מיקרופדיה תלמודית:יבמה לשוק

הגדרה^[1] - האיסור שיש על שומרת יבם להנשא לאחד מן העולם כל עוד שיש עליה זיקה ליבם

אשה שמת בעלה בלא זרע של קיימא, ויש לו אח הזוקק אותה ליבום או לחליצה, נקראת שומרת יבם (ראה ערך שומרת יבם), ואסורה להינשא לאחד מן העולם עד שתחלוץ או עד שימות היבם, או עד שייבם אותה ויגרשנה^[2].

האיסור וגדרו

היבמה קודם שיבא עליה יבמה, או קודם שיחלוץ לה, הרי היא אסורה להינשא לזר (רמב"ם יבום וחליצה ב יח, על פי יבמות צב ב), עד שתסור רשות היבם מעליה (רמב"ם במנין המצוות בהקדמה להלכות יבום וחליצה)^[3], ומחיבי- לאוין (ראה ערכו) היא (יבמות צב א; רמב"ם אישות א ז), שנאמר: לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר (דברים כה ה. רמב"ם יבום וחליצה ב יח).

והעובר על לאו זה - הוא והיא (רמב"ם יבום וחליצה שם) - לוקה (רמב"ם סנהדרין יט ד אות קנה), אבל אין בו חיוב כרת (ראה יבמות צב א), ואין בו מיתה כלל, בין בת ישראל, ובין בת כהן (ראה סנהדרין נא ב; רמב"ן בראשית לח כד).

נישאת לאחר ולא נבעלה לו, או שנבעלה לו בלא קידושין, אם לוקה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאם נישאת לאחר - או נתקדשה לו (מנחת חנוך תקצז בדעת הרמב"ם) - ובעל, לוקה הוא והיא (רמב"ם יבום וחליצה ב יח), אבל אם לא בעל - אינו לוקה (ריטב"א יבמות צב ב), וכן אם בעל בלא קידושין אינו לוקה (רמב"ן יבמות נה א). ויש שכתבו שבקידושין לבד אינם עוברים איסור (רא"ש יבמות י ג), וכן יש שכתבו שלוקה על הקידושין בלא בעילה, לצד שהקידושין תופסים בה, לדעת הסוברים שהדבר ספק (תוס' יבמות מט ב ד"ה אי לגירסת מהרש"ל שם).

בירושלמי אמרו שומרת יבם שזינתה אין בה מכות (ירושלמי סוטה ב ה, הובא בתוספות סוטה יח ב ד"ה אמרי).

לדעת הסוברים שאין קידושין תופסים ביבמה לשוק (ראה להלן), יש מהראשונים שכתבו שלדעתם אינה אסורה להינשא לאחר אלא באיסור עשה, שנאמר: יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ (דברים כה ה), יבמה ולא זר, ולאו-הבא-מכלל-עשה (ראה ערכו) עשה הוא (רש"י יבמות נה ב ד"ה אי (השני). וראה ערך חיבי עשה); ויש חולקים וסוברים שלדברי הכל איסורה הוא בלאו (תוספות יבמות מט ב), וגם בעשה (שו"ת הרשב"א א אלף קסה).

איסור יבמה לשוק, כתבו ראשונים שהוא דבר-שבערוה (ראה ערכו), ואין היתרו בפחות משני עדים (ספר התרומה חליצה קלג בשם ר"י). ויש שתלו הדבר במחלוקת האם קידושין תופסים בה (ראה להלן: כשנתקדשה לאחר), שלסוברים אין קידושין תופסים בה, דינה כערוה, אבל לסוברים שקידושין תופסים בה מספק, דינה כספק ערוה (קומץ המנחה במנחת חנוך תקצט). ויש שכתבו שאין דינה כערוה (נודע ביהודה קמא אבן העזר נד).

