מיקרופדיה תלמודית:חזקה (ד) הוחזק

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:29, 21 בספטמבר 2016 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - דבר מוסכם אצל בני אדם שהוא במצב מסויים, אנו אומרים שבאמת הוא כך

החזקה, גדרה ומקורה

חזקת קורבה

מי שהוחזק בשאר בשר דנים בו על פי החזקה (רמב"ם איסורי ביאה א כ, וטוש"ע אה"ע יט א, על פי קדושין פ א), ומלקים על החזקות, וסוקלים ושורפים על החזקות (גמ' שם; טוש"ע שם), היינו על דבר שאנו מחזיקים כן (רש"י שם ד"ה מלקין), אף על פי שאין שם ראיה ברורה שזה קרוב (רמב"ם שם; טוש"ע שם), וחשוב כודאי, וכאילו ראינו בעינינו שכך הוא (תורת הבית הארוך ז ב)[2].

ולכן איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית בחזקת שהיא אשתו ואלו בניהם, ואין אנו מכירים בהם בעדות גמורה (גמ' שם, ורש"י ד"ה איש ואשה), אם בא הבן על הבת לוקים משום בא על אחותו (ראה ערך אחות), כדין חייבי כריתות שהתרו בהם (רמב"ם שם), בא על האשה נסקלים משום בא על אמו (ראה ערך אם ב. רש"י שם ד"ה נסקלין; רמב"ם שם; טור שם), בא האיש על הבת נשרפים משום בא על בתו (ראה ערך בת ב. רש"י שם ד"ה ונשרפין; רמב"ם שם; טור שם).

וכן איש ואשה שבאו ממדינת הים, הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי, שאם נבעלה לאחר אין הורגים אותה על פיה (ראה ערך הודאת בעל דין: כשמשים עצמו רשע), אם הוחזקה בעיר שלשים יום שהיא אשתו, הורגים על חזקה זו (ירושלמי שם; רמב"ם שם כא; טוש"ע שם ב), ואם קידש קרובתה אין קידושיו תופסים בה (שו"ת רבי עקיבא איגר קכא).

ומנין שהורגים על החזקות, שנאמר: וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת (שמות כא טו), וכי דבר ברי הוא שזה הוא אביו, אלא חזקה היא שהוא אביו, וכך שאר קרובים בחזקה (ירושלמי קדושין ד י; רמב"ם שם כ)[3].

חזקת כהונה

מי שהוחזק שהוא כהן, אפילו שלא הוחזק בכל דיני כהונה, מכל מקום לאותו ענין שהוחזק - הוחזק, שנאמר בעולי בבל: וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם, אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים - לפי שהתחתנו כהנים בגולה בגויי הארץ וילדו להם בנים והם חללים, הוצרכו הנולדים בגולה להתייחס כשעלו מן הגולה לשרת בבנין שני (רש"י כתובות כד ב ד"ה בקשו) - וְלֹא נִמְצָאוּ, וַיְגֹאֲלוּ - ויפסלו (רש"י שם ד"ה ויגאלו) - מִן הַכְּהֻנָּה, וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא - נחמיה בן חכליה (רש"י שם ד"ה התרשתא, ועזרא ב סג, על פי ירושלמי קדושין ד א) - לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים (עזרא שם סא-סג. כתובות כד ב), כאדם האומר לחברו עד ימות המשיח לא יעלה דבר זה, ואיני יכול לפתור עד עמוד כהן לאורים-ותומים (ראה ערכו), ובית שני היה חסר אורים ותומים (ראה ערך הנ"ל: אורים ותומים בבית שני. רש"י כתובות שם ד"ה עד עמוד, ועזרא שם, על פי סוטה מח ב, וירושלמי שם). ואמר להם נחמיה אשר לא יאכלו מקדשי הקדשים, שאמר: הרי אתם בחזקתכם. במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול - תרומה (ראה ערכו), שהיא נוהגת אף בגבולין, חוץ למקדש וירושלים (רש"י כתובות שם ד"ה קדשי הגבול) - אף כאן בקדשי הגבול, אבל לא לאכילת קדשי המקדש, ולעבוד עבודה במקדש, וליוחסין (ראה ערכו), ואין חוששים שמא יעלו אותם ליוחסין, שחזקתם היא רעועה (גמ' שם, ורש"י ד"ה מקדשי).

