מיקרופדיה תלמודית:בילה(בלה)

הגדרה^[1] - שני דברים המעורבים יחד נבללים יפה זה בזה, במידה שוה לפי כמותם^[2]

ביבש

מעשר

בדברים יבשים שנתערבו נחלקו תנאים ואמוראים:

• יש אומרים ש"יש בילה", שאנו אומרים שודאי נבללו יפה זה בזה (רבי יוסי בן כיפר משום רבי שמעון שזורי בתוספתא שביעית (ליברמן) ב ה, ובבלי ראש השנה יג ב, ורש"י ד"ה מי לא תניא; רבי יוחנן ועוד אמוראים במנחות ל ב). ולפיכך פול המצרי שזרעו בשביל לאכול את זרעו, שדינו להתעשר לפי זמן השרשתו, והשריש מקצתו לפני ראש השנה ומקצתו לאחר ראש השנה, ואין תורמים מן החדש על הישן ומן הישן על החדש, וטורח לו לעשר מכל אחד ואחד, צובר מהזויות שבגורן לאמצעה ובוללם יפה (רבי יוסי בן כיפר משום רבי שמעון שזורי שם ושם, ורש"י ד"ה צובר)^[3].

• יש אומרים ש"אין בילה", שיש לחוש שמא לא נבללו יפה (חכמים בגמ' שם, ורש"י ד"ה אין בילה; שמואל שם; רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה בירושלמי דמאי ה ה), וכן הלכה (ראב"ד מעשר שני א ח; רש"י גיטין מז ב ד"ה טבל, ותוספות שם ד"ה טבל, לפי מהרי"ט א יח; רמב"ם תרומות יג ד, לפי מרכבת המשנה שם ה ז; ר"ש חלה ג ט)^[4].

• ויש מחלקים: בדברים קטנים שגודלם עד כזית יש בילה, אבל דברים הגדולים מכזית אין בילה (רבי יוחנן בירושלמי שם).

דמאי

פרוסות פת או פלחי דבילה של דמאי שנתערבו עם פרוסות ופלחים של מתנות עניים, שפטורים מן המעשר, מעשר מכל אחד ואחד, שאלו אין נבללים זה עם זה לדברי הכל, בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל ומעשר מתוכם על הכל (דמאי ה ה, ופירוש המשניות לרמב"ם שם). ואף על פי שלחכמים אין בילה ביבש, בדמאי הקילו (ירושלמי שם).

בלח

דם קרבנות הניתנים במזבח למעלה מחוט הסיקרא, שנתערבו בניתנים למטה מהחוט, נחלקו תנאים:

יש אומרים שיתן למעלה, ויחזור ויתן למטה (רבי אליעזר במשנה זבחים עט ב); ויש אומרים שישפך לאמת המים, ואם לא נמלך ונתן - כשר (חכמים במשנה שם).

ונחלקו אמוראים מהי דעתם בנוגע לבילה:

• יש סוברים שהכל מודים שיש בילה בלח, ואין לך טיפה מזה שלא יהיה בה מחברו קצת, ולכן כשרים הקרבנות, לדעה הראשונה אף לכתחילה ולדעה השניה רק בדיעבד, ואין חוששים שמא נתן עליונים למטה ותחתונים למעלה (ריש לקיש ורבא שם פ א), וכן הלכה (רמב"ם פסולי המוקדשין ב יב-יג; ראב"ד מעשר שני א ח; ר"ש חלה ג ט).

• ויש סוברים שהכל מודים שאין בילה בלח, ולא הכשירו אלא העליונים בלבד, וכגון שיש בתערובת רוב עליונים ומיעוט תחתונים, ונתן למעלה כשיעור תחתונים ועוד, שבהכרח יש כאן גם מהעליונים, או כגון שנתערבו לא בדרך בלילה אלא כוסות בכוסות, שכשנותן משתי הכוסות גם למעלה וגם למטה, אין כאן שוב ספק בדבר (רב אשי שם)^[5].

קמח ועיסה

קמח שנתערב בקמח

בקמח שנתערב בקמח, נחלקו הדעות:

• יש סוברים שאף על פי שאינו לח ממש כיין ושמן, מכל מקום דינו כלח לענין זה שיש בו בילה, ולכן אם ישראל עשה עיסה מקמח שלו ומקמח של נכרי, אם יש בשל ישראל כשיעור חלה (ראה ערך חלה) - חייבת העיסה בחלה, ויכול להפריש מינה ובה, היינו מעיסה זו עצמה, אף על פי שיש בה גם של פטור, שיש בילה, ומפריש מהחיוב שבה על החיוב שבה (רא"ש (הלכות קטנות) חלה ו; טוש"ע יו"ד של ג).

• ויש סוברים שאינו בילה, שלא אמרו שקמח הוא כדבר לח אלא לענין ביטול בתערובת (ראה ערך יבש ביבש), ששם החילוק הוא בין דבר המתערב לדבר העומד בפני עצמו, מה שאין כן לענין בילה, ולכן אין תקנה לקמח בקמח שנתערבו אלא אם כן יטול מהעיסה כל כך עד כדי שיהיה שם ודאי מחלק החייב, היינו שיטול כשיעור כל חלק הפטור שנתערב ועוד (באור הגר"א שם סק"ה).

עיסה שנתערבה בעיסה

גם כשנתערבה עיסה בעיסה נחלקו הדעות:

• יש סוברים שהרי זה כדבר לח שיש בו בילה, ולכן כשנתערבה עיסה שלא הורמה חלתה לתוך עיסה שהורמה חלתה יכול להפריש מינה ובה, שבשיעור חלה שיפריש ודאי שיש בו גם מהעיסה שלא הורמה חלתה, וחלה אין לה שיעור מן התורה (תרומת הדשן קצ, בדעת הרא"ש; ש"ך יו"ד שכח ס"ק יח), שכל שנעשה גוף אחד יש בו בילה (משנה למלך מעשר יד ח).

• ויש סוברים שאף עיסה בעיסה אין בילה (תרומת הדשן שם, בשם מספר ראשונים; בית יוסף יו"ד של ו, בשם מצאתי כתוב).

שאור שנתערב בעיסה

אכן יש שמחלקים בין עיסה לשאור, שעיסה בעיסה יש בילה, ושאור שנתערב בעיסה אין בילה (תרומת הדשן שם, בדעת הרא"ש); ויש שאינם מחלקים וסוברים שגם בשאור בעיסה יש בילה (תרומת הדשן שם, בשם הסמ"ק; משנה למלך שם).

הערות שוליים