מיקרופדיה תלמודית:טומאה בחבורים

הגדרה^[1] - טומאתו של הנוגע במי שמחובר - נטמא - במת או בשאר טומאות

פתיחה

טומאה בחיבורים מצינו בשני אופנים:

• בטומאת מת, שאדם או כלים המחוברים במת - היינו בעודם נטמאים ממנו - נעשים כאבי אבות הטומאה לעשות את הנוגע בהם אב הטומאה, ושיהיה טמא טומאת שבעה;

• בשאר הטומאות, שיש מאבות הטומאה שאדם המחובר להם - היינו שנוגע בהם או נושאם - נעשה אב הטומאה, לטמא כלים הנוגעים בו.

על דברים המחוברים זה לזה מטבעם או בידי אדם, שנחשבים כגוף אחד, ראה ערך חבור וערך כלים.

בטומאת מת

הנוגע בנוגע במת

הנוגע בטמא מת בשעה שעדיין נוגע במת, טמא טומאת שבעה (עבודה זרה לז ב; רמב"ם טומאת מת ה ב) כנוגע במת עצמו (רמב"ם שם), והרי הוא אב הטומאה (רמב"ן בבא בתרא כ א, ובתורת האדם (שעוועל) עמוד קלה).

טומאה בחיבורים מצינו בין בחיבורי אדם באדם, בין בחיבורי כלים באדם, כגון שנגע במת, ובאותה שעה נגעו בו כלים (ראה ר"ש ורא"ש אהלות טו י), בין בחיבורי אדם בכלים, כגון שהיו כלים - שאינם ממתכת (ראה ערך טומאת מת, על כלי מתכת שנעשים כחלל עצמו) - נוגעים במת, ובאותה שעה נגע בהם אדם (ראה להלן מרש"י וסמ"ג בשם הספרי, ועוד), בין בחיבורי כלים בכלים (ראה תוספות שבת שם ד"ה אמר).

גדרה

בגדר טומאה בחיבורים נחלקו ראשונים:

• יש ראשונים שכתבו שהנוגע במת הוא כמותו (רמב"ן עבודה זרה לז ב; שו"ת הרשב"א א תי), ונעשה בשעת נגיעתו אבי אבות הטמאה (ראה ערכו. רמב"ן בבא בתרא כ א, ועוד).

• יש שכתבו שהנוגע בנוגע במת הרי זה כאילו הוא עצמו נוגע במת (תוספות רי"ד עבודה זרה מהדורה תליתאה לז ב).

• ויש שכתבו בדעת ראשונים שמחלוקת תנאים היא (קהלות יעקב טהרות יד, בביאור המחלוקת באהלות א ד).

אם חיבורי אדם באדם מן התורה

אדם הנוגע באדם הנוגע במת, נחלקו ראשונים אם טומאתו מן התורה:

• יש סוברים שטמא טומאת שבעה מן התורה (רש"י עבודה זרה לז ב; תוספות שבועות יז א; דעה א ברמב"ן בתורת האדם עמוד קלה, בדעת מר זוטרא בשם רב נחמן עבודה זרה שם), וכן כתבו ראשונים להלכה שטומאה בחיבורים דאורייתא (תוספות שבת יז א ד"ה ששמע, ועבודה זרה לז ב ועוד; דעה א ברמב"ן עבודה זרה שם; תוספות רי"ד עבודה זרה (מהדורה תליתאה) שם, בשם רבינו ברוך; ועוד. וכן משמע בשו"ת הרשב"א א תח).

• ויש שכתבו שטומאת חיבורי אדם באדם אינה מן התורה (ראב"ד ותוספות רי"ד עבודה זרה מהדורה תליתאה לז ב, ועוד, שפירשו שרבא חולק עליו). וכן פסקו ראשונים להלכה שטומאה בחיבורים אינה אלא מדרבנן (רמב"ם טומאת מת ה ב; ראב"ד ותוספות רי"ד עבודה זרה שם, וראה ראב"ד טומאת מת שם, ומשנה למלך טומאת מת ה ג, וחזון איש אהלות ט סק"ו; דעה ב ברמב"ן עבודה זרה שם).

חיבורי כלים באדם מן התורה

טומאת חיבורי כלים באדם הנוגע במת, כתבו ראשונים שהיא מן התורה, כחיבורי אדם באדם, שהוא מן התורה לדעתם (ראה לעיל. תוספות שבת יז א, ונזיר נד ב; רמב"ן עבודה זרה לז ב דעה א); ויש שכתבו שאף לסוברים בחיבורי אדם באדם שאינה מן התורה (ראה לעיל), טומאת חיבורי כלים באדם מן התורה היא (ראה ראב"ד עבודה זרה לז ב, וראה ראב"ד טומאת מת ה ג, ומשנה למלך שם, וחזון איש אהלות ט סק"ו בדעתו).

