דרשני:מקומו של "ונתנה תוקף" בתפילת יום כיפור (Yairm210)

האומר: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכיפורים מכפר - אין יום הכיפורים מכפר.

מדובר פה על שני סוגים של בני אדם. הראשון אומר: אני מאמין בכוח של התשובה, אבל...מחר. קודם כל אחטא, ואז אשוב. אומרים לו: מי אמר שתספיק לחזור בתשובה? הרבה מקטרגין מכאן ועד תשובה. "אין מספיקין בידו". השני, לעומת זאת, בכלל לא מתכווין לעשות תשובה. "אחטא ויום הכיפורים מכפר". הוא אומר בעצם, הבנתי איך המערכת הזאת עובדת, כל השנה אני יכול לחטוא ואין בעיה כי הכל מתכפר בסוף ממילא! לאדם כזה, שמנסה לנצל את המערכת, "אין יום הכיפורים מכפר" - בכלל.

אבל איך באמת המערכת הזאת עובדת? כל תקופת עשרת ימי תשובה הוא סוג של סתירה מיני וביה, ויום כיפור בראש כולם. מצד אחד, מדובר על פחד, יראה, אימה אפילו. מצד שני, בטחון מוחלט בה', "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים", יום חג ויום של שמחה. אם אנחנו באמת בוטחים בקב"ה שיסלח לנו סליחה ומחילה שלימה, למה כל ההפחדות?

עד שאנחנו שואלים את השאלה הזאת, צריך לשאול לצד השני. איך יתכן שמתכפרים מעשים? המעשה נעשה, הזמן עבר, אי אפשר לחזור אחורה בזמן, הדבר שיחיד שאפשר לעשות הוא להצטער על זה ולנסות לעשות מספיק טוב כדי "לפצות" על זה. ובאמת, זאת ההבנה האנושית הפשוטה. בתאולוגיה הנוצרית, שנוצרה למעשה בעקבות חורבן בית המקדש השני והידרדרות עם ישראל, אין דבר כזה "תשובה". תשובה היתה רק במקדש, רק בדם, זה היה משהו מיוחד, והיום אין דבר כזה. דבר זה משפיע על כל ההתנהלות - כל חטא שאדם עושה לעולם לא יוכל להימחק, אלא אולי בסבל גדול. במשך יותר מאלף שנה, החטא והסבל היו מרכז העולם בתאולוגיה הנוצרית. הקדושים, כמעט כולם, הם אנשים שעברו עינויים מחרידים ומזה גדולתם. ומכיוון שהחטא הוא בלתי-נמנע לאדם בסופו של דבר, אז יוצא שהקב"ה נתן מצוות לישראל כדי "לדפוק אותם" - החטא הוא דבר מוכרח ובשביל להמלט ממנו, צריך התגלות על-טבעית, משיחית.

אבל אין לתמוהה עליהם, שהרי חכמים אמרו לנו שבאמת התשובה זה דבר שלא הגיוני, החכמה ניסתה להבין, הנביאים ניסו להבין, המלאכים ניסו להבין - ולא הצליחו. כמו אנו אומרים בתפילה "ומלאכים יחפזון, וגיל ורעדה יאחזון...כי לא יזכו בעיניך בדין". אכן, לפי דין יבש, אין סיכוי! אלא מה? ותשובה ותפילה וצדקה, מעבירין את רוע הגזירה. יש תשובה, יש כפרה. אחרי כזו אנחת רווחה, מי לא ישמח? איך אפשר שלא לקדש את ה'? ולכן, בין הווידויים לבין הקדושה, שהם הם האימה מצד אחד והשמחה בצד שני, צריך להזכיר לנו למה אנחנו שמחים - כי הקב"ה בכבודו ובעצמו, הוא שמטהר אותנו!

אם כך, למה צריך את האימה, למה להפחיד?

אלא שבלעדיה, אדם לא יסיר את החטא מעליו. הוא יגיד, טוב לי כפי שאני, הרי אחטא, ויום הכיפורים יכפר, לא? אם כך, אין לו סיכוי לכפרה! אלא, האימה היא הדבר העקרי שמביא לתשובה, שמביאה לכפרה, ואז ממילא הכפרה על עונותינו מביאה אותנו לשמחה, ומתוך כפרה שלימה ושמחה שלימה, תבוא גאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

יאיר מורגנשטרן, דרשות ליום כיפור התשע"ז, הוד השרון