גט ישן

גט אשה, שבין כתיבתו לנתינתו התייחד הבעל עם האשה. נחלקו תנאים לגבי האפשרות לגרש אשה בגט ישן:

לדעת בית הלל אסור לגרש אשה בגט ישן, "גזירה שמא יאמרו: גיטה קודם לבנה", כלומר, שחוששים שמא ישהה הבעל את הגט אצלו זמן רב בין הכתיבה לנתינה, ובאותו פרק זמן יוולדו לאשה בנים ממנו, ואחר כך יגרשנה בגט זה, וכעבור זמן, כשישתכח הדבר ויראו את התאריך הכתוב בגט, יהיו סבורים שהגט ניתן לאשה ביום כתיבתו, ויוציאו לעז על בניה, שנולדו לאחר הגירושין מאשה פנויה; משום כך, לדעתם, אסור לגרש בגט ישן.

חולקים עליהם בית שמאי וסוברים, כי מותר לגרש בגט ישן. לדעתם, אין חוששים שמא יאמרו: "גיטה קודם לבנה".

הלכה כבית הלל, שאסור לגרש בגט ישן, אלא שבדיעבד אם נתגרשה בו, הרי זו מגורשת, ותינשא בו לכתחילה. לדעת רש"י, דין זה של בדיעבד, אינו אלא כאשר אין אפשרות שבעלה יתן לה גט אחר, כגון שהבעל הלך למדינת הים.