חיבורי אדם בכלים וכלים בכלים מן התורה

וכן טומאת חיבורי אדם בכלים, כתבו ראשונים שהיא מן התורה (תוספות ותוספות הרא"ש שבת יז א ד"ה ששמע), אף אם חיבורי אדם באדם אינו מן התורה (ראה לעיל. חסדי דוד כלים בבא קמא ו יג, וחזון איש אהלות ט סק"ו, בדעת הראב"ד).

ואף חיבורי כלים בכלים, כתבו ראשונים שהיא מן התורה (תוספות שבת יז א ד"ה אמר, ותוספות הרא"ש שם). וכתבו אחרונים שכן הוא אף לסוברים שחיבורי אדם באדם מדרבנן (ראה לעיל דעת הראב"ד. משנה למלך שם ד"ה ודע שמדברי; קרן אורה נזיר מב ב ד"ה ומדברי); ויש שכתבו שלדעה זו חיבורי כלים בכלים טומאתם מדרבנן (חזון איש אהלות ט סק"ו, בדעת הראב"ד).

ויש סוברים שחיבורי אדם בכלים אין בהם טומאת שבעה אלא מדרבנן (רמב"ן על התורה במדבר לא יט), כחיבורי אדם באדם לדעתם (ראה לעיל. משנה למלך טומאת מת ה ג ד"ה ודע). או אף אם חיבורי אדם באדם מן התורה (ראה לעיל), לא מצינו חיבורי כלים בטומאה שייעשו כמותה, ואף מדרבנן לא גזרו (ראה משנה למלך שם, בדעת הרמב"ן), ויש שכתבו שמדרבנן גזרו בחיבורי כלים במת (חזון איש אהלות ט סק"ו, בדעת הרמב"ן).

בתרומה וקדשים

טומאה בחיבורים, אמר רב יצחק בר יוסף בשם רבי ינאי שלא אמרוה אלא לענין תרומה וקדשים (נזיר מב ב; רמב"ם טומאת מת ה ב), שלדעתו טומאה בחיבורים אינה אלא מדרבנן (ראה נזיר שם). אבל לענין נזיר ועושה פסח לא גזרו טומאה בחיבורים (נזיר שם; רמב"ם טומאת מת שם), שנזיר שנגע בנוגע במת אינו טמא טומאת שבעה (רמב"ם שם; ראב"ד עבודה זרה לז ב). וכן בעושה פסח - שמי שאינו מקריב קרבן פסח והוא טהור, חייב כרת (ראה ערך חיבי כריתות, וערך קרבן פסח) - לא העמידו חכמים דבריהם במקום כרת (מאירי נזיר שם), ואינו טמא אלא טומאת ערב (רמב"ם טומאת מת שם).

בחולין

לענין חולין, נחלקו ראשונים:

• יש שכתבו שאף בחולין גזרו, ודוקא לנזיר ולעושה פסח לא גזרו (תוספות הרא"ש שבת יז א; תוספות ישנים שבת שם).

• ויש סוברים שלא גזרו לחולין (רש"י כתב יד, הובא בספר ברית יעקב (קונטרס יגל יעקב), ליקוטי גאונים לנזיר מב ב). לדעה זו אף לא גזרו לענין חולין הנעשים על טהרת הקודש (רש"י כתב יד שם).

נזיר ועושה פסח אם חיבורים מדאורייתא

לסוברים טומאה בחיבורים מן התורה (ראה לעיל), נאמרה טומאה זו אף לענין נזיר ועושה פסח (ראה נזיר מב ב), והנזיר סותר נזירותו, ומביא קרבן טומאה (ראה המפרש ותוספות ופירוש הרא"ש נזיר שם), וכן הכהן מוזהר מלהיטמא בטומאה בחיבורים (שו"ת שאגת אריה החדשות יא; מנחת חינוך רסד א).

ויש שכתבו שטומאה בחיבורים אינה כטומאת המת עצמו, ואין נזיר סותר נזירותו אלא כשנטמא במת עצמו (מרכבת המשנה טומאת מת ה ה, לדעת הראב"ד), וכן כהן אינו מוזהר עליה (מנחת חינוך רסג יג ד"ה והנה (הא')).

חיבורים ב"חרב הרי הוא כחלל"

הנוגע בכלים שנטמאו במת - שהם אבי אבות הטומאה כמת עצמו, ש"חרב הרי הוא כחלל" (ראה ערך טומאת מת):

• יש שכתבו שאינו מטמא את הנוגע בו אלא טומאת ערב (מקדש דוד טהרות מט א; חזון איש אהלות ט סק"ו), שלא אמרו טומאה בחיבורים אלא כשמחובר אל המת עצמו, ולא בשאר טומאות הפורשות ממנו (חזון איש שם).