על חזקה זו אמרו חכמים שגדולה חזקה (גמ' שם; ירושלמי שם), שכיון שהוחזקו להיות שם אוכלים, אף כאן אוכלים (ירושלמי שם), ונחלקו לשונות התלמוד:

  • ללשון הראשונה גדולה חזקה, שאף על פי שקודם לכן אכלו בתרומה שמדרבנן, שהרי בגולה היו שאין שם תרומה מן התורה, שתרומה היא מצוה התלויה בארץ (ראה ערך ארץ ישראל ה: תרומות ומעשרות), עתה יאכלו תרומה דאורייתא (גמ' שם כה א, ורש"י ד"ה בתרומה דרבנן).
  • וללשון השניה אף עכשיו לא הותרו לאכול אלא בתרומה דרבנן, כגון תרומת פירות האילן וירק (גמ' שם, ורש"י ד"ה איבעית אימא), וכן הלכה (רמב"ם תרומות ו ב, ואיסורי ביאה כ א), וגדולה חזקה שאמרו, הוא לפי שבבבל אין מקום לחוש שמא יאכלו גם בתרומה של תורה, שלא היתה מצויה שם, אבל עכשיו כשעלו לארץ ומצויה שם גם תרומה של תורה, ויש לחוש שמא יאכילוה שם, מכל מקום לא חששו, כיון שכבר הוחזקו בתרומה שמדרבנן (גמ' שם, ורש"י ד"ה דאיכא למיגזר)[4].

להיתר טומאה

מי שהיה ידוע על פי עדים שהוא כהן, ולאחר זמן בא לו אחד ואמר עליו שהוא אביו, ונהג עמו כאב ומת, מניחים לו להיטמא לו, שאם מועילה חזקה לחייבו מיתה, כל שכן להתיר לו לאו של טומאת כהנים (שו"ת הרשב"א א כז, בשם רבי יצחק הצרפתי).

להביא ראיה על בנים

כהן - מיוחס - שיצא הוא ואשתו - שידענו שהיא כשרה (רמב"ם איסורי ביאה כ ו; טור אה"ע ג) - למדינה אחרת, ובא הוא ואשתו ובניו, ואמר אשה שיצאה עמי היא זו ואלו בניה, אין צריך להביא ראיה לא על האשה - שהרי היא כבר בחזקת כשרה (רמב"ם שם) - ולא על הבנים (משנה קדושין עט ב; רמב"ם שם; טור שם), והוא שהיו הבנים כרוכים אחריה (גמ' שם; רמב"ם שם; טור שם). ונחלקו אמוראים:

  • יש אומרים שאין סומכים על מה שהבנים כרוכים אחריה אלא בקדשי הגבול - לאכול בתרומה (רש"י כתובות כד ב ד"ה קדשי הגבול) - אבל ביוחסין לא (ריש לקיש בקדושין פ א), שאין הבנות נישאות לכהנים עד שיביאו ראיה שהן בנותיה של זו (רש"י שם ד"ה אבל ליוחסין; תוספות ר"י הזקן שם; מאירי שם)[5].
  • ויש אומרים אפילו ביוחסין (רבי יוחנן בגמ' שם), שאם סמכו על החזקה לדיני נפשות (ראה לעיל), כל שכן שסומכים עליה להכשר כהונה (גמ' שם, ורש"י ד"ה), וכן הלכה (כן משמע מהרמב"ם והטור שם; מאירי שם).

הוחזקה נידה

אשה שהוחזקה נידה בשכנותיה (ראה להלן: אופן החזקה), בעלה לוקה עליה משום נידה (קדושין פ א; רמב"ם איסורי ביאה א כב), והיא חשובה ודאי נידה (טוש"ע יו"ד קפה א).

הוחזק לכהן

הוחזק בעיר לכהן, ונשא גרושה, לוקה על פי החזקה, וכופים אותו להוציאה (רמב"ם איסורי ביאה כ יג, לפי שב שמעתתא ו י-יא; שו"ת מהרי"ט א קמח, בשם חכמי ויניציה, וקמט, בסתם; חוט השני יז).

ירושה

כל היורשים יורשים (ראה ערך ירושה) בחזקה (רמב"ם נחלות ד ז, על פי תוספתא בבא בתרא (ליברמן) ח ה; טור ורמ"א חו"מ רפד א), כשם שסוקלים ומלקים על החזקה (ריב"ש מו). כיצד, עדים שהעידו על אחד שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אביו, אף על פי שאין עדי יחוס ולא ידעו אמיתות יחוסו, הרי זה יורש בעדות זו (רמב"ם שם; טור ורמ"א שם; שו"ע שם רפ א). וכן אם לא היה ידוע שהוא בכור אלא על פי מה שבני אדם קוראים לו בכור, הרי זה בחזקת בכור ליטול פי שנים (תשב"ץ א נח ו; מהרי"ק קמה, על פי בבא בתרא קכו ב), הואיל והוחזק בעיר שהוא בכור (כן משמע במהרי"ק שם; קצות החושן רפד סק"א)[6].

חזקת השם

כל מי שהוחזק שמו בעיר שלשים יום, אין חוששים שמא שם אחר יש לו והוא שינהו כדי לרמות ולעשות קנוניא, לפיכך מי שבא ואמר כתבו עלי שטר שאני חייב לפלוני כך וכך דינרים, שאם לא הביא ראיה שזה שמו אין כותבים לו, אם הוחזק - כותבים (רמב"ם מלוה כד ד, על פי בבא בתרא קסז ב; טוש"ע חו"מ מט ג). וכן מי שבא ואמר כתבו גט לאשתי, שאין כותבים לו אלא אם כן מכירים אותו (ראה ערך גט: הכרת הבעל והאשה), אם הוחזק בעיר שלשים יום שכך שמו, אין חוששים לו יותר (גמ' שם; בית יוסף אה"ע קכ ג; רמ"א שם).

