מיקרופדיה תלמודית:חמר מדינה

הגדרה^[1] - משקה שבני אדם בארצם ומקומם שותים אותו במקום יין

גדרו

בכמה דינים שנאמרו ביין, במקום שאין יין מצוי (ראה להלן) יש שאף משקה אחר דינו כיין אם הוא חמר המדינה (פסחים קז א), היינו ששותים אותו בני המדינה (רבנו חננאל שם ד"ה פי' חמר מדינה). ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שהוא יינם, ואין להם זולתו (רבנו חננאל שם).

• יש מפרשים שהוא רוב יינם (רמב"ם שבת כט יז; מאירי שם), היינו רוב שתיית ההמון בכל יום (מגן אברהם רעב סק"ו, שכן משמע ברמב"ם שם ובאגור שפג).

• ויש מפרשים שדרך רוב אנשי העיר לקבוע סעודותיהם על משקה זה, כדרך שקובעים על היין במקום שהוא מצוי (כן משמע מראבי"ה, שאלות ותשובות קמט; שלחן ערוך הרב שם י).

אין יין מצוי

אף באין יין מצוי שאמרו, נחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שאינו מצוי באותה העיר (רי"ץ גיאת, הלכות קידוש, עמ' ז במהדורת מכון החתם סופר; רשב"ם שם ד"ה חמר מדינה; מאירי שם), ש"מדינה" כאן משמש במשמעות עיר (יצחק ירנן שם).

• ויש מפרשים שאינו מצוי בהגמוניא זו (ראבי"ה פסחים תקטז), היינו באותה מלכות, שהרי לא אמרו חמר עיר אלא חמר מדינה (תשב"ץ קטן שא).

היכן צריך להיות מצוי, נחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שאינו מצוי היינו שאין כרמים בתוך מהלך יום סביבות העיר (רא"ש שם י יז, וטור או"ח רעב, בשם יש אומרים), ואפילו שמצוי יין הרבה אצל החנווני (ב"ח שם א, לדעה זו), ואף אם גדלים מעט כרמים סמוך לעיר אין בכך כלום (מגן אברהם שם סק"ב). ואף אם מצוי יין בעיר, אלא שהוא ביוקר, אין זה נקרא מצוי, וכן הלכה (רמ"א או"ח קפב ב).

• ויש מפרשים שדוקא כשאין יין מצוי שם כלל, אבל אם הוא מצוי אלא שהוא ביוקר אין לשאר משקים דין חמר מדינה (ראבי"ה שם).

אף במקום שאין יין מצוי לא אמרו אלא כשאינו מצוי כל השנה (תשב"ץ קטן שם; מגן אברהם רעב סק"ו, על פי הגמ' שם). וכשאין יין מצוי בשנה זו בלבד מפני שלקו הכרמים, אבל מצוי בשאר שנים, הרי זה כאינו מצוי (תוספות מערבי פסחים שבמרדכי, בשם רש"י; בית יוסף ומגן אברהם שם, בשמם). והוא הדין כשאין מצוי יין של ישראל, אף על פי שמצוי של נכרים (בית יוסף שם)^[2].

מים

סתם חמר מדינה הוזכר על שכר של תמרים (גמ' שם, ורשב"ם ד"ה ואסני), וכל שכן של שעורים או תאנים ותותים שחשובים יותר (כן משמע מהגמ' שם). והוא הדין למשקה של שאר פירות (בית יוסף שם, בדעת הטור), כגון הנעשה מדבש (אור זרוע ב כה; רמ"א או"ח תפג א), או יין שרף, אם הוא רוב שתיית העם (מגן אברהם רעב סק"ו), אבל מים אינם בכלל חמר מדינה, אף במקום שאין יין ושכר מצויים (רשב"ם שם ד"ה חמר; מאירי שם; שו"ע או"ח קפב ב, ושם רעב ט), ואף במקום שרוב שתייתם מים (מאירי שם; מגן אברהם קפב סק"ג). והוא הדין שאר משקים גרועים, כגון מי תפוחים ומי זנגביל ומי שורש אף על פי שהם רוב שתיית הבינונים באותה העיר, כיון שאינם משקים חשובים דינם כמים (שלחן ערוך הרב או"ח תעב כט, על פי שו"ת מהרש"ל כג). אלא שאם רגילים לשתותם בזמן ידוע, כגון בפסח בלבד, יש מן הפוסקים שכתבו שבזמן זה דינם כחמר מדינה (מגן אברהם קפב סק"ב; דגול מרבבה שם).