• ויש שכתבו שאדם הנוגע באדם הנוגע בחרב שהוא כחלל, טמא טומאת שבעה משום טומאה בחיבורים (מנחת חינוך רסג יג ד"ה והנה (הא'); רש"ש אהלות טו ב).

בנוגע שלישי

הנוגע בנוגע בנוגע במת

טומאה בחיבורים, לסוברים שמטמאה מן התורה (ראה לעיל: בטומאת מת), אינה מטמאה טומאה שבעה אלא את הנוגע בנוגע במת, אבל הנוגע השלישי אינו נטמא אלא טומאת ערב (ר"י בתוספות נזיר מב ב ד"ה בחבורי; תוספות שבת יז א ד"ה אמר).

במשא ובאוהל

נוגע בנושא את המת

אף הנטמא במת על ידי משא, מטמא את הנוגע בו טומאת שבעה (תוספות נזיר נד ב ד"ה ת"ש, ור"ש אהלות א ב, ופירוש הרא"ש שם ג, ורמב"ן בבא בתרא כ א, בפירוש תוספתא כלים ו).

נוגע באוהל המת

וכן הנוגע באוהל בשעה שמאהיל על המת, טמא טומאת שבעה משום טומאה בחיבורים (תוספות שבת יז א; ר"ש ורא"ש אהלות ז ב), שכל דבר המאהיל על המת הרי זה כאילו נוגע ומחובר בו (תוספות יום טוב אהלות טז א), ולכן איכר הנושא את המרדע על כתפו, והאהיל צידו האחד על הקבר, טמא האיכר (ראה אהלות טז א) טומאת שבעה משום טומאה בחיבורים (תוספות שם ור"ש ורא"ש שם).

בנוגע במי שאינו נעשה אב הטומאה

חיבור בדבר שאינו מקבל טומאה

היה הנוגע במת מי שאינו מקבל טומאה, כגון גוי (ראה ערך טמאה: בגוי ועבד), אין הנוגע בו נטמא בחיבורים (תוספות בבא מציעא קה ב ד"ה על). וכן כלים שאינם מקבלים טומאה, כגון פשוטי כלי עץ (ראה ערך טמאת כלים), אינם מטמאים בחיבורים (תוספות שבת יז א ד"ה אמר וד"ה ועל; ר"ש ורא"ש אהלות טז א).

בשאר טומאות

כיבוס בגדים

בשאר אבות הטומאה - מלבד טומאת מת - אין הפרש בין הנוגע בנוגע בהם בחיבורים, או לאחר שפירש (ראה זבים ה י, ופירוש המשניות שם, וראה כלים ח ד, ורש"י עירובין קד ב ד"ה כהן, ועוד), חוץ מהטומאות שהן מטמאות אדם לטמא בגדים (ראה כלים א ב, וזבים ה א, ועוד), שהאדם הנטמא בהם, באופנים מסוימים, הוא כאב הטומאה לטמא כלים ואוכלים ומשקים שנוגע בהם, והוא דין כיבוס בגדים שנאמר בתורה בטומאות הללו (ראה רמב"ם פרה ה ב, ואבות הטומאות ו ב, ועוד).

ואינו מטמא אלא כלי שטף - כלים שיש להם טהרה במקוה (ראה ערך טהרה וערך טומאת כלים) - אבל לא כלי חרס, ולא אדם (ראה להלן). ואף טומאה זו קרויה טומאה בחיבורים (בבא בתרא ט ב לגירסתנו, והיא גירסת רש"י, וראה שם גירסת תוספות).

המטמאים במגע או במשא

כיבוס בגדים מצינו הן כשנטמא האדם במגע או במשא - וכן בהיסט הזב וחבריו (זבים ה א; רמב"ם מטמאי משכב ומושב ו ה), או שדרס על מדרס טמא (זבים שם ו,ח; רמב"ם שם ז ב) - או על ידי אכילת נבלת עוף טהור, והן בנטמא על ידי התעסקות בפרה ובפרים ושעירים הנשרפים ובשעיר המשתלח (ראה רמב"ם פרה ה ב ואילך, ואבות הטומאות ו יב ואילך, על פי זבים ה א ואילך, ופרה ח ג וד).

