מיקרופדיה תלמודית:חבוט רמי

הגדרה^[1] - קורה או קנה, הנתונים למעלה, אנו אומרים "השפל והשלך" אותם, ורואים כאילו הם נתונים למטה

גדרו

פירושו

חבוט רמי פירושו: השלך והשפל על האויר שתחתיו, והוא כענין "גוד אחית" (ראה ערכו), אלא שבמחיצה שהחוד יורד למטה שייך לומר גוד אחית, היינו משוך אותה והורד, ובדבר המוטל לרוחב ובא לסתום אויר שלמטה שייך לומר חבטה (רש"י סוכה כב א ד"ה שאין בגגו).

כשאין לבוד

לחבוט רמי אנו זקוקים כשהדבר גבוה שלשה טפחים או יותר מהאויר שתחתיו, אבל כשגבוה פחות משלשה טפחים אין צריכים ל"חבוט רמי", שכ"לבוד" הוא (רש"י סוכה שם ד"ה אמרינן; מלאכת שלמה אהלות יב ה. וראה ערך לבוד).

מקורו

חבוט רמי הוא הלכה למשה מסיני בדיני מחיצות (ראה פירוש המשניות לרמב"ם אהלות שם; וראה פני יהושע סוכה כב א ד"ה אמר רבא; וראה ערוך השלחן או"ח תרלא ז).

בסוכה

לסתום אויר שבין קני הסכך

סוכה שקני הסכך שלה אינם מושכבים זה אצל זה, אלא קנה למעלה וקנה למטה, והקנה שלמעלה גבוה שלשה טפחים ויותר, שאין לבוד (ראה ערכו), נחלקו אמוראים:

• אביי אמר פסולה, כיון שאויר מפסיק בין קנה לקנה למטה (סוכה כב א, וראה ערך סוכה).

• רבא אמר אם יש בקנה שלמעלה רוחב טפח - שהוא חשוב אוהל - כשרה, שאנו אומרים חבוט רמי, וכאילו ירד הקנה שלמעלה למטה (סוכה שם ורש"י). הלכה כרבא (רמב"ם סוכה ה כא; טוש"ע או"ח תרלא ה).

רוחב המקום למטה

ונחלקו ראשונים:

• יש סוברים שאף אם אין בין שני הקנים רוחב טפח, אומרים חבוט רמי (רש"י סוכה שם ד"ה ותני, ראה ערוך לנר שם בדעתו).

• ויש סוברים שגם האויר שבין הקנים צריך שיהיה רחב טפח (ריטב"א סוכה שם ד"ה כך. וראה רמב"ם בפירוש המשניות אהלות יב ה, וכן בבית יוסף או"ח תרלא, ורמ"א שם ה), אבל כשיש טפח, אומרים חבוט רמי אפילו אם העליון יותר מטפח (ריטב"א שם ד"ה ואיכא; וראה באור הגר"א לשו"ע שם; וראה הגהות רבי עקיבא איגר לשו"ע שם, בדעת הרמ"א שם).

• ויש סוברים שרוחב האויר צריך להיות כרוחב הדבר שלמעלה, כדי שיוכל להיכנס ביניהם (ריטב"א שם בשם איכא מרבנן).

כשאויר התחתון רחב מהעליון

היה האויר שלמטה רחב יותר מרוחב הקנה העולה:

• יש סוברים שאין אומרים חבוט רמי, אלא צריך שיוכל להיכנס בצמצום (כסף משנה סוכה שם, בדעת הרמב"ם).

• ויש סוברים שכל שהעליון נכנס לאויר התחתון, ובמרחק פחות משלשה טפחים שהוא כלבוד, אומרים בו חבוט רמי (לחם משנה סוכה שם, בדעת הרמב"ם).

לעשות כאילו צילתה מרובה

היתה חמתה מרובה מצילתה, מחמת שהיתה עשויה קנה עולה וקנה יורד, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שכיון שאילו היו מסוככים בשוה היה הצל מרובה, הרי על ידי חבוט רמי אנו רואים כאילו השתוו עם הקנים היורדים (רש"י שם ד"ה קנה עולה, ועוד ראשונים שם).

