מיקרופדיה תלמודית:חזן

הגדרה^[1] - שמש הציבור^[2], הממלא תפקידי שירות שונים

מהותו

חזן הוא העוסק בצרכי הציבור, במקדש בבית הכנסת בבית דין ובעיר. שורש המילה הוא חזה, שחוזה ורואה מה שצריך לעשות (ראה ערוך ערך חזן; אבודרהם סדר שחרית של חול; וראה גליון רש"י מכות כב ב בשם מהרש"ל).

יש חזן במובן שליח ציבור (ראה ערוך שם, ומעדני יום טוב על הרא"ש מגילה ג כ), ועל כך ראה ערך שליח צבור^[3].

במקדש

הלבשת והפשטת הכהנים

החזנים - הממונים להלביש את הכהנים (פירוש הרא"ש)^[4], או העוסקים בצרכי המקדש (רע"ב תמיד שם) - היו מפשיטים לכהנים את בגדיהם (תמיד ה ג. וראה ערך בגדי כהונה), היינו לאותם הכהנים שלא זכו היום בעבודה (פירוש המשניות ורע"ב שם), וכן היו מלבישים אותם בגדי הכהונה (ראה פירוש הרא"ש שם).

סדור לולבי העם

יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, היו כל העם מוליכים את לולביהם להר הבית מערב שבת, והחזנים מקבלים מהם וסודרים אותם על גבי איצטבא, ולמחר החזנים זורקים אותם לפניהם (סוכה מב ב ורש"י, וראה ערך נטילת לולב)^[5].

הוצאת ספר תורה

ביום הכיפורים, אחר עבודת הכהן הגדול, היה חזן הכנסת - שטורח עסקי הכנסת עליו (רש"י סוטה מ ב) - נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול לקרות בו (יומא סח ב, וסוטה שם; רמב"ם עבודת יום הכיפורים ג י), משום כבודו של כהן גדול (שם סט א), להראות שיש שררות הרבה למטה ממנו (רש"י שם ד"ה כולה).

וכן בפרשת המלך, שהמלך קורא בחג שבמוצאי שביעית (ראה ערך הקהל), חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לפי הסדר האמור, והכהן הגדול נותנו למלך לקרוא בו (סוטה מא א; רמב"ם חגיגה ג ד), משום כבודו של מלך (שם ב, וראה ערך הנ"ל).

בבית הכנסת

תפקידיו:

חזן הכנסת הוא השמש העוסק בצרכי בית הכנסת (מרדכי מגילה ג תתיז. ובטור או"ח קכח: הממונה על כל צרכי בית הכנסת).

קריאת הכהנים לברכה

החזן אומר להם - לכהנים - אמרו, שנאמר אָמוֹר לָהֶם (במדבר ו כג. ספרי שם נשא לט, וראה תוספות מנחות מד ב ד"ה כל כהן, ותוספות ברכות לד א ד"ה לא. וראה ערך נשיאת כפים).

סידור הקרואים לקריאת התורה

חזן הכנסת - המודיע לציבור מי יקרא (מנחת בכורים שם) - לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים (תוספתא מגילה ג יג; רמב"ם תפלה יב ז; טוש"ע או"ח קלט ג) כשרוצה לקרוא בעצמו, שאין אדם נוטל המצוה לעצמו מבלי שיצוו לו (תוספתא שם, ומנחת בכורים שם). ואם קרא לאחרים ולא רצו, מותר לו לקרוא בעצמו (תשב"ץ ג קסג).

וכשעומד לקרוא, צריך אחד לעמוד עמו כדרך חזן שעומד עם הקוראים (רי"ף מגילה יד א, על פי ירושלמי; רמב"ם תפלה יב ז; טוש"ע או"ח קמא ד. וראה ערך קריאת התורה).

קריאה לאור הנר בשבת

החזן רואה - בליל שבת לאור הנר - היכן תינוקות קוראים (שבת יא א), שפעמים אינו יודע היכן צריכים לקרוא מחר, ורואה היכן קוראים התינוקות ויודע שהיא הפרשה של שבת (רש"י שם ד"ה החזן), ופירשו אחרונים שמסדר הקוראים בתורה מי יקרא ראשון ומי שני, ומגיד לכל אחד הפרשה שצריך לקרוא כדי שיסדר אותה (שו"ת זכרון יוסף או"ח יג)^[6]. ויש מפרשים כאן שהוא מלמד תינוקות (רש"י שם פירוש ב).

