מיקרופדיה תלמודית:בית הדשן

הגדרה^[1] - מקום נתינת דשן המזבח, ושריפת קדשים הטעונים שריפה

בתי הדשן

שני בתי דשן היו בעזרה - אחד במזרחו של כבש, ששם נותנים את הדשן (ראה להלן), ואחד במזרחו של מזבח, ששם שורפים את הקדשים הטעונים שריפה (ראה להלן. תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה ז ט).

מלבד מקום השריפה שבעזרה היו עוד שנים אחרים, וכך אמרו: שלשה בתי דשנים [דהיינו מקומות לשריפה] הם: אחד בעזרה, ואחד בהר הבית, ואחד מחוץ לירושלים (זבחים קד ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ז ג,ד).

בעזרה

שימושו

המקום שנותנים עליו בכל בוקר את הדשן שתורמים ממזבח-החיצון (ראה ערכו, וערך תרומת הדשן) הוא סמוך למזבח, שנאמר: וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן וגו' וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו ג), ונקרא בתורה מְקוֹם הַדָּשֶׁן (ויקרא א טו. תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה ז ט, רש"י ויקרא שם)^[2].

מקומו

בית הדשן היה במזרחו של כבש, רחוק כעשר אמות ברוחב העזרה מהתחלת הכבש, שהוא כעשרים אמה מדרומו של המזבח, ובאורך העזרה לצד מזרח היה רחוק שלשה טפחים מן הכבש (משנה תמיד כח ב ובמפרש, וזבחים סד א, ורש"י ד"ה מבית; רמב"ם תמידין ומוספין ב יב).

הדברים הניתנים בו

מלבד תרומת הדשן, ומוראה ונוצה של קרבנות העוף, נותנים לבית דשן זה אף את דשן מזבח הפנימי ודשן המנורה (תורת כהנים ויקרא שם; משנה תמיד כח ב; מעילה יב א).

יש מהראשונים שסוברים שלר' אלעזר ב"ר שמעון אף השיריים של מנחת-חוטא (ראה ערכו) של כהן מתפזרים שם (רש"י לגירסתנו, ורבנו תם בתוספות מנחות עד א ד"ה אי דלמטה. וראה ערך מנחת כהן שאין הלכה כר"א בר"ש).

הנבלעים במקומם

מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה היו נבלעים בנס במקומם בבית הדשן (יומא כא א) כדי שלא ימעלו בו (רש"י מעילה יא ב ד"ה בשלמא. וראה ערך מעילה).

תרומת הדשן של מזבח החיצון - יש אומרים שאף הוא היה נבלע במקומו (רש"י מעילה שם, ובפירושו על התורה ויקרא א טז; ר' פורת בתוספות יומא שם); ויש אומרים שהוא לא היה נבלע, אלא טעון גניזה (רבנו תם בתוספות שם, וזבחים סד א. וראה שם שמצדדים לומר שמא לא היה נבלע מיד).

בית דשן השני

המטרה

בית הדשן השני שהיה בעזרה, היו שורפים בו את הקדשים שנפסלו בקודש שצריכים להישרף בקודש (ראה ערך פסולי המוקדשים), והם: פסולי קדשי קדשים, ואימורי קדשים קלים, ופרים-הנשרפים (ראה ערכו), ושעירים-הנשרפים (ראה ערכו) שאירע בהם פסול קודם זריקת דמם (זבחים קד ב), שעדיין לא הגיע זמנם לצאת מחוץ למחנה כדינם (רש"י שם. וראה ערך פרים הנשרפים וערך שעירים הנשרפים)^[3].

בית דשן זה היה בית דשן גדול (זבחים קד ב. וראה תוספתא יומא ג שקורא לבית הדשן שמחוץ למחנה, ראה להלן, בית הדשן הגדול).

מקומו

בית הדשן הזה היה במזרחו של מזבח (תורת כהנים ויקרא שם), אבל מן התורה לא הוקבע לו מקום, אלא שיהיה בקודש בעזרה, ומכיון שלא כתבה תורה בשריפת הפסולים שתהיה במקום הדשן, מוכח שהוא במקום אחר, כדי שלא יתערב דשן הנשרפים כמצותם עם דשן הנשרפים שלא כמצותם (פירוש הראב"ד לקנים א א).

הנשרפים בו

בבית דשן זה נשרפת אף מנחת-סוטה (ראה ערכו) כשאינה שותה (משנה סוטה כ א, ורש"י ד"ה על בית הדשן; רמב"ם סוטה ד ד).

יש מהראשונים שסוברים שלר' אלעזר ב"ר שמעון אף השיריים של מנחת חוטא של כהן נשרפים שם (תוספות מנחות עד א ד"ה אי דלמטה).

שיריים של מנחת כהן ספק, כגון שנתערב ולד כהן בולד ישראל, נשרפים שם (יבמות ק א; רמב"ם שם יא).

בהר הבית

שימושו

בית דשן אחד יש בהר הבית, ששם שורפים פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול אחר זריקה, שהגיע זמנם לצאת מחוץ למחנה (לרב נחמן אמר רבה בר אבוה, זבחים קד ב), שבבית הדשן שבעזרה שורפים רק כשנפסלו קודם זריקה (ראה לעיל: בעזרה).

ויש סוברים דוקא כשאירע בהם פסול לאחר שיצאו מהעזרה (ללוי, זבחים שם), שלדעתם כל שנפסלו קודם שיצאו, נשרפים בעזרה (ראה לעיל, שם, לדעת לוי), והלכה כמותם (רמב"ם מעשה הקרבנות ז ד).