כיבוד לאורחים

וכתבו אחרונים, שאין חמר מדינה אלא משקה החשוב ששותים אותו אף ללא צורך הגוף, אלא בשביל כבוד הסעודה וכבוד האורחים (כן משמע מעובר אורח לאדר"ת; אגרות משה או"ח ב עה), שאין מי ששותה יין ויין שרף ושכר לצמאו, אלא מים בלבד, ולכן מים, ששותים לצורך צמא, אין להם חשיבות להיקרא משקה, והוא הדיון כל משקה ששותים אף לצורך צמא, גם אם הגשת השתייה היא לכבוד הסעודה והאורחים (אגרות משה שם).

חלב, קפה ותה

אם חמר מדינה צריך לשכר, נחלקו הפוסקים:

• יש אומרים שאין בכלל חמר מדינה אלא הדומה ליין שמרווה ומשכר, ולכן משקה קפה אינו בכלל (הלכות קטנות א ט; ברכי יוסף או"ח רצו סק"ג), והוא הדין משקה תה (מנחת שבת צו סק"ט), וכן חלב או שמן דינם כמים (ברכי יוסף שם)^[3].

• ויש אומרים שאף משקה שאינו משכר הוא בכלל חמר מדינה (כן משמע מערוך השלחן או"ח רעב יד; עובר אורח לאדר"ת; ציץ אליעזר ח טז), וגדולים רבים החשיבו תה מתוק וחלב כחמר מדינה (ערוך השלחן שם; עובר אורח שם), אם בשעת הדחק (ערוך השלחן שם), או בכל הזמנים (עובר אורח שם), והורו להבדיל על תה מתוק וקפה (עובר אורח שם).

מיץ תפוזים ומי סודה

ולדעה זו, אף מיץ תפוזים ואשכוליות הם בכלל חמר מדינה (שאלת משה (וסרמן) או"ח ד), והוא הדין משקה משאר פירות (ציץ אליעזר שם), ומכל מקום מי סודה הרי הם כמים (אגרות משה או"ח ב עה).

יין שאינו ראוי לברכה

אף יין שאינו ראוי לברכה מדין יין (ראה ערך יין וערך קידוש), אם רוב אנשי המקום שותים אותו דינו כחמר מדינה (שו"ע או"ח רעב ד, ומשנה ברורה שם ס"ק יא).

בארץ ישראל

יש מהפוסקים שכתב שבארץ ישראל שהיא מקום גידול היין, אין שום משקה אחר נחשב כחמר מדינה (קצות השלחן צז, בדק השלחן סק"ח, על פי טור או"ח רבע).

בברכות הטעונות כוס

קידוש

בקידוש, שמצותו על היין (ראה ערך קדוש), נחלקו תנאים ואמוראים אם מקדשים על השכר (ראה פסחים קז א), וביחס לחמר מדינה נחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שנחלקו אף כשהשכר הוא חמר מדינה (רשב"ם שם ד"ה מהו; רא"ש שם י יז, בפירוש הראשון), ושהלכה כסוברים שמקדשים עליו (אור זרוע ח"ב סי' כה; ראב"ן עד ב; שו"ע או"ח רבע ט, בשם יש אומרים, הראשון); או שלא נחלקו אלא כשאין השכר חמר מדינה, אבל כשהוא חמר מדינה לדברי הכל מקדשים עליו (רא"ש שם י יז, בפירוש השני).

• ויש מפרשים שנחלקו אף כשהשכר חמר מדינה, ושהלכה כסוברים שאין מקדשים עליו (רי"ץ גיאת, הלכות קידוש, עמ' ז במהדורת מכון החתם סופר; רמב"ם שבת כט יז; הגהות מיימוניות שם, בשם הרבה ראשונים; מאירי שם; שו"ע שם, בשם יש אומרים, השני), ואפילו היה משובח ביותר (מאירי שם), שכיון שמקדשים אף על הפת (ראה ערך קדוש), ופת מצויה היא, קודמת היא לחמר מדינה (רי"ץ גיאת שם), או לפי שהשכר אין עליו שם יין, ובקידוש צריך זכירה על היין (תוספות מערבי פסחים שבמרדכי).

ולהלכה יש מהראשונים שכתב שבקידוש הלילה טוב יותר לקדש על הפת, כיון שהסעודה באה לכבוד שבת, אבל בבקר טוב יותר לקדש על השכר, שאם יברך על הפת אין כאן שום שינוי (רא"ש שם; טוש"ע שם, בשמו), שהרי בבקר אינו אומר נוסח הקידוש (משנה ברורה שם ס"ק לא), וכן המנהג (רמ"א שם)^[4].

