הגדרה^[1] - זכיית האח בכל נכסי אחיו המת, כשייבם את אשתו

הערך שלפנינו דן בדינו של היבם לרשת את כל נכסי אחיו המת כשייבם את יבמתו.

בכמה עניינים שוים הם דיני ירושת היבם לדיני ירושת-הבכור (ראה ערכו) הנוטל פי שנים בנכסי אביו בשעה שהוא חולק בהם עם אחיו, הואיל ואף היבם קרוי "בכור", שנאמר: וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד (דברים כה ו) - ודרשו שהדברים אמורים על היבם המייבם את אשת המת (יבמות כד א), וקראתו התורה "הבכור", ולא "הגדול", לומר לך שדינו כבכור (רש"י וריטב"א יבמות שם).

הדין וגדרו

הכונס את יבמתו - את אשת אחיו שמת בלא בנים, שמצוה עליו לייבמה, היינו לבא עליה ולקחת אותה לו לאשה (ראה ערך יבום) - זוכה הוא בכל נכסי אחיו המת (משנה יבמות מ א; רמב"ם נחלות ג ז; טוש"ע אבן העזר קסג א), שנאמר: וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת (דברים כה ו), ודרשו: לנחלה (יבמות כד א), דהיינו שאחי המת הבכור שמייבם את אשת המת, קם על שם אחיו לנחול את נחלתו (רש"י שם ד"ה יקום היבם), שלא יחלקו בה אחיו עמו (רש"י שם, וסוטה כד ב ד"ה כשמואל).

אף אם ייבם אותה אח אחר, שאינו גדול האחים, זכה הוא בנחלה, שנאמר: יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו, והרי קם (יבמות שם).

ירושת היבם אינה כשאר הירושות, שבשאר הירושות זוכה היורש בנכסים בשעת מיתת המוריש, ואילו היבם אינו זוכה בנכסי אחיו עד שעת היבום, וכל זמן שלא כנס את יבמתו, אם אביהם קיים הנכסים של האב הם, שהוא קודם לאחי המת (ראה ערך ירושה. שו"ת הריב"ש שסה).

בגדר זכייתו של היבם בנכסי אחיו המת - ובחלק אחיו המת בנכסי אביו (ראה להלן) - יש מהראשונים שכתבו שהיבם עשאתו התורה כעומד במקום אחיו, וכאילו אחיו עדיין קיים (שו"ת מהר"ם, ד"ל שפד), ואין זכייה זו כשאר הירושות, אלא שעומד במקומו וזוכה בנכסיו (רבנו שמחה באור זרוע א תרמב); ויש שכתבו שהיבם יורש את נכסי המת, והוא כבנו של האח המת לענין ירושתו (רבנו חננאל, הובא באור זרוע שם).

היה אבי האחים קיים, נחלקו תנאים ואמוראים אם היבם יורש את אחיו (יבמות מ א, וראה ירושלמי יבמות ד ז). הלכה שהיבם יורש אף במקום שיש אב (רי"ף ורא"ש ושאר ראשונים יבמות שם. וראה רמב"ם נחלות ג ז, וכן סתמו בטוש"ע אהע"ז קסג א).

היבם עומד במקום אחיו אף ליטול את חלקו בירושת נכסי אביהם שמת (ראה בבא בתרא יב ב; ראה רמב"ם נחלות ג ז,ח; טוש"ע אהע"ז קסג א). היה האח המת בכור לאביו, נוטל היבם אף את חלק בכורתו, ונמצא נוטל שלשה חלקים, חלקו וחלק ה"פי שנים" של אחיו (שו"ת הרדב"ז א סו).

כשהיבם נוטל את חלקו ואת חלק אחיו בקרקעות של אביהם, אמר אביי שהוא נוטלם יחד במצר אחד, שדינו כבכור (ראה ערך ירושת הבכור: השיעור והחלוקה); ורבא חולק ואמר שאין היבם נוטל במצר אחד - אלא נוטל כל חלק בגורל בפני עצמו – שאין חלוקתו כבכור (בבא בתרא יב ב, ראה שם מחלוקתם בדרשת הכתוב). הלכה כרבא (רמב"ם שכנים יב ב, ונחלות ג ח; טוש"ע חושן משפט קעד ב. וראה ערך חלוקת שותפות).