חזקת נכסים

הוציא שטר חוב על שמעון, ובא לגבות מנכסי לוי בטענה שלקחם משמעון לאחר שנתחייב לו, אם הביא עדים שלאחר זמן החיוב היה מפורסם בעיר שאותם נכסים של שמעון הם, הרי זה גובה מהם, שכיון שהיו מוחזקים בחזקת שמעון החזקה מועילה, שבכל מקום הפרסום מועיל, כדרך שאמרו סוקלים על החזקות ושורפים על החזקות (שו"ת הרא"ש צט ח)[7].

לשלילה

אף כשהחזקה היא לשלילת דבר - סומכים עליה (שו"ת חתם סופר אה"ע א מא, על פי שו"ת הרא"ש נב ה), כגון אשה שמת בעלה בלא בנים, שאם הוחזק שאין לו אחים - מותרת לשוק (ראה ערך יבמה לשוק), היינו כשמעולם לא נראה ולא נשמע ולא נודע שהיה לבעלה אח (שו"ת הרא"ש שם), וסומכים על החזקה להתירה לשוק, כדרך שסוקלים ושורפים על החזקות (שו"ת מהרי"ט א פב). ואפילו לא נולד הבעל כאן, אלא שהיה דר כאן עמנו כמה שנים, ולא נשמע שהיה לו אח (ראה להלן: אופן החזקה), הרי זו חזקה שאין לו אחים (שו"ת מהרי"ט ושו"ת חתם סופר שם), ואין אומרים לא-ראינו-אינה-ראיה (ראה ערכו), לפי שבדבר ההווה והרגיל אף לא ראינו ראיה היא (שו"ת חתם סופר שם, על פי ש"ך יו"ד א סק"א).

כשאפשר לברר

במקום שאפשר לבדוק ולברר את הדבר, אין לסמוך על החזקה להתיר (אור זרוע א תרעב, בשם ה"ר אליעזר ב"ר יהודה; כן משמע מריטב"א קדושין סג ב, ומטוש"ע אה"ע קסט יא)[8].

אופן החזקה

פרסום

חזקה זו אין צריך שתוחזק בבית דין, כדרך שצריך בקול (ראה ערך קול), אלא כל שנתפרסם הדבר בעיר שהם קרובים וכיוצא, אף על פי שלא נודע אז לבית דין, הרי זו חזקה (כן משמע משו"ת הרא"ש צט ח; מהרי"ק פז; שו"ת הרדב"ז ד רמה), ואין צריך עדים כשרים לדבר, אלא השכנות נאמנות שהוחזקה אצלן נידה (תשובות מימוניות אישות יד; חלקת מחוקק קטו סק"ב; תבואות שור א ס"ק עט, על פי רש"י כתובות עב א ד"ה הוחזקה)[9]. וכן בבכור, אם בני אדם קוראים לו בכור, הרי הוא מוחזק לבכור, וכל שכן שאם היה מוחזק אצל שכניו לבכור, שהוא נוטל פי שנים ( שו"ת מהרי"ק קמד).

מנהג או אמירה

במהות חזקה זו נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שהיא על פי המנהג וההרגל, כשרואים העולם את האשה שנוהגת עם בנה כמנהג אם בבנה (שלטי גבורים קדושין לב ב מדפי הרי"ף, ב, בשם ריא"ז), וכן הנידה לובשת בגדי נידותה ונוהגת כדרך נידה, אבל אם לא הוחזקה על פי המנהג, אין עונשים אותה על פי עצמה (רש"י כתובות שם, ושו"ע יו"ד קפה א, ואה"ע קטו ב, לפי באור הגר"א אה"ע קסט ס"ק לג; שלטי גבורים שם, בשם ריא"ז).
  • יש אומרים שאפילו אין שם מעשה שמוכיח את החזקה, אלא הוחזק בעיר שהוא כך על פי אמירתו, הרי זו חזקה גמורה (רמב"ם איסורי ביאה א כג, לפי שו"ת הרדב"ז ד רמה, ובית שמואל יט סק"א, ובית מאיר שם; טור שם, לפי הבית שמואל שם), וחזקה של שאר בשר שמלקים והורגים על פיה, הוא שבני אדם אומרים פלוני הוא אחי פלונית או אביה (חינוך ריא). ולכן אשה שבאה ממדינת הים ואמרה שהיא גרושה, אם הוחזקה כך בעיר, אפילו באו עדים שהיתה אשת איש, מותרת להינשא, שסומכים על החזקות, אף על פי שאין שם מעשה שיוכיח שנתגרשה (שו"ת הרדב"ז שם)[10].
  • ויש מחלקים בין מלקות למיתה, שלמלקות אין צריך מעשה שיעיד על החזקה, אבל למיתה אין סומכים על החזקה אלא כשיש מעשה שמעיד עליה, כגון בתינוק שכרוך אחרי אמו, או איש ואשה שנוהגים כבעל ואשתו לכל דבר, אבל אם אין שם מעשה, אף על פי שנאסרת על ידי החזקה, אינה נהרגת, ולכן אמרו מלקים על החזקות, וסוקלים ושורפים על החזקות, ולא עירבו ביחד לומר מלקים וסוקלים ושורפים על החזקות, לפי שאין החזקות שוות, שלמיתה החזקה היא במעשה, מה שאין כן למלקות (רש"י קדושין פ א ד"ה מלקין וד"ה איש, לפי שו"ת מהרי"ק פז, והסכים עמו; שו"ת באר שבע עה).

