הוא ששאר חוטים שבגוף דמם נשפך דרך הורידים (ראה ערכו), ואם נשחטו הורידים אינם צריכים חיתוך לעצמם, ואפילו לקדרה (ראה להלן), ואילו של יד ושל לחי נודע להם שאינם נשפכים דרך ורידים, שאינם אדוקים בהם, וצריכים חיתוך לעצמם, אבל אם לא שחט הורידים נתקרר דם כל החוטים שבגוף, ואף אם חתך אבר אבר לא יצא דמה אם לא חתך כל אחד ואחד (רשב"א בחידושיו שם, ובתורת הבית הארוך שם).

• יש אומרים שכל חוטי דם שבגוף הם בכלל חוטי היד והלחי, וצריכים חיתוך (עיטור שם, בשם גאון; רשב"א שם ושם, בשם הראב"ד; מאירי שם, בשם יש מי שאומר), שכולם משתרגים להם (מאירי שם, בשם יש מי שאומר), או שכל שכן הוא ואין צריך לומר שיש לחתכם, ולא הזכירו בתלמוד אלו של יד ושל לחי אלא שאף על פי שהם קרובים לורידים צריכים חיתוך (רשב"א שם ושם, בשם הראב"ד).

• ויש מהראשונים שמנו במיוחד חוטים שלא הוזכרו בתלמוד, כגון חוטי הלב (ראה ערכו. רמב"ם שם; טוש"ע שם), דהיינו חוטים שבאזני הלב המלאים דם (רוקח תט), וחוטי הדקין (ראה ערכו), שהם בתוך חלב הדקין כמו בית עכביש, מסובכים זה בזה (רמב"ם שם, לגירסתנו; טוש"ע שם)^[5].

ויש שהזכירו חוטים נוספים (ראה רמ"א יו"ד סה א).

חוטים שבעוף

בעוף נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שגף העוף כיד הבהמה, ולכן צריך לחתוך עצם האגפיים (רשב"א שם ושם; ר"ן שם, בשם הראב"ד; בית יוסף יו"ד סה ג, ושו"ע שם), וכן יש בעוף חוטים שבלחי, וצריך לחתוך עצם הלחיים בעוף (שם ושם; ב"י ושו"ע שם)

• ויש אומרים שאין צריך לחתוך בעוף חוטים אלו, שרכים הם, והדם יוצא מהם על ידי מליחה (ר"ן חולין כח ב, בשם יש מי שאומר; רמ"א שם, בשם יש אומרים; ים של שלמה שם ב ה; ש"ך שם סק"ז), ולא אמרו בתלמוד אלא בבהמות ולא בעוף (שבלי הלקט ב יח), ולא תמצא בעוף חוטים מלאים דם (ים של שלמה שם ש"ך שם, בשמו).

שני גידי דם משני צדי הצואר שבעוף, וחוט שבאמצע הצואר שמלא דם, כתבו ראשונים שיש להסירם (רוקח שם; רמ"א שם).

נטילתם וחיתוכם

בתקנת החוטים, יש הבדל בין האסורים משום חלב לאסורים משום דם:

• החוטים האסורים משום חלב אין להם תקנה, וצריך לנטלם מן הבהמה (חולין צג א; רמב"ם מאכלות אסורות ז י), בין לצלי ובין לבישול (רמב"ם שם).

• והאסורים משום דם יש להם תקנה על ידי שיחתכם וימלחם (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע סה א), ואין צריך לנטלם (רמב"ם שם), אבל אין מליחה בלבד מועילה להם כדרך שמועילה בשאר בשר (ראה ערך מליחה), כי המלח אינו מפליט הדם הכנוס בהם אם לא חתכם (רא"ש שם ז ז; טוש"ע שם), ואחר החתיכה מותר אף לבשלם בקדרה (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואף הגידים עצמם מותרים שכבר יצא כל דמם (איסור והיתר הארוך יט א). ולא יסמוך על חתיכת הבשר לבד, כי לפעמים החוטים סמוכים לעצם ודבוקים בו, אלא יחתוך הבשר והעצם לשנים (רשב"א ור"ן שם, בשם הראב"ד; בית יוסף ושו"ע שם ב); ויש שכתבו שלכתחילה לא יסמוך על החיתוך, אלא צריך ליטלם, אבל בדיעבד יש לסמוך על החיתוך כאילו הוסרו (איסור והיתר הארוך יט א, בסתם, ושם ב, בשם האור זרוע; רמ"א שם ב).

צלי

לצלי, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שלא צריך לא חתיכה ולא מליחה, שהאש שואבת הדם (רמב"ן ורשב"א שם, ורא"ש שם ז ז, בשם רב עמרם גאון ובשם גאונים; טור שם, בשם הרא"ש; שו"ע שם א, בסתם), וכן אמרו במזרקי הצואר, כשתלאם בשפוד בלא חתיכה - מותר (גמ' שם ב; רמב"ם שם ו יג), אלא שצריך שבשעת צלייה יהיה פיהם למטה, או שיצלו על גחלים (רמב"ם שם, על פי הגמ' שם).

• יש אומרים שאף לצלי צריך חתיכה (תוספות שם א ד"ה חתכיה; רמב"ן שם, בשמם; רשב"א שם, בשם ר"י; טור שם, בשם יש מי שמצריך; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר), שכמו שאין המלח מפליט הדם הכנוס בחוטים אם לא חתכם, כך אין הצלי מפליטו (רא"ש שם, לדעה זו). ומהם שאוסרים אפילו במזרקי הצואר שצריך לחתכם, ולא אמרו כשתלאם בשפוד שמותר אלא בלא מליחה אבל חתיכה צריך (תוספות שם).

• ויש מחלקים בין אם נחתכו הורידים (ראה ערכו) בשעת שחיטה, שאז לצלי אין צריך חיתוך החוטים המובלעים, ובין אם לא נחתכו, שאז הדם כנוס ומובלע בחוטים, ולכן צריך חתיכה אף לצלי (רשב"א שם), ואף לדעת המצריכים חתיכה כתבו שאם צלה בלא חתיכה, החוטים אסורים, אבל הבשר מותר בלא קליפה, שהרי עור החוטים מפסיק והדם מתייבש ואינו מלחלח לפלוט (סמ"ג קלז; טור שם; רמ"א שם); ויש מחמירים בקליפה (רמ"א שם).

כשלא נטל החוטים

חוטים שלא נטלם ולא חתכם ובישלם, צריך ששים נגד כל החוטים (רשב"א שם; רמ"א שם), ואין צריך אלא כנגד חוטים שנתבארו בתלמוד, ולא נגד אלו שאנו מחמירים בהם (ערוך השלחן שם).

הערות שוליים