מיקרופדיה תלמודית:חורג ;חורגת

הגדרה^[1] - בן או בת אשתו מבעל אחר, ובן או בת בעלה מאשה אחרת

בעריות

מותר אדם באשת חורגו (יבמות כא א; טוש"ע אה"ע טו כא), היינו באשת בן אשתו (רש"י שם ד"ה חורגו) - שאינו בנו - ואסור בבת חורגו (גמ' שם), ואיסורה מן התורה, שהרי היא מן העריות, היינו בת בן אשתו, שנאמר: אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ (ויקרא יח יז. גמ' שם)^[2].

וכן מותר חורגו באשתו (גמ' שם; טוש"ע שם כא), וכן מותר בבתו, היינו בבת בעל אמו מאשה אחרת (גמ' שם).

וכן אם נשא אביו אשה ויש לה בת מאיש אחר, אותה הבת מותרת לו (רמב"ם איסורי ביאה ב ג; טוש"ע שם יא), שלא אסרה תורה בת אשת אביך, אלא כשהיא מוֹלֶדֶת אָבִיךָ (ויקרא יח יא. תורת כהנים קדושים פרק יא יג. רמב"ם שם), שנולדה מאביך (אונקלוס שם).

וכן אם יש לאשת אביו בן מאיש אחר, אותו הבן מותר באשתו של בן בעל אמו מאשה אחרת, ואין בה משום אשת אח, וכן בן בעל אמו מותר באשתו של בן אשת אביו (טוש"ע שם כג).

וכן מותר אדם באם אשת האב, כגון שנשא אביו אשה מותר לישא את אמה, וכן מותר אדם בבת אשת הבן, כגון שנשא בנו אשה מותר לישא בתה (רמב"ם שם ב יד).

נישואי שני חורגים זה לזה

חורגת הגדלה בין האחים, היינו בת אשתו שגדלה בין בניו מאשה אחרת (סוטה מג ב, ורש"י ד"ה חורגתא וד"ה שגדלה), נחלקו תנאים ואמוראים:

• יש אומרים שאסורים להינשא זה לזו, מפני מראית העין (אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בן יעקב בגמ' שם; רבי ירמיה בשם רבי לעזר בירושלמי יבמות ב ד), שמי שאינו מכירה ורואה אותה שגדלה אצלו סבור שהיא אחותו ואומר שזה נשא אחותו (רש"י שם ד"ה דמתחזיא).

• יש מחלקים: במקום שמכירים אותם אינם רשאים להינשא, משום מראית עין, אבל במקום שאין מכירים אותם רשאים להינשא (רבי חנינה בריה דרבי אבהו בירושלמי שם, ופני משה שם)^[3]. נשא במקום שאין מכירים אותם, כיון שנשאה בהיתר, אין צריך להוציאה אפילו כשבאו למקום שמכירים אותם (קרבן העדה שם; חידושי הגהות לטור אה"ע טו סק"ב), ומכל מקום אסורים להינשא במקום שאין מכירים על מנת לבוא ולדור במקום שמכירים אותם (אבני נזר אה"ע נו לא).

• ויש אומרים - שלעולם (תוספות שאנץ שם) - מותרים להינשא (מסקנת הבבלי שם), ואפילו במקום שמכירים אותם (תוספות שאנץ שם; אור זרוע א תקצה), ואין לחשוש משום מראית עין (אור זרוע שם), משום שיש קול לדבר (מסקנת הבבלי שם), שניכר לכל ההפרש בין אהבת אחים זה לזה לאהבת חורגים זה לזה, והטבע לא ישתנה לעולם, ובזה יוודע לכל שאינה אחותם (שו"ת חתם סופר אה"ע ב קכח), וכן הלכה (מסקנת התוספות יבמות כא א ד"ה ומותר; רמב"ם איסורי ביאה ב ג, לפי המגיד משנה שם ובית יוסף אה"ע טו יא; רא"ש שם ב א; מאירי סוטה שם; טוש"ע שם)^[4]; וכן המנהג, ומעשים בכל יום להקל כן (ב"ח שם)^[5].

והכל מודים בחורגת שלא גדלה בין האחים, שמותרת להינשא לאחד מהם (מהר"ח אור זרוע קפב; ב"ח שם).

בכיבוד אב ואם

חייב אדם לכבד את אשת אביו, אף על פי שאינה אמו, כל זמן שאביו קיים, וכן חייב לכבד בעל אמו כל זמן שאמו קיימת (כתובות קג א; רי"ף קדושין לא א; רמב"ם ממרים ו טו; רא"ש שם א מה; טוש"ע יו"ד רמ כא), שנאמר: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (שמות כ יב), את אביך זו אשת אביך, ואת אמך זה בעל אמך (גמ' שם), שכל אתין ריבויים הם (ראה ערך אתין וגמין. רש"י כתובות שם ד"ה את אביך), והרי זה בכלל כיבוד אביו ואמו (רמב"ם שם; השגות הרמב"ן לספר המצוות שורש ב; המיוחס לרש"י על הרי"ף ור"ן קדושין שם)^[6].