עד אחד

אמר לו עד אחד חֵלב (ראה ערך חלב א) כליות הוא זה ושתק, ואחר כך חזר ואכלו בעדים, אם התרו בו לוקה, אף על פי שעיקר העדות בעד אחד (ירושלמי סוטה ו ב, ונזיר ח א; רמב"ם שגגות ג ב, וסנהדרין טז ו), שאין צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה, אבל האיסור עצמו בעד אחר יוחזק (רמב"ם סנהדרין שם). ונחלקו אחרונים:

  • יש אומרים שהדברים אמורים כשהוחזק שזה חלב שלשים יום על פי העד, ומלקים על החזקות (שב שמעתתא ו י).
  • ויש אומרים שדוקא מה שהוחזק על פי הבעלים עצמם הרי זה ראיה על אמיתות הדבר, אבל מה שהוחזק על פי עד, החזקה נעשית בעל כרחו, ואין כאן ראיה על אמיתות הדבר, ואין כאן חזקה (חמדת שלמה אה"ע נו), ומה שלוקה על ידי העד הרי זה לפי שמאחר שהאמינה תורה עד אחד לענין איסור, דנים הדבר כודאי איסור ולוקים עליו, והדברים אמורים אף לפני שלשים יום, ואפילו לא הוחזק הדבר בעיר (שו"ת חתם סופר אה"ע א עז; חזון איש אה"ע כ יט; לבוש מרדכי בבא קמא כח).

שלשים יום

איש ואשה שבאו ממדינת הים, הוא אומר זאת אשתי, והיא אומרת זה בעלי - אם הוחזקה בעיר שלשים יום שהיא אשתו, הורגים הבא עליה, אבל בתוך השלושים יום אין הורגים משום אשת איש (רמב"ם איסורי ביאה א כא, על פי ירושלמי קדושין ד י).

ונחלקו אחרונים:

  • יש אומרים שבקרובים אם איש ואשה באו ממדינת הים, ואמר שזו אחותו או בתו או אמו, ובא עליה, אפילו בתוך שלשים יום נהרג עליה, שכיון שהודה שזו ערוה עליו, הודאת-בעל-דין (ראה ערכו) כמאה עדים היא והוחזקה ערוה ונהרג עליה, אבל אמרו שהיא אשתו ונבעלה לאחר אף על פי שהיא נהרגת אף בתוך שלשים יום, אין הבועל נהרג, לפי שיכול לומר כי היה סבור שאינה אשת איש, שהרי בתוך שלשים יום אין הדבר מפורסם, ואינה בחזקת שאשה זו היא אשתו של זה (ב"ח אה"ע יט ב), ודוקא שעל פי דיבורו הוחזק הדבר בעיר שהם קרובים, וכן כשעל פי דיבורה הוחזק הדבר בעיר שהיא אשת איש, שאז נהרגים אף בתוך שלשים יום, אבל אם לא הוחזק בעיר, אינה נהרגת בהודאת עצמה בלבד (שערי תורה ז ה, בדעת הב"ח); או שטעם החילוק שבין זמן החזקה בשאר בשר לבין זמן החזקה באשת איש, שבאיש ואשתו אין ראיה ממה שמתנהגת אתו כדרך איש ואשתו זמן מועט שהיא אשתו, כי שמא שפחתו היא, או אחותו או בתו שמשמשות אותו גם כן בדרך זו, מה שאין כן להחזיקה אחותו או בתו די במה שנוהגים כדרך אח ואחותו או אב ובתו אפילו קצת ימים, וכן הוחזקה נידה שכן הוא המנהג שכשלובשת בגדי נידות היא מוחזקת לנידה, אין צריך שלשים יום (שו"ת פני יהושע אה"ע א; יד דוד ב ע).
  • ויש שכתבו רק שאם החזיקה עצמה נידה אין צריך שתלבש בגדי נידותה שלשים יום (חלקת מחוקק יט סק"ב; ט"ז שם ב ד"ה אם הוחזקו; יד המלך איסורי ביאה א כא), אם מפני שאין הדרך ללבשם יותר מימים אחדים (חלקת מחוקק שם); או שבעשתה מעשה, הרי המעשה הזה עומד במקום אמירה עם שלשים יום, אבל אם לא לבשה בגדי נידות אלא שאמרה שהיא נידה, כל שלא עברו שלשים יום יכולה לתרץ דבריה (ראה להלן: במקום אמתלא), ואף בהוחזקו שאר בשר בתוך שלשים יום יכולים לתרץ דבריהם (ט"ז שם); או ששיעור שלשים יום עניינו שאם נהגו זה עם זו כמנהג אח ואחות או איש ואשתו שלשים יום, יש לנו אומד הדעת שהדבר כן הוא כפי שהם מתנהגים, ולכן בנידה שבלבישת בגדיה יש הוכחה שהיא נידה הרי זו בחזקת נידה מיד (יד המלך שם).

