מיקרופדיה תלמודית:בית הבליעה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:18, 21 ביולי 2016 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - צינור שרירי בצד האחורי של הצואר, הנקרא בימינו "לוע"[2], שדרכו עובר האוכל לוושט והאויר לקנה, ונקרא בדברי חז"ל "בית הבליעה" ו"בית הנפש"

הקדמת קנה לוושט

מבית הבליעה עובר המאכל לוושט והאויר לקנה, ובשעת בליעת האוכל מורמת הגרגרת והקנה נסתם על ידי כסוי הקנה[3] - כובע הסותם את פי הקנה (רש"י פסחים קח א ד"ה שמא) - כדי למנוע כניסת המזון לקנה ולריאות. וכמה תקנות תקנו חז"ל מחשש שבשעת הבליעה יכנס האוכל לקנה ויגרום לחנק:

  • אין משיחים בסעודה (תענית ה ב; רמב"ם ברכות ז ו; טוש"ע או"ח קע א), שכשיוצא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה, ונכנס בו המאכל ומסתכן (רש"י שם ד"ה שמא יקדים)[4].
  • מאותה סיבה מי שנתעטש בסעודה אין אומרים לו: "אסותא" (ירושלמי ברכות ו ו; טוש"ע שם).
  • כשהביאו בתוך הסעודה יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו, ואין אחד מברך להוציא את כולם (משנה ברכות מב ב), הואיל ואין בית הבליעה פנוי (תוספתא שם (ליברמן) ד יב; גמ' שם מג א), וכשיענו אמן על הברכה יבואו לסכנה (רמב"ם ברכות ז ו; רא"ש שם ו לד, על פי ירושלמי שם ו ו), מפני שיש לחוש שמא יקדים קנה לושט, אף על פי שאינה אלא מילה אחת (פירוש החרדים לירושלמי שם)[5].
  • אסור להסב בסעודה אלא הסיבת שמאל, ולא של פרקדן ולא של ימין, שמא יקדים קנה לושט (פסחים קח א, ורש"י ד"ה שמא יקדים, ורשב"ם ד"ה שמא יקדים)[6].

החזרת המאכל

הגיע המאכל לפנים מבית הבליעה - אין יכולים להחזירו (רש"י שבת קנה ב ד"ה למקום).

בבית הבליעה עצמו, יש חילוקי מקומות:

  • יש מקום שיכול להחזיר המאכל משם, ושם עדיין אין עליו שם אכילה להתחייב בעונשים של אכילת איסור עד שיבלע לגמרי (כתובות ל ב, ותוספות ד"ה אי).
  • ויש מקום שאינו יכול להחזיר משם, ואם אחר תחב לו מאכל לשם הרי הוא אנוס בבליעתו (גמ' שם, ותוספות שם).
  • ויש מקום שהוא יכול להחזירו על ידי הדחק (תוספות שם ד"ה לא; תוספות ישנים שם), ונחלקו בדינו ראשונים: יש אומרים שגרונו נהנה, וחייב על בליעתו (תוספות ישנים שם, בשם רבנו תם); ויש אומרים שעדיין לא נהנה גרונו, והחיוב בא אחר כך (תוספות שם)[7].

טומאה

בטומאת מאכל הנמצא במקום בית הבליעה נחלקו אמוראים:

  • יש אומרים שיש על בית הבליעה שם בלוע - ודינו כדין טומאה הבלועה בתוך דבר אחר שאינה מטמאה אחרים (ראה ערך טמאה בלועה. נדה מב ב, ורש"י ד"ה טומאה בלועה) - ואם תחב לו חברו כזית נבלה לתוך פיו, אינו טמא (אביי שם).
  • ויש אומרים שבית הבליעה הוא בית הסתרים - ודינו שאינו מטמא במגע, אבל מטמא במשא (ראה ערך בית הסתרים. גמ' שם, ורש"י ד"ה ואי אמרת) - ולפיכך נטמא האוכל (רבא שם), וכן הלכה (רמב"ם אבות הטומאות ג ד).

הכל מודים שאם היה בית הבליעה רחב, שאינו מסיט שם את הנבלה (ראה ערך הסט) - אינו מטמא (תוספות שם ד"ה יצתה).

וכתבו ראשונים שלא נחלקו אלא בהתחלת בית הבליעה, אבל בסוף בית הבליעה טהור לדברי הכל, שאין דין בית הסתרים עליו אלא דין בלוע (תוספות חולין עא א ד"ה מי; תוספות הרא"ש נדה שם, בתירוץ השני).

גודל בית הבליעה

שיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת (יומא פ א) בלא קליפתה (נודע ביהודה קמא או"ח לח; באור הגר"א או"ח תפו סק"א), ולא יותר משני זיתים (כריתות יד א).

ונחלקו ראשונים בדבר:

  • יש שפירשו שדוקא כשהמאכל שלם אינו מחזיק יותר, כגון זיתים שיש בהם גרעינים והם קשים ועגולים, אבל כשאוכל מאכל כשהוא מרוסק - מחזיק יותר (תוספות יומא שם ד"ה ושיערו, בשם רבנו תם; תוספות ישנים שם, בשם ר"י; מרדכי פסחים, סדר של פסח).
  • ויש שפירשו שלא אמרו שאינו מחזיק יותר משני זיתים אלא כשאוכלם כדרך אכילה (תוספות ישנים כריתות שם), כדרכו, מבלי שיאנוס עצמו, ונהנה מאכילתו, אבל כשמאנס עצמו בעל כרחו לבלוע יכול לבלוע עד כביצה, ששיעורה כשלשה זיתים ויותר (ראה ערך זית מחלוקת בדבר), וכשאמרו שאינו מחזיק יותר מביצה, אבל כביצה מחזיק, פירושו על ידי שמאנס עצמו, ובבליעה כזו אין הנאה, והרי זו אכילה-גסה (נודע ביהודה שם)[8].

נבלת עוף טהור

נבלת עוף טהור אינה מטמאה אלא כשהיא בבית הבליעה (ראה ערך נבלת עוף טהור).

הערות שוליים

  1. ג, עמ' קפא2-קפב1.
  2. באנגלית – pharynx.
  3. המכונה אפיגלוטיס – epiglottis. ראה תמונה.
  4. וראה פסיקתא זוטרתא בראשית כד לג: לפי שהקנה מוציא קול והושט מכניס את המאכל, שלא יפתח הקנה ויכנס בו המאכל.
  5. ראה ערך סעודה, בטעם שאין נזהרים בזמן הזה בדבר.
  6. אמנם מנחלקו רש"י ורשב"ם שם אם הטעם שמא יקדים קנה לושט הוא דוקא בהסבת פרקדן כפי המנגנון שהסביר שם רש"י, או שהוא על הסבת שמאל ולא ימין, וכפי המנגנון שהסביר הרשב"ם שם. וראה שו"ת רדב"ז אלף יב (ג תקפד) שהכריע כדעת רש"י. וראה ערך אטר.
  7. ויש אומרים שמיד אחר הבליעה באה ההנאה, ואף על פי שאינן באות כאחת ממש ההנאה והבליעה, נחשבו כאילו באו כאחת (תוספות שם, בשם ריצב"א).
  8. ומהאחרונים יש שכתבו שכשאמרו שאינו מחזיק יותר משני זיתים לא נתכוונו לומר אלא ששלשה זיתים אינו מחזיק, אבל קצת פחות משלשה מחזיק (מגן אברהם תפו סק"א).