על הקריאה בליל שבת לאור הנר, ראה ערך שמנה עשר דבר.

עליה לפרשת התוכחה

יש שנהגו להתנות עם שמש בית הכנסת שיעלה לתורה בפרשת התוכחה, שמכיון ששכרוהו לכך אין להקפיד (מהרי"ל קריאת התורה, הובא בבאר היטב או"ח תכח סק"ז, וראה ערך קריאת התורה); ויש שכתבו שנוהגים שהש"ץ הקורא בתורה עולה (ראה שם במשנה ברורה ס"ק יז ובאור הלכה שם).

בבית הכנסת שבאלכסנדריא

בבית הכנסת שבאלכסנדריא שבמצרים, מפני גודלו לא היו יכולים לשמוע את המברך, היה חזן הכנסת עומד על במה, וכשהגיע הזמן לענות אמן היה מניף בסודרים וכל העם עונים אמן (סוכה נא ב).

בדיקת חמץ

השמש צריך לבדוק את החמץ בבית הכנסת בליל ארבעה עשר בניסן (ראה חק יעקב תלג ס"ק כב, ושו"ע הרב שם לו. וראה ערך בדיקת חמץ: המקומות, וערך בית הכנסת).

הכרזות

קודם מוסף של יום טוב האחרון של חג הסוכות השמש מכריז משיב הרוח ומוריד הגשם (רמ"א או"ח קיד ב, בשם מרדכי. וראה ערך גבורות). וכן יש נוהגים שמכריז בליל ראש חודש בין קדיש לתפילת ערבית שהוא ראש חודש, כדי שיאמרו יעלה ויבוא (ב"ח או"ח רלו, בשם מהרש"ל, וראה שו"ע שם שהש"ץ מכריז).

יש נוהגים שמראש חודש אלול ואילך מכריז בכל יום לפני מנחה שובו בנים שובבים (ברכי יוסף או"ח תקפא). ויש שנהגו שבכל בוקר קורא לבוא לבית הכנסת, מלבד בתשעה באב (מהרי"ל תשעה באב).

מכירת ערבות

נהגו שמביא ערבות למכור להושענא רבה (ראה ערכו), כמו שבזמן בית המקדש שלוחי בית דין היו מביאים (רמ"א או"ח תרסד ב, בשם הר"ן על הרי"ף סוכה כא ב ד"ה גרסי').

העמדת והגבהת ספר תורה

החזן מקים ספרי התורה להעמידם כתיקונם שלא יפלו, והוא מקים ספר תורה לציבור להראות פני כתיבתו לכל (רמב"ן דברים כז כו), ועליו אמרו אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (דברים שם. ירושלמי סוטה ז ד, לגירסת הרמב"ן דברים שם. וראה ערך הגבהה (ב)).

מברך בחופה

דרכו של חזן עומד ומברך לכלה בתוך חופתה (פרקי דרבי אליעזר יב).

איסוף התלמידים

החזנים היו מאספים התלמידים בכל יום לבוא לבית המדרש (רש"י שבת קיח ב ד"ה ממושיבי).

תקיעות בכניסת השבת

בערב שבת היה נוטל חצוצרות, ועולה לראש הגג ותוקע שלש להבטיל את העם ממלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול (תוספתא סוכה ד יא - יב. וראה שבת לה ב), ומקום היה לו שם שבו מניח את החצוצרות (תוספתא שם. וראה ערך ערב שבת)^[7].

תקיעות בתעניות

בתעניות, כשמוציאים את התיבה לרחובה של עיר ומתפללים, חזן הכנסת אומר לכהנים בין ברכה לברכה תקעו הכהנים תקעו, ואחר כך אומר להם הריעו בני אהרן הריעו (תענית טז ב; רמב"ם תעניות ד טו; טור או"ח תקעו. וראה ערך תענית ציבור).

לבשר על מביאי הבכורים

כשהיו מעלים בכורים (ראה ערכו) לירושלים, היו חזני בית הכנסת עולים עמהם (תוספתא בכורים ב ח), שכשיגיעו קרוב לירושלים ישלחו אותם לפניהם להודיע לבני ירושלים שיצאו לקראתם (חסדי דוד שם).