במספר ערים

שלשים יום שאמרו באשת איש, נחלקו אחרונים אם כך הדין דוקא שהוחזקו כן בעיר אחת, אבל אם נדדו בעיירות שלשים יום בחזקת בעל ואשה, אין זו חזקה, מאחר שבכל מקום לא היו שלשים יום (חוות יאיר קלח); או שאף כשנסעו יחד בדרך הרי זו חזקה (כן משמע משבות יעקב ג קט).

לשלילה

חזקה בשלילה, שאף היא חזקה, כגון אשה שבאה עם בעלה ממדינה אחרת ומת בלא בנים, שאם הוחזק הדבר בעיר שאין לו אחים מותרת לשוק (ראה לעיל: גדרה ומקורה), כתבו אחרונים שצריך שיוחזקו כן זמן רב, שהיה ראוי שנשמע דבר מאחיו אם יש לו אח (כן משמע משו"ת מהרי"ט א פב; שו"ת חתם סופר אה"ע מא)[11].

במקום הוכחות נגדיות

נגד עדים

דבר שהוחזק, אף על פי שאם באו עדים והכחישו את החזקה, הם נאמנים (כן משמע מקדושין סד ב, ורש"י ד"ה ורבי). כגון מי שהוחזק אצלנו שהוא כהן כשר, ובאו עדים והעידו שהוא בן גרושה, מוציאים אותו מחזקתו, ואף על פי שסוקלים על החזקה, נאמנים העדים לשנותה (חזון איש אה"ע קטז ד), שהרי נתברר לנו שהחזקנוה בטעות (דברי מלכיאל א עה), מכל מקום עד אחד אינו נאמן נגד מה שהוחזק, אף לסוברים שעד-אחד (ראה ערכו) נאמן להוציא מחזקה דמעיקרא (ראה ערך הנ"ל. שב שמעתתא ו ז).

נגד יכיר

האב שנאמן לומר על בנו שהוא בן גרושה או חלוצה לפסלו מן הכהונה (ראה ערך יכיר: הדין וגדרו), הרי זה אפילו שהוחזק עד עתה לכהן, ודוקא כשהוחזק לא מחמת דיבור האב, אבל אם החזקה היתה מחמת דיבורו, שוב אינו נאמן לפסלו מן הכהונה, שכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד (רבנו ירוחם כג ד, בשם הרמ"ה; בית יוסף אה"ע ד כט, בשמו).

נגד ברי

בחזקה במקום טענת ברי נחלקו הדעות:

  • יש אומרים שהוחזקה נידה בשכנותיה, שבעלה לוקה עליה משום נידה, הרי זה דוקא כשהיא לא הכחישה לומר שאינה נידה (מאירי קדושין פ א, בשם רבותיו), וכגון שבא עליה כשהיא ישנה, שאם בא עליה כשהיא ערה אף היא לוקה (מאירי שם, בשם גדולי המפרשים), אבל אם הכחישה ואמרה טהורה אני, אינו לוקה (חוט המשולש י) אלא אם כן התרו בהם וקיבלו את ההתראה, ששוב אינה נאמנת לומר טהורה אני, הואיל והודתה שהיא טמאה; וכן הוחזקו בשאר בשר שסוקלים ושורפים על החזקות, הרי זה כשכבר קיבלו את ההתראה, ואינם נאמנים לחזור בהם ולהכחיש את החזקה, או שהדברים אמורים כשהם מודים עכשיו שהם שאר בשר, אלא שמאחר שאין אדם נהרג בהודאת פיו (ראה ערך הודאת בעל דין: כשמשים עצמו רשע) הוצרכנו לדין חזקה (חוט המשולש שם).
  • ויש אומרים שאפילו כשמכחישה את החזקה בעלה לוקה עליה משום נידה (שאילתות צו; הלכות נידה לרמב"ן ב י; מאירי שם, בשם יש מפרשים, והסכים עמם), וכן ביבם ויבמתו אפילו טענו שניהם שלא נבעלה, אינם נאמנים להתירה לשוק בלא גט (שלטי גבורים יבמות לח ב מדפי הרי"ף, ד, בשם ריא"ז), אלא שבנידה אם אומרת טהורה אני, נאמנת לגבי עצמה שלא תלקה (בית אפרים אה"ע א; שו"ת חתם סופר אה"ע עז), שלא נאמר דין החזקה אלא לגבי מי שאינו יודע (שו"ת חתם סופר שם, על פי רשב"א יבמות פח ב ופני יהושע כתובות כב ב)[12].