איסורה לשוק הוא עד שיחלוץ לה יבמה - או ייבמה ויגרשנה (יבמות לט א; רמב"ם יבום וחליצה א טו; טוש"ע אבן העזר קסח א) - או עד שימות (משנה קידושין ב א; רמב"ם יבום וחליצה א ב בחליצה, וטוש"ע אבן העזר קנח א במיתה).

כשנתקדשה לאחר

שומרת יבם שנתקדשה לאחר, נחלקו תנאים ואמוראים אם הקידושין תופסים בה (יבמות צב ב). ואף להלכה נחלקו אמוראים (יבמות צב ב, ושם מט ב).

להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים שאין קידושין תוספים בה (מרדכי יבמות קט; מאירי קידושין סב א, בשם הרבה שפסקו כן), והרבה פוסקים שמקודשת מספק וצריכה גט מספק (אור זרוע א תרמז; רמב"ם אישות ד יד, ושם ז טו; טוש"ע אבן העזר מד ז, ושם קנט א), וכתבו אחרונים שאינה צריכה גט אלא לחומרא, אבל עיקר הדין הוא כרב שאין קידושין תופסים בה (ב"ח אבן העזר ו; בית שמואל ו כא, ושם קנט ב; הגר"א ו ס"ק לא); ויש פוסקים שקידושין תופסים בה (שאילתות צה; אור זרוע א תרמז, בשם ספר המקצועות).

לדעת הסוברים שצריכה גט מן השני (ראה לעיל), נותן לה השני גט, ומותרת ליבם, אם היה היבם ישראל (יבמות צב ב; רמב"ם יבום וחליצה ב יט; טוש"ע אבן העזר קנט א). וכתבו ראשונים שהדברים אמורים שנתקדשה לשני ולא נישאת לו, שכופים אותו לתת לה גט כדי להתירה ליבם (תוספות שם ד"ה נותן; שו"ת הרשב"א א תתב).

היה היבם כהן שאינו יכול לייבמה אחרי גירושין מן השני, כתבו ראשונים שאין כופים את היבם לחלוץ לה (תוספות יבמות צב ב ד"ה נותן; שו"ת הריטב"א (בלוי) א). מהם יש שכתבו שמכל מקום מבקשים ממנו שיחלוץ לה, כדי להתירה - לדעתם - לשני (תוספות שם), ויש שכתבו שאף אין מבקשים ממנו, ואם רוצה יכול לעגנה עד שתתגרש בגט מן השני, ואחר כך יחלוץ לה להתירה לעולם (ריטב"א שם).

כשנישאת לאחר

נישאת היבמה לאחר בשוגג - כגון שסבורה היתה שאינה זקוקה ליבום, משום שהיה לבעלה בן, ואמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בנו, ונישאת, ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים, שמת הבן קודם לבעל, וזקוקה היתה ליבום - תצא מהבעל שנישאת לו (משנה יבמות צב א, וגיטין פ א; רמב"ם יבום וחליצה ב יח, ושם ג יט, ושם ו כג; טוש"ע אבן העזר קעג י), בגט (יבמות צב ב ורש"י; רמב"ם יבום ב יח; טוש"ע קנט ב).

לאחר שנתגרשה מן השני אם מותרת היא ליבם, נחלקו אמוראים בדבר (יבמות צב ב). להלכה כתבו ראשונים שאסורה לו (רי"ף יבמות שם; רמב"ם יבום וחליצה ב יח; טוש"ע אבן העזר קנט ב); ויש שכתבו שמותרת לו (פסקי הרי"ד יבמות שם).