• יש סוברים שאין חבוט רמי עושה שיהיה נחשב כצילתה מרובה (ר"ן שם בשם אחרים; ריטב"א שם, בשם יש סוברים; טור שם בשם הרי"ד).

• ויש מכשירים מטעם אחר, שכשהחמה באמצע הרקיע הצל מרובה גם כך (תוספות שם ד"ה קנה; טור שם לדעת הרי"ד; רמ"א שם).

בסוכה שתחת סוכה

סוכה שתחת סוכה שפסולה (ראה ערך סוכה), אין אומרים בסכך העליון חבוט רמי והכל סכך אחד (תוספות סוכה י א ד"ה אמר).

• יש מפרשים בטעם הדבר מפני שאין אומרים חבוט רמי בסכך שלם (מהר"ם לובלין שם).

• יש מפרשים שלא שייך חבוט רמי אלא כשיש אויר למטה, שרואים את העליון כאילו נפל לתוך אויר (ערוך לנר שם).

• ויש מפרשים לפי שבפירוש מיעטה התורה ששני סככים פסולים (מרומי שדה שם, וראה ערך סוכה).

וכשהסוכה העליונה חמתה מרובה מצילתה, ובצירוף עם התחתונה צילתה מרובה מחמתה - יש מהראשונים מכשירים (תוספות שם ט ב ד"ה הא, וראה ערך סוכה מחלוקת), ואף למפרשים שבסכך שלם אין אומרים חבוט רמי (ראה לעיל), כיון שחמתה של העליונה מרובה אין זה סכך שלם (ערוך לנר שם לדעתו; מלא הרועים שם בתירוץ ב), ועוד שגם כאן אין אומרים חבוט רמי על כל הסכך, רק על מקצתו שמצטרף לסוכה התחתונה עד שיהא צילתה מרובה (מלא הרועים שם בתירוץ א).

דפנות שאין מגיעות לסכך

דפנות סוכה העומדות על הארץ ואינן מגיעות לסכך, לסוברים שבסוכה לא נאמרה ההלכה של גוד אסיק (ראה ר"ן סוכה ד ב), הטעם שהסוכה כשרה מפני שאומרים חבוט רמי, וכאילו הסכך ירד ומונח על הדפנות (פני יהושע סוכה טז א, לדעת הר"ן. וראה ערך גוד אסיק).

בטומאה

לסתום אויר לצרף לאוהל המת

קורות הבית שאין עליהן מעזיבה ונסרים, ויש אויר ביניהן, וקורות העלייה היו כנגד האויר, אומרים חבוט רמי, וכאילו יורדות הקורות וסותמות את האויר ונמצא כל הבית אהל אחד, ואם היתה טומאת מת תחת אחת הקורות התחתונות - או תחת האויר, שהרי רואים אותו כסתום (משנה אחרונה אהלות שם) - הכלים שתחת כולן טמאים, כדין כלים שבאהל המת (ראה ערכו. הלות יב ה, וסוכה כב א, ורש"י ותוספות שם; רמב"ם טומאת מת טז ו).

חבוט רמי למעלה

וכן בדרך זו רואים את התחתונות כאילו עלו למעלה (פירוש המשניות לרמב"ם ורע"ב שם), שאומרים חבוט רמי גם מלמטה למעלה, וכענין גוד אסיק (ראה ערכו. סדרי טהרות שם קסג ב)^[2], ולכן כל הכלים - בין שתחת הקורות התחתונות, ובין שתחת העליונות - טמאים, שאומרים גוד אחית העליונות כאילו מונחות בין התחתונות, וגוד אסיק התחתונות כאילו מונחות בין העליונות (תפארת ישראל שם. וראה ערך גוד אסיק).

אהל בגבהים שונים

גגים הבולטים זה למעלה מזה, אומרים חבוט רמי, וחושבים כאילו הם שוים ונוגעים זה בזה, ומביאים את הטומאה מזה לזה (נמוקי יוסף על הלכות טומאה לרי"ף; רמ"א יו"ד שעא ד, בשמו).