נגד חזקה אחרת

חזקה זו שהוחזק הדבר על פי התנהגות, אם כחה יפה נגד חזקה אחרת, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שסומכים עליה, כשבאה להוציא הדבר מחזקתו הראשונה (אור זרוע א תרעב, בשם ה"ר אליעזר ב"ר יהודה; מהר"י בי רב נו), ולכן אשה שהיתה ודאי פנויה, ואחר כך הוחזקה בעיר אשת איש ונבעלה לאחר - נהרגת (מהר"י בי רב שם, על פי תוספות בבא קמא ע ב ד"ה דאף, ורמב"ם איסורי ביאה א כג; שו"ת הרדב"ז ד רמה), וכן הוחזקה נידה בשכנותיה שבעלה לוקה עליה משום נידה, הרי זה אפילו כשעומדת בחזקת טהרה (אור זרוע שם; מהר"י בי רב שם), וכן אשה שהיתה אשת איש והוחזקה אחר כך גרושה, מותרת (שו"ת הרדב"ז שם).
  • יש אומרים שכל שיש לפנינו חזקת היתר נגד החזקה, אין ממיתים על החזקה (אור זרוע שם, בשם רבנו יואל הלוי; זכרון יוסף אה"ע ח), ולא אמרו מלקים על החזקות אלא כשלא הוחזק בתחילה לא היתר ברור ולא איסור ברור, כמו בהוחזקה נידה, שמתחילה לא היתה אלא ספק נידה - כגון שהגיע שעת וסתה (מאירי כתובות עב א; שיטה מקובצת שם, בשם רש"י במהדו"ק) - ואם הוחזקה אז נידה בשכנותיה, בעלה לוקה עליה משום נידה (אור זרוע שם, בשם רבנו יואל הלוי), או לפי שבנידה אף על פי שיש לה חזקת טהרה - לוקים ואין מעמידים על חזקה זו, מפני שדרכה לראות דם (ראה ערך חזקה ב: העשויה להשתנות. זכרון יוסף שם, על פי נידה ב ב), אבל לא להוציא דבר מחזקת איסור, כגון הוחזקה גדולה בין שכנותיה, אין מוציאים אותה מחזקתה הראשונה על ידי חזקה, ומטעם זה אמרו שאין שורפים תרומה על החזקות (ראה קדושין פ א), לפי שהתרומה עומדת בחזקת טהרה (אור זרוע שם, בשם רבנו יואל הלוי).
  • ויש אומרים שאין כחה יפה נגד חזקה אחרת, ולכן האשה שאמרה לבעלה גרשתני שנאמנת, שחזקה אין-אשה-מעיזה-פניה-בפני-בעלה (ראה ערכו), אין הדברים אמורים אלא כשאין עדות ברורה שהיתה אשת איש אלא בחזקה בלבד, לכן החזקה האחרת, שאין אשה מעיזה פניה, שהיא מדרבנן מבטלת החזקה הראשונה שהוחזקה אשת איש, שאף היא אינה אלא מדרבנן (ארחות חיים קדושין יג, ובית יוסף אה"ע יז א, שיש מי שאומר).

כשתחילת התנהגותם אינה לפי החזקה

חזקת התנהגות של איש ואשתו אינה חזקה אלא אם בתחילת התנהגותם יש לומר שהם איש ואשתו, כגון שבאו לפנינו ממדינה אחרת בחזקת איש ואשתו, שאנו אומרים שנישאו זה לזו בתחילת התנהגותם, אבל אם תחילת התנהגותם היתה שלא בתורת קידושין, שהוא יש לו אשה אחרת, ונתחברו יחדיו, אף על פי שאחר כך הלכו לעיר אחרת והתנהגו שם כאיש ואשתו אפילו כמה שנים, אינה חזקה, ומעמידים אותה על חזקתה הראשונה ואומרים שלזנות נתכוונו, ועדיין היא אצלו שלא לשם נישואין (שו"ת פני יהושע אה"ע א), ומכל מקום אין להקל מטעם זה להתירה להינשא לכתחילה, אלא שאם נישאת לא תצא (עין יצחק אה"ע, בדעת הפני יהושע).