חיוב כיבוד זה הוא מן התורה (גמ' שם; ספר המצוות לרמב"ם שורש ב)^[7] - ככל הנלמד באתין וגמין שחיובו מן התורה (ראה ערך אתין וגמין) - ומכל מקום אינו נמנה בפני עצמו במנין המצוות (ספר המצוות לרמב"ם שם), לפי שאין החיוב בכיבוד אשת אביו ובעל אמו מפני כבוד עצמם, אלא מפני כבוד האב והאם, ולכן אין זו מצוה מיוחדת יתר על מצות כיבוד האבות, אלא נכללת במצות כיבוד אב ואם, שיכבדם בכל ענין שיהיה להם כבוד (השגות הרמב"ן שם).

לאחר מיתת האב והאם

מת אביו אינו חייב לכבד את אשתו (גמ' שם; רמב"ם ממרים שם; טוש"ע שם), וכן אם מתה אמו אינו חייב לכבד את בעלה (רמב"ם שם; טוש"ע שם), לפי שאין החיוב אלא משום כבוד אביו ואמו (השגות הרמב"ן לספר המצוות שם; רדב"ז ממרים שם)^[8], ודוקא מחיים זהו כבודו שיכבדו את אשתו, וכבוד אמו שיכבדו את בעלה (רדב"ז שם), ומכל מקום אחד מן הדברים שציוה רבי יהודה הנשיא לבניו בשעת פטירתו: היזהרו בכבוד אמכם, היינו אשת אביהם (גמ' שם).

ונחלקו ראשונים:

• יש שהשמיטוהו מההלכה (רי"ף; רמב"ם; רא"ש), וביארו בדבריהם שלדעתם אין מצוה כלל בכיבודם לאחר מיתה (הפלאה שם).

• יש שכתבו שיש מצוה לכבדם אף לאחר מיתת אביו או אמו (טור שם), ועל פי זה פסקו הפוסקים שדבר הגון הוא (שו"ע שם; לבוש שם כא, בשם חז"ל; ערוך השלחן שם מג), ושכן נהגו כל יראי ה' (ערוך השלחן שם).

• ויש שכתבו שהוא חיוב מדרבנן (מאירי שם; שיטה מקובצת שם, בשם רש"י במהדו"ק).

לאחר גירושין ומיתה

גירש אביו את אשתו, או שנתגרשה אמו מבעלה, אינו חייב לכבדם, וכן אם מתה אשת אביו, או שמת בעל אמו, אינו חייב לכבדם, אף שהוא חייב בכיבוד אביו ואמו גם לאחר מיתתם (ראה ערך כבוד אב ואם), שמאחר שמתו כבר אינה אשת אביו ואינו בעל אמו (מנחת חינוך לג סק"א).

קדימות

היו לפניו כבוד אמו ובעל אמו, יניח כבוד בעל אמו ויעסוק בכבוד אמו, שכבוד בעל אמו הוא מחמת כבוד אמו (מנחת חינוך שם).

כשהאם מקפידה

היתה האם מקפדת שלא יכבד אשת אביו, אם אמו גרושה יעסוק בכבודה קודם, ואם היא נשואה לאביו, יניח כבודה ויעסוק בכבוד צרתה אשת אביו, שהוא כבוד אביו (הלכות קטנות א כח).

כשהאב מחל

מחל אביו על כבוד אשתו, או שמחלה אמו על כבוד בעלה - יש מהפוסקים שנסתפק אם מחילתם מועילה, כיון שחיובם הוא משום כבוד אביו ואמו, או לא (דרכי משה יו"ד רמ סק"ז); ויש מהאחרונים שכתב שהמחילה מועילה (מנחת חינוך שם)^[9].

בקריאת השם

בשטר מתנה

מי שנתן שטר מתנה לחורגו, והיה כתוב בו "לבני", נחלקו בו ראשונים:

• יש אומרים שהשטר כשר, וקנה החורג את המתנה, שהרי המגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו (ראה סנהדרין יט ב), ועוד מאחר שבעל כאשתו (ראה ערך אשתו כגופו) אנו קוראים בו: לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים (דברים כד טז. תשובות מימוניות לספר משפטים מח), כלומר שמכאן למדים שלא יומת אב על עדות של בני אשתו, מפני שאשתו כגופו (ראה ערך הנ"ל וערך פסולי עדות), הרי שבן אשתו נקרא בתורה בשם בנו (שו"ת חתם סופר אה"ע א עו)^[10].

• ויש אומרים שאין אדם קורא בן אשתו בנו (פסקי תוספות פסחים קמד), אלא לבן בנו בלבד (ראה ערך בן. תוספות שם נד א ד"ה אלה; פסקי תוספות שם), ולא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו (תוספות שם), וביארו אחרונים שלדעתם אם ציוה נכסיו לבנו סתם, אנו אומרים שכוונתו לבן הבן, שאדם עשוי לקרוא לבן הבן בנו כשאין לו בנים (ראה ערך בן) ולא לחורגו (שבות יעקב א קסט).