נחלקו תנאים אם ירושת היבם חוזרת ביובל (בכורות נב ב. ראה ערך יובל וערך ירושת בכור). הלכה כחכמים, שאין היבם מחזיר ביובל (רמב"ם שמיטה ויובל יא כ, ובפירוש המשניות בכורות שם, לפי הגירסא שלפנינו), ויש שפסקו שמחזיר ביובל (פירוש המשניות לרמב"ם לפי מהדורת קאפח, וכן הוא בתוספות יום טוב בכורות ח י, וברדב"ז שמיטה ויובל שם בדעת הרמב"ם).

היבום

הכונס את יבמתו זכה בכל נכסי אחיו (משנה יבמות מ א; רמב"ם נחלות ג ז; טוש"ע אהע"ז קסג א), אפילו גירשה למחר (רש"י שם ד"ה זכה; רמ"א קסג א).

החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחים לנחלה (יבמות מ א; טוש"ע אהע"ז קסג ב). ואפילו רצה לייבם ונאנס, אינו זוכה בנכסים, כגון שלא רצתה היבמה להתייבם (תרומת הדשן רכ, ובפסקים רסג; רמ"א קסג ב).

לא ייבם ולא חלץ ומתה היבמה, אין היבם זוכה בנכסי אחיו המת (שו"ת הרשב"א ד לז; דרכי משה קס ד בשם י"א; חזון איש אבן העזר קיט יח); ויש סוברים שהיבם זוכה בנכסי אחיו, אף כשאביהם קיים (ראה בית שמואל קס ס"ק יב), לפי שנחשבת כנשואה לו מחמת הזקה (ראה ערכו) שזקוקה לו, וכאילו נתייבמה, מה שאין כן בחולץ, שפקעה זיקתה בחליצה (בית מאיר קס ז).

הבא על יבמתו "ביאה גרועה" (ראה ערך יבום), יורש הוא את נכסי אחיו (יבמות נו א; טור אבן העזר קסו בסופו).

עשה ביבמתו מאמר - שקידש את היבמה בכסף או בשטר, ועדיין לא בא עליה (ראה ערך מאמר) - לא זכה בנכסי אחיו (ירושלמי יבמות ד ז. ראה כנסת הגדולה קסג הג' טור א, ובית שמואל קסז א).

בראוי

היבם אינו נוטל אלא ב"מוחזק" ולא "בראוי" (משנה בכורות נב א, וגמ' יבמות כד ב; רמב"ם נחלות ג ז; טוש"ע אהע"ז קסג א) - בנכסים שבשעת מיתה היו מוחזקים בידי המוריש, ולא בנכסים שעדיין לא היו בידיו אלא היו ראויים לבא לו לאחר מיתה (ראה להלן, וראה ערך ראוי; מוחזק) - שלפיכך נקרא היבם "בכור" בכתוב: וְהָיָה הַבְּכוֹר (דברים כה ו), לומר לך, מה הבכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק (ראה ערך ירושת הבכור: בראוי), אף היבם אינו נוטל בראוי כבמוחזק (יבמות ובכורות שם).

בירושת האב

בגדר "ראוי", נחלקו ראשונים:

• רבים מהם סוברים שאם מת האח בחיי אביהם, ואחר כך מת האב, אין היבם נוטל את חלק אחיו בנכסי אביהם, אלא חולק בו בשוה - כמו בשאר נכסי האב - עם שאר האחים, לפי שלא היה חלק זה מוחזק לאח בחייו, אלא היה "ראוי" לבא לו אחר מותו. ודוקא כשמת האח בחיי האב, אבל אם מת האב תחילה, אף על פי שלא חלקו את נכסיו עד שמת האח וייבם זה את אשתו, נוטל היבם בהם אף את חלק אחיו המת (בה"ג, הובא בראשונים יבמות כד ב; ראה רמב"ם נחלות ג ז, ומגיד משנה שם; טוש"ע אהע"ז קסג א), שהרי זה כמוחזק אצל האח המת, שמיד שמת אביהם נפלו הנכסים לפני בניו, וזכה האח המת בחלקו אף קודם חלוקה (ב"ח אה"ע קסג).