כשקידש בעד אחד

מי שקידש אשה בעד אחד שאין חוששים לקידושין (ראה ערך קדושין), אם הוחזקו באותן הקידושין ועומדים בחזקת איש ואשתו, אף על פי שאין להם עדי קידושין ולא עדי יחוד, שלא נתייחדו בפני עדים, הואיל ומוחזקים במקומם בחזקת איש ואשתו הרי חזקה זו כמו עדות ברורה (שלטי גבורים קדושין כח א מדפי הרי"ף, בשם ריא"ז).

במקום אמתלא

הוחזקה נידה בין שכנותיה, נחלקו הדעות אם מועילה אמתלא [נתינת טעם למה החזיקה עצמה נידה בשקר] (ראה ערכו) להוציאה מחזקת נידה:

  • יש אומרים שהיא נאמנת (שאילתות צו; מאירי קדושין פ א; שו"ת הרמ"א ב), שכשם שכשאמרה בפירוש טמאה אני נאמנת באמתלא (ראה ערך הנ"ל), כך בחזקה שעל ידי לבישת בגדי נידות נאמנת באמתלא, שאין הלבישה עדיפה מאמירה בפירוש (טור יו"ד קפה). ואף לדעת הסוברים שבהוחזקו אח ואחות או אם ובנה שלשים יום אינם נאמנים לבטל החזקה על ידי אמתלא (ראה להלן), הרי זה מפני שהוחזקו על ידי אחרים, בלא דיבורם, מה שאין כן כשאין אחרים יודעים אלא על ידי שלבשה בגדי נידות, נאמנת באמתלא; ועוד שבהוחזקה נידה נאמנת באמתלא לפי שמעמידים אותה בחזקת טהרה, מה שאין כן בחזקת עריות שלא היה לה חזקת היתר מעולם (שו"ת הרמ"א שם).
  • ויש אומרים שלעולם אינה נאמנת באמתלא לבטל החזקה שהוחזקה נידה בין שכנותיה (טור שם, בשם הרמב"ן; תורת הבית הארוך והקצר ז ב; ר"ן כתובות כב א, בשם הרשב"א; מאירי כתובות שם; מגיד משנה איסורי ביאה ד י), שמאחר שבעלה לוקה עליה, הרי היא אצלנו כודאי נידה משעה שהוחזקה נידה (תורת הבית הארוך שם; מאירי שם), שכיון שראינוה לובשת בגדי נידות, הרי זה כאילו ראינו בעינינו שראתה דם, שאינה נאמנת לומר לא ראיתי (תורת הבית הקצר שם; טור שם, בדעת הרמב"ן), ואף על פי שהאומרת טמאה אני נאמנת לומר טהורה אני אם נותנת אמתלא לדבריה הראשונים, זו אינה נאמנת, שמחמת בושה או אונס אפשר שתאמר טמאה אני, אבל כשלבשה בגדי נידות אין זו אמתלא, שמשום האמתלא לא תעשה מעשה כזה (תורת הבית הארוך שם; מאירי שם), וכן הלכה (שו"ע שם ג; ב"ח שם).

הוחזקה נידה ועברה ושמשה

הוחזקה נידה בשכנותיה ועברה ושמשתו נידה, ואחר כך אמרה טהורה אני ונותנת אמתלא, נחלקו הפוסקים: יש אומרים שאינה נאמנת, שודאי משקרת עכשיו כדי שלא תפסיד הכתובה (ראה ערך עוברת על דת. פרישה אה"ע קטו סק"ו, בדעת הטור); ויש אומרים שנאמנת באמתלא, ולא אמרו שמפסידה כתובתה אלא כשלא נתנה אמתלא (ט"ז שם ב ד"ה ואמרה לו).

חזקת שלשים יום

בחזקה של שלשים יום, כגון איש ואשה שבאו ממדינת הים בחזקת שהיא אשתו, או בחזקת שהיא אמו וכיוצא, והוחזקו כן שלשים יום, נחלקו אחרונים אם אמתלא מועילה לבטל את החזקה:

  • יש אומרים שלעולם נאמנת באמתלא, ולא אמרו שהורגים על החזקות אלא כשלא נתנו אמתלא, וכן מצינו ביצחק אבינו, בשנותו את טעמו לפני אבימלך ואמר על רבקה שהיא אחותו, ושימש עמה כמו שכתוב: וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ וגו' וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ (בראשית כו ח), אלא שהיתה לו אמתלא: כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא (שם ז. שו"ת הרמ"א ב), אף שעבר זמן רב יותר משלשים יום, כמו שכתוב: וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים (בראשית שם ח. שו"ת חתם סופר אה"ע א עז; שו"ת פני יהושע א כב, על פי כתובות כב א), אלא שמחלקים בין הוחזקה על פיה, כגון בנידה שאין אחרים יודעים אלא על פיה, שנאמנת באמתלא, שהפה-שאסר-הוא-הפה-שהתיר (ראה ערכו), להוחזקה על ידי אחרים, כגון תינוק ותינוקת שגדלו בבית בחזקת אח ואחות וכיוצא בזה, שאף בלא דיבורם החזקה באה מאחרים הרואים אותם, שאינם נאמנים לבטל החזקה באמתלא (שו"ת הרמ"א שם).
  • ויש אומרים שאין אמתלא מועילה לבטל חזקה שהוחזקה שלשים יום, ואפילו לא הוחזקה אלא על פי דיבורם בלבד בלא מעשה (ט"ז אה"ע יט ב ד"ה אם הוחזקו; בית שמואל שם סק"ב; שו"ת באר שבע עה; שבות יעקב ג קט), שכל שהוחזק הדבר הרי הוא כאילו ראינו שהוא כך, ואין אמתלא מועילה נגד ראייתנו (שו"ת באר שבע שם), ואין חזקה מתבטלת על ידי אמתלא אלא על ידי שני עדים (שבות יעקב שם).