מטמאי אדם לטמא בגדים מן התורה

אבות הטומאה מן התורה שהנטמא בהם מטמא בגדים כל זמן שלא פירש ממטמאיו, וכן מטמא אוכלים להיות ראשון, הם:

• הזב והזבה והנדה והיולדת, ומשכבם ומושבם ומרכבם ורוקם ומימי רגליהם, ודם הנדה והזבה והיולדת, וזובו של זב (ראה זבים ה ו, ושם ז,ח, ורמב"ם מטמאי משכב ומושב ו ב), ושכבת זרעו (ראה זבים שם ז. הרמב"ם השמיט, וראה ערך מעיינות);

• המצורע (ראה זבים שם ו), ואבן המנוגעת (מנחת חינוך קעז ה; חזון איש נגעים י ס"ק יח);

וכן נבלת בהמה ומי חטאת שיש בהם כדי הזאה (כלים א ב, וזבים שם ח; רמב"ם פרה ה ב, ושם טו א, ואבות הטומאות ו יב,יג. וראה ערך מי חטאת), ונבלת עוף טהור בשעה שהיא בבית הבליעה (רמב"ם אבות הטומאות שם יד, על פי פרה ח ד, וזבים ה ט).

וכן הטמאים מחמת התעסקות, והם השורף פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, והשורף פרה אדומה, והעוסקים בה מתחילה ועד סוף, והאוסף את אפרה, והמשלח את השעיר לעזאזל, הרי אלו מטמאים בגדים (ראה זבחים קד א, וקה א, ופרה ד ד, ושם ח ג, ורמב"ם פרה ה ב-ו) כל זמן שעוסקים בכך (רמב"ם שם).

בועל נדה

בועל נדה (ראה ערכו), יש סוברים שמטמא אדם לטמא בגדים (רש"י נדה לג א ד"ה מה היא וד"ה אף; תוספות יום טוב שם, ומשנה למלך מטמאי משכב ומושב ג א, בדעת הרמב"ם); ויש סוברים שהנוגע בו אינו מטמא בגדים (ר"ש ורא"ש כלים א ג).

לטמא כלים

טומאה בחיבורים בשאר טומאות כיצד: הנטמא באבות הטומאה שנאמר בהם כיבוס בגדים (ראה לעיל: בשאר טומאות) - אף על פי שהוא ראשון לטומאה שאינו מטמא כלים (ראה ערך ולד הטמאה וערך טומאת כלים) - הרי זה מטמא בגדים וכלים שנוגע בהם כל זמן שלא פירש ממטמאיו (רמב"ם פרה ה ב, ומטמאי משכב ומושב ו ב, ואבות הטומאות א א, ושם ו יב, וראה זבים ה א). בגדים וכלים אלו נעשים ראשון לטומאה (פירוש המשניות כלים א ב; רמב"ם שם ושם).

ואינו מטמא אדם וכלי חרס (זבים ה א; רמב"ם מטמאי משכב ומושב שם, ואבות הטומאות א א).

ויש ראשונים שכתבו שאין הנושא את הנבלה מטמא אלא בגדים שהוא לבוש בהם, אבל לא מצינו שיטמא שאר בגדים (רש"י בבא בתרא ט ב).

במגע ולא במשא

הנטמא שטעון כיבוס בגדים אינו מטמא כלי שטף אלא במגע, אבל לא במשא (זבים ה א. וראה רמב"ם פרה ה ב, ומטמאי משכב ומושב ו ב), שאם בשעת מגעו בזב נשא בגדים ולא נגע בהם - טהורים (ר"ש ורא"ש שם).

יש ראשונים שכתבו שאם היה לבוש כמה בגדים נטמא אף העליון שאינו נוגע בו (פירוש הרא"ש זבים שם), שבגדיו בטלים כלפיו, והרי זה כנוגע בכולם (רא"ש שם); ויש שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים שאינו מטמא בגדים אלא כשנוגע בהם (עזרת כהנים על ספרי שמיני ה ו, בדעת הרמב"ם פרה ה ד; אליה רבה כלים א ב).

לטמא אוכלים

כל המטמא בגדים, מטמא אוכלים ומשקים להיות תחילה כל זמן שלא פירש ממטמאיו (זבים ה א; רמב"ם אבות הטומאות א א, ושם ו יב), שהרי הוא אז כאב הטומאה לטמא בגדים (ר"ש אהלות א ב,ה, ורא"ש שם, ור"ש ורא"ש ורע"ב זבים שם ב), ואינו מטמא אלא אם כן נגע בהם (ראה לעיל. זבים ה א, ופירוש המשניות שם).

לטמא ידים

ומטמא את הידים להיות תחילה - ראשון לטומאה - דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים להיות שניות (ידים ג א), וכן אמר רבי יהושע (זבים ה א), וכן הלכה (רמב"ם אבות הטומאות ח ב. וראה ערך טומאת ידים).

כלים המחוברים באב הטומאה

בגדים - וכן כלים - הנוגעים בזב אינם מטמאים בגדים (אהלות א ה), ואפילו בשעת חיבורם (ר"ש ורא"ש שם, ור"ש זבים ה א), שחיבורי הזב טהורים (תורת כהנים מצורע זבים ג ז, לפירוש ר"ש ורא"ש אהלות שם).

הערות שוליים