ומכל מקום, אף לסוברים שאם שתה רביעית יין בקידוש, אפילו שלא אכל מיד, נחשב כקידוש במקום סעודה (ראה ערך קדוש), לא אמרו כן אלא ביין, שסועד הלב, ולא בשאר משקין אפילו שהם חמר מדינה (מגן אברהם רעג סק"א; משנה ברורה שם ס"ק כה).

הבדלה

בהבדלה (ראה ערכו) שתיקנוה על היין, מבדילים אף על שכר או שאר משקים, אם הם חמר מדינה (פסחים קז א; רמב"ם שבת כט יז; טוש"ע או"ח רצו ב)^[5].

ברכת המזון

בברכת-המזון (ראה ערכו), לסוברים שטעונה כוס - ודוקא של יין ולא של שאר משקים, אפילו קבע סעודתו עליהם (ראה ערך כוס של ברכה) - כתבו ראשונים שבמקום שאין יין מברכים על שכר או שאר משקים אם הם חמר מדינה (תוספות שם קו ב ד"ה מקדש; רא"ש שם י יז; טוש"ע או"ח קפב ב). ואף במקום שהיין מצוי כתבו הפוסקים שאין למחות בידי הנוהגים לברך על שכר, שהרי יש אומרים שאין ברכת המזון טעונה כוס, ועוד שעיקר חמר מדינה הוא שכר, וקובעים סעודה עליו, ואף שיין מצוי אינו נקרא מצוי לדבר זה, שהוא ביוקר, ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה ולברך עליו (רמ"א שם)^[6].

ארבע כוסות

בארבע-כוסות (ראה ערכו) בליל פסח, במקומות שנוהגים לשתות משקה הנעשה מדבש, יכול ליקח אותו משקה, אם אין לו יין (מנהגי מהר"ש מנוישטט שפ; המנהגים (טירנא), ליל הסדר, הגהות המנהגים פה, ודרכי משה או"ח תפג סק"א, בשם המהרי"ל; רמ"א שם א)^[7], אם אין חשש שמערבים בתוכו קמח (דרכי משה שם)^[8].

ואף לדעת הסוברים בקידוש, שאם אין יין מקדש על הפת ולא על חמר מדינה (ראה לעיל), בארבע כוסות יש לסמוך על הסוברים שמקדשים על חמר מדינה (רמ"א שם), לפי שכשתקנו חכמים ארבע כוסות תקנו לקדש על היין ולא על הפת (שלחן ערוך הרב שם ד).

ברכת חתנים

אף ברכת-חתנים (ראה ערכו) שמברכים על הכוס (ראה ערך הנ"ל: מקורה ודיניה), אם אין שם יין מברכים אותה על שכר (כלה רבתי א א; רא"ש כתובות א טז, בשם רבנו נסים; טוש"ע אה"ע סב א).

ברכת ארוסין

וכן ברכת-ארוסין (ראה ערכו) שמברכים על הכוס (ראה ערך הנ"ל: מקורה ודיניה), מברכים אף על כוס של שכר (רמב"ם אישות ג כד) לכתחילה (כן משמע מהרמב"ם שם); ויש אומרים שאין מברכים על שכר כלל, ואם אין שם יין, מברכים בלא כוס (רא"ש כתובות א טז, וטור אה"ע סב, בשם רבנו ניסים), ואין המנהג כדבריהם (ב"ח שם).

בשאר דינים

שמחת יום טוב

בשמחת-יום-טוב (ראה ערכו), שאמרו: אין שמחה אלא ביין (פסחים קט א), יש מהאחרונים שנסתפק במי שאין לו יין, אם חייב לשתות שכר לשמחה, שכיון שהוא חמר מדינה הרי הוא בכלל יין (גליוני הש"ס שם קז א).

אונן

אונן לפני הקבורה, שאסור לו לשתות יין (ראה ערך אנינות: דינים דרבנן שלפני הקבורה), נסתפקו אחרונים אם מותר בחמר מדינה (מוצל מאש כג).

גילוי

חמר מדינה הוזכר אף לענין איסור גלוי (ראה ערכו) - שאסור לשתות משקים שהיו מגולים שמא שתה מהם נחש (ראה ערך הנ"ל) - שאף מין יין שאין נחש שותה ממנו במקומו יש בו משום גילוי, הואיל וחמר מדינה הוא (עבודה זרה ל א), והנחשים רגילים בו (רש"י שם ד"ה חמר מדינה)^[9].

הערות שוליים