עיטוף הראש

אשה שעטפה ראשה כדרך הנשואות (ראה ערך דת יהודית; דת משה), ואחר כך אמרה שאינה אשת איש ונתנה אמתלא על מה שכיסתה ראשה, נחלקו אחרונים:

  • יש אומרים שנאמנת, שדוקא בלבישת בגדי נידות, שהם מאוסים ומגונים, אנו אומרים שאילולא היתה נידה לא היתה לובשתם, מה שאין כן לצנוף מצנפת, שלפעמים אף הבתולות מכסות ראשן לאיזה צורך, ולכן מועילה על כך אמתלא (חוות יאיר קלח; זכרון יוסף אה"ע ח).
  • ויש אומרים שזו חזקה גמורה שעל ידי מעשה, ואין אמתלא מועילה לבטלה, כדרך שאינה מועילה לבטל חזקה שעל ידי לבישת בגדי נידות (חמדת שלמה אה"ע עז; בית דוד כב), אלא שאם היתה בעולה, אין ראיה שהיא אשת איש, מאחר שאף פנויה בעולה חייבת לכסות ראשה (חמדת שלמה שם).

ומכל מקום אם זו שכיסתה ראשה כדרך הנשואות אומרת שהיא גרושה או אלמנה, שאף הן הולכות מכוסות ראש - נאמנת (כן מצדד בצמח צדק אה"ע שב).

הערות שוליים

  1. יג, טורים תשיד-תשלח.
  2. ויש מהאמוראים הסובר שאין הורגים על החזקות (רבי יוסי בשם רבי זעירא בשם רבי שמעון בן לקיש בירושלמי קדושין ד י).
  3. ויש מהאחרונים שכתב שלמדים חזקה זו ממה שמעמידים כל דבר על "חזקה דמעיקרא" (ראה ערך חזקה ב. קרית ספר איסורי ביאה א); ושאר אחרונים דחו דבריו (יד המלך שם; חתם סופר יו"ד שלח, ואה"ע עו-עז; כן משמע מבית מאיר אה"ע יט).
  4. על דברים שהוחזק בהם הכהן, המשמשים הוכחה אף לדברים שלא הוחזק בהם, וכן על כהנים בזמן הזה, שאין להם כתב יחוס ואינם אלא כהני חזקה, אם דינם ככהנים גמורים, ראה ערך יוחסין וערך כהן; על דברים שהם חזקה ללוי, ראה ערך לוי.
  5. ויש המפרש שמותרות להינשא לכהונה, אלא שאין נסקלים על ידה (ראה לעיל. תוספות שם ד"ה לא, בשם רבנו תם).
  6. ויש מפרשים שנאמנים בתורת עדות (תשב"ץ שם).
  7. על שכיב מרע שאמר נכסי אלו לפלוני, אם היה מוחזק לנו שאין לו עוד נכסים האם חוששים שמא יש לו, ראה ערך דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים: במקצת נכסים.
  8. ויש מהראשונים הסובר שלעולם סומכים על החזקה, ואין צריך לבדוק (כן משמע מאור זרוע שם, והתרומה קלג, ומרדכי יבמות נט, בשם רבנו תם).
  9. ויש מהאחרונים המצדד לומר שאין השכנות עצמן נאמנות, אלא צריך שני עדים כשרים שיעידו שנתפרסם הדבר בין שכנותיה (הפלאה, קונטרס אחרון קטו ה).
  10. ואף על פי שעל ידי קול אין מתירים אשת איש להינשא (ראה ערך קול), אין חזקה דומה לקול, שהקול הוא שיוצא בלא הסכמה ואינו הולך ומתחזק והוא לזמן קצר, אבל חזקה הוא שהולך הדבר ומתחזק בלא ערעור ולזמן ארוך (שו"ת הרדב"ז שם).
  11. ויש שכתב שהחזקה היא על פי שהוחזק בשיחות בני אדם, באופן שנתאמת הדבר בלב בני העיר, ושיעור החזקה הוא שלשים יום (חזון איש אה"ע קטז ד).
  12. חזקת התנהגות אם מועילה נגד מיגו, ראה ערך מגו.