• ויש מהראשונים סוברים שהיבם נוטל פי שנים בנכסי אביו, חלקו וחלק אחיו המת, אף אם מת אביו לאחר אחיו (ראה רש"י יבמות כד ב ד"ה בכור, וראשונים יבמות שם בדעת רש"י; ים של שלמה יבמות ד כג), שהיבם במקום אחיו הוא עומד, והרי זה כאילו האח חי ויורש את אביו (ים של שלמה).

להלכה יש מהאחרונים שפסקו כדעה הראשונה שאין היבם נוטל חלק המת בנכסי אביו (שו"ת עבודת השם אהע"ז מג בסופו. וכן מצדד בבית מאיר קסג א); ויש שכתבו שהוא ממון המוטל בספק, והיבם ושאר האחים חולקים ביניהם את חלקו של האח המת בנכסי האב (שו"ת בני אברהם (מיוחס) אהע"ז ל).

במלוה

מלוה שהניח האב ביד אחרים, נחלקו בה ראשונים:

• יש שכתבו שדינה כראוי, ואין היבם יורשה (שו"ת הריב"ש תע).

• יש מהראשונים שנסתפק בדבר (ר"י מיגש בבא בתרא קכה ב).

• ויש סוברים שהיבם נוטל במלוה (רמ"א בשו"ע אהע"ז קסג א).

מלוה שהניחה האח המת בידי אחרים - לסוברים שאין היבם נוטל במלוה (ראה לעיל) - יש ראשונים שכתבו שאף בה אין היבם נוטל (רמ"א אהע"ז קסג א, בדעת הריב"ש תע, ושכן עיקר); ויש מהראשונים חולקים וסוברים שהיבם יורש מלוה של אחיו המת (שו"ת מהר"י וייל סי' מא, הובא ברמ"א בשו"ע שם: וי"א).

בשבח

אין היבם נוטל בשבח ששבחו הנכסים (משנה בכורות נב א; רמב"ם נחלות ג ז; טוש"ע אהע"ז קסג א), היינו נכסי האב (על שבח של נכסי היבם עצמו, ראה להלן). ונחלקו אמוראים:

• אביי אמר שדוקא את השבח ששבחו הנכסים בין המיתה ליבום הוא שאינו נוטל, אבל נוטל הוא את חלקו של המת בשבח ששבחו נכסי אביו בין היבום לחלוקה.

• ורבא אמר שאפילו את חלקו של אחיו בשבח שבין היבום לחלוקה אינו נוטל (גמ' בכורות שם).

הלכה כרבא, שאין היבם נוטל אפילו את השבח שבין היבום לחלוקה (רמב"ם נחלות שם; טוש"ע שם). ויש מהראשונים שפסקו הלכה כאביי (רא"ש בבא בתרא ח יא).

שבחו נכסי האח המת עצמו, יש מהראשונים שכתבו שהיבם נוטל את השבח (אור זרוע א תרמב בשם רבנו שמחה; ראה בית שמואל אהע"ז קסג סק"א, והגר"א שם סק"ו). ונחלקו בדבר: יש ראשונים סוברים שהיבם נוטל אף בשבח ששבחו הנכסים בין מיתת האח ליבום (ראה אור זרוע שם); ויש אחרונים שכתבו שאינו נוטל אלא בשבח ששבחו אחר היבום, ולא בשבח ששבחו בין המיתה ליבום (שו"ת לחם רב מח).

==

הערות שוליים