במבוי

קורה על גבי יתדות

מבוי הפתוח בצד אחד לרשות הרבים, שחכמים גזרו שלא לטלטל בו בשבת אלא בתיקון לחי או קורה (ראה ערך מבוי), ובא לתקנו ועשה שתי יתדות - שאינן רחבות טפח כשיעור קורה (ראה ערך הנ"ל) - על שני כותלי המבוי, נוטות בשיפוע זו כלפי זו (ראה הציור שברש"י עירובין ט א לפנינו על פי המהרש"ל, וכן כתב במשנה ברורה שסג ס"ק פג), או עשויות כמין דלי"ת ועומדות זו מול זו (ריטב"א סוכה כב ב; תורת חיים וגאון יעקב עירובין שם. וכן הציור בב"ח או"ח שסג), ואין מסוף גובהן בקו ישר עד גובה הכותל שלשה טפחים, ואין ברוחב מקצה היתדות עד מעל הכותל שלשה טפחים (ריטב"א ותורת חיים וגאון יעקב שם), ונתן עליהן קורה רחבה טפח - הוכשר המבוי לטלטל בו, שאנו אומרים לבוד (ראה ערכו) ברוחב מראשי הקורה ולכתלים, והרי היא כנתונה למעלה מהכתלים, וכיון שאין בגובהן שלשה, אומרים חבוט רמי, וכאילו מונחת על הכתלים (עירובין ט א ורש"י; טוש"ע או"ח שסג כה)^[3].

פחות מג' טפחים

ואף על פי שחבוט רמי אומרים אף ביותר משלשה טפחים (ראה לעיל: בסוכה; בטומאה), כתבו ראשונים שבמבוי שהקורה צריכה להיות על גבי המבוי שיהיה ניכר, וכשגבוהה שלשה טפחים מראש המבוי אין היכר (תוספות עירובין שם ד"ה שאין, וסוכה שם ד"ה אבל; רשב"א וריטב"א עירובין שם).

ויש שכתבו לפי שאין הקורה שלמה אלא על ידי לבוד, ובמקום שאומרים חבוט אין רחבה טפח (ריטב"א שם בתירוץ ב), ואין לומר מקודם חבוט רמי הקורה עד לאויר המבוי, ואחר כך לומר לבוד עד הכתלים, שחבוט רמי אין אומרים לאויר (גאון יעקב שם בדעתו). אבל יש מהראשונים שכתבו שמקודם אומרים חבוט לתוך אויר המבוי, ואחר כך לבוד, וכאילו נוגעת בכתלים (רשב"א בעבודת הקודש שער א, וכן כתב בתורת חיים שם).

מהאחרונים יש שכתבו הטעם, לפי שאין אומרים שתי הלכות למשה מסיני בדיני מחיצות - לבוד וחבוט - כשאחת יוצאה מתוך השניה (ראה ערך גוד אסיק), ולכן בגבוה יותר משלשה שאי אפשר להתחיל דין לבוד קודם שתדון שהקורה למטה מכח חבוט, אין אומרים שתי הלכות ביחד (שו"ת רבי עקיבא איגר יב)^[4]. ולדעה זו אם היתה הקורה מגיעה ברוחב עד מעל הכתלים, כיון שאין זקוקים לדין לבוד אומרים חבוט רמי גם מעל שלשה טפחים (ראה שם ברבי עקיבא איגר בישוב קושית מהרש"א).

אם דוקא ברוחב טפח

יש מפרשים שבמבוי שאין צריכים אלא להיכר הקורה, אפילו כשאין רוחב טפח אומרים חבוט רמי, ולכן שתי קורות שהיו אחת למעלה ואחת למטה, ואין בכל אחת מהן רוחב טפח, רואים את העליונה כאילו היא למטה והתחתונה כאילו היא למעלה ומצטרפות, ואפילו שיש בגובה מרחק יותר משלשה טפחים, אלא שלא יהיה ביניהן ברוחב שלשה טפחים (כסף משנה שבת יז כה בדעת הרמב"ם שם, כרבי יוסי ברבי יהודה סוכה כב ב)^[5]. ויש מהראשונים חולקים (ראה רי"ף עירובין שם ג ב, ורשב"א וריטב"א ומאירי עירובין שם, ומגיד משנה שבת שם, וטור או"ח שסג בשם מהר"ם מרוטנבורג והרא"ש. וראה ערך מבוי).

הערות שוליים