חלץ לה יבמה אחר שגרשה השני, אינה מותרת לחזור לבעלה השני, שלא יהא חוטא נשכר (יבמות צב ב, לרש"י שמדובר לאחר נישואין), וקנס הוא שקנסוה חכמים, הואיל ואסרה את עצמה על היבם (הגר"א אבן העזר קסט ס"ק קמז)^[4]. מן הגאונים יש הגורסים בגמרא - וכן דעתם להלכה - שדוקא כשאין לה בנים מן השני תצא מזה ומזה ואסורה עליו לעולם, אבל אם היו לה בנים ממנו, אם היה בעלה ישראל, חולץ לה היבם - ואף כופים אותו לחלוץ לה בשביל הבנים (תשובות גאוני מזרח ומערב קפה) - ויושבת תחת בעלה, ואין מוציאים אותה ממנו, כדי שלא להוציא לעז (ראה ערכו) על בניה, שיאמרו שהם ממזרים (ראה ערך עגונה. בעל הלכות גדולות יבום וחליצה, הובא בתוספות יבמות צב ב סוד"ה אבל), ואם היה בעלה כהן - שאסור בחלוצה - ויש לה בנים ממנו, אף אינה חולצת, שאם יחלוץ לה היבם תיאסר עליו (ראה ערך חלוצה לכהן), אלא יפרוש ממנה עד שימות היבם, ואחר כך תהיה מותרת לו (בה"ג שם). ויש ראשונים שאינם גורסים כן בגמרא (רי"ף יבמות צב ב; תוספות שם סוף ד"ה אבל), ולדעתם הלכה שאסורה לבעלה לעולם, ואפילו היו לה בנים ממנו (רי"ף בשם איכא מאן דאמר; רמב"ם יבום וחליצה ב יח; טוש"ע אבן העזר קנט ב), ואין חוששים ללעז על הבנים, שהרי בין שיוציא אותה ובין שיקיימנה אינה אלא מחייבי לאוין (ריטב"א יבמות צב ב לדעה זו, וראה שו"ת נודע בשערים תניינא אבן העזר סי' ס בדעתו)^[5].

כל הדרכים שאמרו באשת איש שהלך בעלה למדינת הים ונישאת לאחר, ובא בעלה הראשון - שמפסידה כתובתה ותנאי כתובתה (ראה ערך עגונה) - אף ביבמה שנישאת לאחר אמרו כן (משנה גיטין פ א; טוש"ע אבן העזר קנט ב); ויש מהראשונים שנחלקו וכתבו שהדברים אמורים לדעת ר' עקיבא שיש ממזר מחייבי לאוין (ראה ערך חיבי לאוין), אבל לדעת הסוברים שאינו ממזר (ראה ערך הנ"ל), אין דרכים אלו נוהגים בה (רש"י גיטין פ א ד"ה וכל, על פי יבמות צב א; תוספות ישנים יבמות צב ב).

עברה ונישאת לאחר במזיד, יש מהאמוראים הסוברים שנאסרת בנישואין אלו על היבם כבזנות (יבמות צב ב). ונחלקו ראשונים להלכה:

• יש שכתבו שאסורה ליבם ולבעל שני (רמב"ם יבום וחליצה ב יח; טוש"ע אבן העזר קנט ב).

• יש שכתבו שהנישאת במזיד לא גזרו עליה לאוסרה (ספר הישר לר"ת (שלזינגר) נד. וראה שו"ת רעק"א רה).

• ויש שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת האמוראים אם קידושין תופסים ביבמה לשוק (ראה לעיל), שלסוברים שאין קידושין תופסים בה, הרי הנישואין במזיד כזנות הם, ולא גזרו בה; אבל לסוברים שקידושין תופסים בה וצריכה גט, אין הנישואין במזיד כזנות, שהרי צריכה גט, והרי היא כאשת איש שהלך בעלה למדינת הים ונישאת לאחר, שמוציאים אותה מזה ומזה (מאירי יבמות צב ב ד"ה כבר).

איסורה כשזינתה

שומרת יבם שזינתה אם אסורה ליבמה, נחלקו אמוראים בדעת תנאים:

• רב המנונא אמר אסורה ליבמה (סוטה יח ב. ראה יבמות צב ב), כאשת-איש (ראה ערכו) שנאסרת בזנות על בעלה (יבמות צו א לדעת רב).