כשנקרא לתורה וחותם שהוא אביו

דרך אדם לקרות לבעל אמו אביו (תשובות מימוניות שם; שו"ת מהרי"ל פא), ולפיכך אם היו קוראים אותו לתורה בשם בן פלוני, ואף הוא חותם עצמו כן, לא הוחזק בכך שאותו פלוני אביו הוא (שו"ת חתם סופר שם). ומכל מקום לכתחילה אין ראוי לבן אשתו לעשות כן, ולהעלים צור משפחתו, שכמה מכשולות עלולים לצאת מזה (מנחת יצחק א קלו, על פי שו"ת חתם סופר אה"ע ב קכה; ציץ אליעזר ד כב).

בגט

כתבו בגט שם המגדלו, למרות שאינו אביו, בדיעבד הגט כשר (שו"ת חתם סופר אה"ע ב מא), והוא הדין כשכתבו בגט על האישה שם אביה החורג (תשובת ערוך השלחן באבן מאיר, ראש הספר, ג ב; אבן מאיר שם ה ב - ז א; אמירה נעימה קכד).

בחיוב מזונותיו

אף על פי שחייב אדם לזון את בניו הקטנים (ראה ערך אב), אינו חייב לזון את בני אשתו מבעל אחר (כן משמע מיבמות מב ב, ורש"י ד"ה לא יהב), וכן חיוב מזון הבנות וכיוצא שהוא חייב בתנאי בית דין (ראה ערך מזונות וערך תנאי כתובה) אינו אלא בבתו, אבל אינו חייב בבת אשתו שאינה בתו (טור אה"ע קיד).

קיבל עליו לזון את בת אשתו, דינו כקיבל עליו לזון אדם אחר לכל דבר (כן משמע משו"ע שם ז).

הנקה

וכן אותה שאמרו שבכלל מלאכות שהאשה עושה לבעלה, שהיא מניקה את בנה (ראה ערך בעל), הדברים אמורים בבנה, אבל אינה מחוייבת להניק בן בעלה מאשה אחרת (רא"ש כתובות ה יז, על פי ירושלמי שם ה ו; רמ"א אה"ע פ ו).

שנאת חורגת ואשת האב

בת הבעל

בת הבעל חזקתה ששונאת את אשת אביה (כן משמע ממשנה יבמות קיז א וגמ' שם), שאומרת בלבה זו באה במקום אמי ואוכלת כל עמלה (גמ' שם, ורש"י ד"ה ויבמתה)^[11]. וכן אשת האב שונאת את בת בעלה, אם מפני שכַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם (משלי כז יט), וכיון שבת בעלה שונאת את אשת האב, אף היא שונאת את בת בעלה (גמ' שם, לדעת חכמים)^[12]. ולפיכך נמנו בת בעלה ואשת האב בין הנשים שאינן נאמנות להעיד על מיתת בעליהן, מפני שחשודות שמתכוונות לקלקלן (משנה שם וגמ' שם; רמב"ם גרושין יב טז; טוש"ע אה"ע יז ד), וכן נמנו בין הנשים שאינן נאמנות להעיד שנטמאו לפסלן מכתובתן (רמב"ם סוטה א טו וטור אה"ע קעח, על פי משנה סוטה לא א)^[13].

בן הבעל

בבן בעלה נחלקו תנאים:

• יש אומרים שבן בעלה כבת בעלה (ברייתא בירושלמי יבמות טו ד), שאף הוא אומר זו באה במקום אמי ואוכלת כל עמלה (קרבן העדה ופני משה שם).

• ויש אומרים שבן בעלה נאמן להעיד עליה, שלא עשו זכרים כנקבות (משנה יבמות קיח ב, לפי רבי יוסי בירושלמי שם, ופני משה שם; בבלי יבמות קיז א, לפי הרי"ד בפסקיו שם ושו"ת נו), לפי שנשים דעתן קלות וחשודות להעיד שקר מחמת שנאה (ראה ערך שונא), אבל אנשים לא נחשדו על כך (שיירי קרבן שם), וכן הלכה (הרי"ד שם ושם; שלטי גבורים שם מג ב מדפי הרי"ף ד, בשם ריא"ז, שכתב בשמו, והסכים עמו; באר היטב אה"ע יז ס"ק יז, בשם שלטי גבורים).

יחוד

מטעם זה שבת הבעל ואשת אביה שונאות זו את זו מותר לאדם להתייחד (ראה ערך יחוד) עם אשה ובת בעלה (קידושין פא ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ט; טוש"ע אה"ע כב י), שכיון ששונאות זו את זו אינן מחפות זו על זו (רמב"ם שם; טוש"ע שם)^[14].

הערות שוליים