על איסור הורדתו מתפקידו (ראה תשובות הרמב"ם הוצאת פריימן יח), ראה ערך חזקת שררה וערך מעלים בקודש ולא מורידים.

זכויותיו

מגוריו בבית הכנסת

יש שהיה אוכל בבית הכנסת (ראה ברכות נג א, ורש"י ד"ה הא והא), או ישן שם (ראה עירובין עד ב). ויש שהיה לו דירה בבית הכנסת (ראה עירובין נה ב, ויומא יא ב).

פטורו ממסים

יש שנוהגים שחזן הכנסת פטור ממסים, והוא מנהג ראוי (תרומת הדשן שמב; רמ"א חו"מ קסג ה).

דינים שנאמרו בו

בזמן אבלו

אירעו אבל - יש אוסרים לילך לעשות צרכי בית הכנסת (ט"ז יו"ד שפ סק"א); ויש מתירים, שמלאכת קודש היא, ורבים צריכים לו (שו"ת לחמי תודה, הובא בקיצור בפתחי תשובה שם סק"ח).

מקומו בבית הכנסת

חזן הכנסת יושב כשפניו כלפי הקודש, כשאר העם (ראה תוספתא מגילה ג כא).

פסוק בהפטרה כנגדו

בקריאה בנביא בשבת הוסיפו פסוק אחד כנגדו (מסכת סופרים יד א^[8]. וראה ערך הפטרה: כללי הפרשיות).

בברכות אבלים כנגדו

בכוסות שתיקנו לשתות בבית האבל, הוסיפו כוס כנגדו (מסכת שמחות יד, וירושלמי ברכות ג א)^[9].

בבית דין

זימון לדין וגבייה מחייבים

החזן שהוא שמש בית הדין מזמין את בעלי הדינים לדין (רש"י סנהדרין יז ב ד"ה ושני חזנין, ועוד. וראה ערך הזמנה (ב)), וכשהנתבע מתחייב, הוא נכנס למשכנו (ראה רש"י שבת קלט א ד"ה שנעשו. וראה ערך השבת עבוט וערך משכון).

הלקאת חייבי מלקות

חזן הכנסת אוחז בבגדי הלוקה עד שמגלה את לבו, ואבן מאחוריו, והחזן עומד עליה ומלקה (מכות כב ב. וראה ערך מלקות). ואין מעמידים חזנים אלא חסרי כח ויתרי מדע, רבי יהודה אומר אפילו חסרי מדע ויתרי כח (שם כג א). הלכה כתנא קמא (רמב"ם סנהדרין טז ט. וראה ערך הנ"ל).

קריאת שמות הדיינים למתן הדין

בדיני נפשות, לאחר שהדיינים נשאו ונתנו ביניהם, למחרת החזנים קוראים לכל דיין בשמו (תוספתא סנהדרין ט ב), שיגלה דעתו אם עומד בסברתו מאתמול (חסדי דוד שם).

במנין עיר הראויה לסנהדרין

במנין מאה ועשרים איש שצריכים להיות בעיר כדי שתהא ראויה לסנהדרין, נחשבים גם שני חזנים (סנהדרין יז ב), היינו שמשי בית דין (רש"י שם ד"ה ושני)^[10].

מעשרה בטלנים

שמש בית דין כתבו ראשונים שהוא בכלל עשרה בטלנים, הבטלים ממלאכתם ויושבים כל היום בבית הכנסת ומזומנים לתפילה, ומתפרנסים משל ציבור (ר"ן מגילה ג ב, בשם ר' אחא משבחא; מאירי שם ב ב, בשם שאילתות^[11]. וראה ערך עשרה בטלנים).

וראה ערך שליח בית דין על הנהגתו ועבודתו.

חזן העיר

חזני העיר הם שמשי העיר להתעסק במתים ובשאר צרכי ציבור (רש"י כתובות ח ב ד"ה כנגד חזני), ויש סוברים שכנגדם תיקנו חכמים להוסיף כוס לשתות בבית האבל (רש"י שם^[12]).

חזני מתא - העיר - יש שהוא במובן של שומרי העיר בלילה (בבא מציעא צג ב ורש"י), וכיון שכל סמך אנשי העיר עליהם צריכים לשמור שמירה יתרה משאר שומרי שכר (שם ורש"י). על דין חיובם באונסים, ראה ערך שומר שכר.

הערות שוליים