החטאת הרבים

הסתת הרבים לעבירה והתעייתם מן הדרך הישרה.

במסכת אבות (פרק ה, משנה יח) שנינו: "כל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה", כלומר שאין מסייעים לו מן השמים לעשות תשובה. הסיבה לכך היא, כדי "שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם" (גמרא יומא פז, א).

וכן מובא באבות דרבי נתן (פרק מ): "כל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כדי שלא יהיו תלמידיו יורדים לשאול והוא נוחל העולם הבא, שנאמר (משלי כח, יז): "אדם עשוק בדם נפש, עד בור ינוס אל יתמכו בו", כלומר, מי שנתחייב בנפש שנאבדה על ידו, "אל יתמכו בו" שלא יפול, אלא מניחים אותו, ויפול בבור הגיהנם (רש"י יומא פז, א).

לדעת הרמב"ם "אין מספיקין בידו לעשות תשובה" פירושו, ששוללים ממנו את הבחירה החופשית, ומונעים אותו מלעשות תשובה, כדי שיקבל את עונשו הראוי לו.

יתר על כן, אדם שמחטיא את הרבים, הקב"ה מייחס אליו את כל החטאים שהרבים עשו מחמתו, כפי ששנינו (אבות, שם): "ירבעם חטא והחטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו". ירבעם בן נבט עשה עגלי זהב, ואמר לבני ישראל: "רב לכם מעלות ירושלים, הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". בני ישראל שמעו בקולו והשתחוו לעגלים. מכיון שירבעם היה הגורם לכישלונם של בני ישראל בחטא עבודה זרה, משום כך "חטא הרבים תלוי בו", ומעלים עליו כאילו הוא עשה את כל החטאים שעשו בני ישראל. המקור לכך הוא, ממה שנאמר (מלכים א טו, ל): "על חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל". לא נאמר "על חטאות ירבעם וישראל", אלא "על חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא", ללמדנו שהכל תלוי בירבעם.