אף בשר קדשים קלים שנטמא שורפים אותו לפני הבירה (משנה פסחים מט א, פא ב; רמב"ם פסולי המוקדשין יט ח, וקרבן פסח ד ג) בבית הדשן שבהר הבית (רש"י שם כד א ד"ה פסולי, וראה תוספות שם מט א ד"ה לפני הבירה)^[4].

מקומו

לר' יוחנן מקום יש בהר הבית ובירה שמו, ושם היה בית דשן זה (זבחים שם; רמב"ם מעשה הקרבנות שם) ולריש לקיש "בירה" הוא שמו של כל הבית כולו (שם).

מחוץ למחנה

מטרה

מקום מיוחד היה מחוץ למחנה ששם שמים את הדשן כשהוא רבה על מזבח החיצון, שנאמר (ויקרא ו ד) וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (ראה ערך הוצאת הדשן), ושם שורפים את הפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים כשלא נפסלו אלא נשרפים כמצוותם, שנאמר: וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וגו' אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן (ויקרא ד יב) - מקום ששופכים בו הדשן המסולק מן המזבח (רש"י ויקרא שם). מקום זה נקרא בית הדשן (זבחים קד ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ז ד: והוא הנקרא בית הדשן), ונקרא גם בית הדשן הגדול (תוספתא יומא (ליברמן) ג יז. וראה לעיל: בעזרה).

מקומו

"מחוץ למחנה" זה פירושו מחוץ לשלש מחנות: מחנה שכינה, מחנה לויה ומחנה ישראל דהיינו מחוץ לירושלים (ראה ערך מחנות)^[5].

נחלקו תנאים באיזה צד לירושלים היה בית דשן זה: ר' שמעון סובר במזרחה של ירושלים, שנאמר בפר ושעיר של יום הכפורים - שהם מחטאות הנשרפות בבית הדשן (ראה ערך פרים הנשרפים וערך שעירים הנשרפים) - מחוץ למחנה (ויקרא טז כז), ונאמר בשחיטת פרה-אדומה (ראה ערכו) מחוץ למחנה (במדבר יט ג) - מה להלן, בפרה אדומה, במזרחה של ירושלים (ראה ערך פרה אדומה), אף כאן במזרחה של ירושלים; וחכמים אומרים בצפונה של ירושלים (יומא שם, וזבחים שם), שכל מעשה חטאת בצפון (רש"י שם)^[6].

בית הדשן צריך שיהיה מקומו טהור, שנאמר: אֶל מָקוֹם טָהוֹר (ויקרא ד יב; שם ו ד), ואם נטמא - יטהרנו (תורת כהנים ויקרא שם).

מקום הוצאת הדשן היה מקום שאין הרוחות מנשבות בו בחזקה, ולא הזרמים גורפים אותו (רמב"ם תמידין ומוספין ב טו, לגירסת דפוסים ישנים; מאירי פסחים כז ב ד"ה זה); ויש גורסים "שלא יהיו חזירים גורפים אותו" (רמב"ם שם).

לעתיד לבא

בית הדשן יתוסף לעתיד על העיר, ויהיה נכלל בקדושת ירושלים (ראה ערכו), שנאמר: וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וגו' קֹדֶשׁ לַה' (ירמיה לא לט), שמקום שפך הדשן שהיה חוץ לירושלים, יוסיפו על העיר ויכניסו לתוך חומותיה (רש"י שם. וראה כפתור ופרח הוצאת לונץ עמ' צח).

שיקדים שם דשן

בנתינת הדשן בבית דשן זה אמרו: "אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן (ויקרא ד יב), שיהא שם דשן, שיקדים את הדשן, ששם יהיו נותנים את הדשן (תורת כהנים דבורא דחובה ג ה; יומא סח ב; זבחים קו א). ונחלקו בכוונת המאמר:

• יש מפרשים ששלשה דברים הם: "שיהא שם דשן", היינו שיניח שם דשן פרים הנשרפים; "שיקדים את הדשן", שאם לא היה שם דשן יתן שם מדשן המזבח, או מדשן נשרפים אחרים; "ששם יהיו נותנים", היינו שמקום זה יהיה מקום שנותנים בו דשן מזבח העולה (הראב"ד לתורת כהנים שם).

• יש מפרשים שהכל דבר אחד הוא: "שיהא", היינו שכשיוציא אותו לשם יהיה שם דשן מכבר, והכוונה "שיקדים שם דשן", אבל לא שיהיה שם עכשיו דשן בפועל, אלא "ששם יהו נותנים את הדשן", היינו שנתנו בו קודם דשן, שבזה נקרא המקום שפך הדשן, אף על פי שלא יהיה שם דשן עתה (קרבן אהרן שם) וכך אמרו: ישרף, אף על פי שאין שם דשן (תורת כהנים שם; פסחים עה ב), שלא תאמר שאם ניטל הדשן משם לא ישרפנו, אלא ישרף מכל מקום (רש"י פסחים שם).

• ויש סוברים שלכתחילה מצוה שיהיה שם עכשיו דשן ממש, אלא שבדיעבד אינו מעכב (מזרחי ויקרא ד יב, ומפרש הלימוד שיהא כו' למצוה, וישרף אף על פי שאין כו' בדיעבד).

שיהא מקומו משופך

ר' אליעזר בן יעקב סובר ששפך הדשן פירושו שיהא מקומו משופך (תורת כהנים שם; יומא סח ב; זבחים קו א), היינו שהמקום יהיה במדרון שיהא דשנו משתפך (רש"י שם)^[7].

הערות שוליים