• ויש חולקים (אמרי במערבא סוטה יח ב), וסוברים ששומרת יבם שזינתה אינה אסורה ליבמה (תי' ב ביבמות צו א).

להלכה נחלקו ראשונים:

• יש פוסקים כרב המנונא (תוס' סוטה שם ד"ה אמרי), ואסורה עליו מספק (פסקי ריא"ז יבמות צב ב).

• ויש פוסקים שאינה נאסרת (תוספות יבמות צו א ד"ה דלמא; רמב"ם יבום וחליצה ב כ, וסוטה ד יז; טוש"ע אבן העזר קנט ג).

שומרת יבם שקינא לה היבם ונסתרה, אינה שותה את המים המרים (ראה ערך השקאת סוטה. משנה סוטה כג ב; רמב"ם סוטה ב ב).

כשם שאסורה ליבם כשזינתה - לסוברים כן (ראה לעיל) - כך אסורה לבועל (ערוך לנר יבמות צב ב, על פי ריטב"א ונמוקי יוסף שם). ולסוברים שאינה אסורה על היבם (ראה לעיל), יש מהראשונים שכתבו שמכל מקום אסורה היא לבועל, משום קנס (ריטב"א ונמוקי יוסף שם; רמ"א אבן העזר קנט ג, בשם י"א); ויש שכתבו שלא קנסו אותה בזנות להוציאה מבועלה אחר שחלץ לה היבם (סדר היום לר"ת (שלזינגר) נד. וכן כתב בחזון איש כ ו בדעת הרמב"ם ושו"ע).

שומרת יבם שזינתה (ראה ערך זונה), לסוברים שאסורה ליבמה (ראה לעיל), אסורה גם לכהונה (יבמות פא א, ורש"י ד"ה פסולה, וראה חזו"א אבן העזר סי' טו אות יב); לסוברים שמותרת ליבמה כשזינתה (ראה לעיל), יש מהראשונים סוברים שמכל מקום נעשית זונה לכהונה, שלדעתם בכל חייבי לאוין היא זונה (ראה ערך זונה. רמב"ם אסורי ביאה יח ג, ושם יט ח; דעה א בשו"ע אבן העזר ו ח), ואפילו לסוברים שבכל חייבי לאוין אינה נעשית זונה (ראה ערך הנ"ל), מכל מקום הבא על היבמה עשאה זונה (טור ודעה ב בשו"ע שם בשם י"א); ויש חולקים וסוברים שהבא על יבמה לשוק לא עשאה זונה, ומותרת אף ליבמה כהן, שהיא כפנויה (בה"ג חלק ב עמ' 95). וכן אמרו בירושלמי: מעשה היה וכהנת היתה - שומרת ליבם כהן, וזינתה (קרבן העדה ופ"מ שם) - והתירוה לביתה (ירושלמי סוטה ב ה, והובא בתוספות סוטה יח ב ד"ה אמרי).

דין הוולד

שומרת יבם שילדה לאחד מן השוק, אם הוולד ממזר, נחלקו בו תנאים, אמוראים וראשונים (יבמות מט ב, צב א; קידושין עו א). להלכה נחלקו ראשונים:

• יש פוסקים שהוולד אינו ממזר (רי"ף גיטין פ א; שו"ע קנט ב דעה א), מהם יש שכתבו שאף כשר הוא (רמב"ם יבום ג יט, כשנישאת בשוגג), ויש מהם שכתבו שאין הבנים ממזרים, אבל הם תועבים (הקדמת בה"ג בהקדמה, מהד' הילדסהיימר ירושלים ח"ג עמ' 21).

• ויש פוסקים שהבן ספק ממזר (אור זרוע יבום תרמז; ביאור הגר"א בשו"ע קנט ס"ק יג בדעת השו"ע), ויש פוסקים שהוא ממזר (טור שם בדעת הרא"ש) מדרבנן (תוספות יבמות צב ב ד"ה אבל, בשם ר"י; דעה ב בשו"ע שם).

הערות שוליים