מיקרופדיה תלמודית:טומאה ישנה

הגדרה^[1] - גזירת חכמים בכלי מתכת טמא שנשבר ונטהר מטומאתו וחזר ותיקנו, שיחזור לטומאתו הישנה

הגזירה וטעמיה

נשברו וטהרו וחזר ועשאם

כלי מתכת שנטמא ונשבר, שטהר מטומאתו (ראה ערך טומאת כלים), וחזר ועשה ממנו כלי, חזר לטומאתו הישנה (כלים יא א; רמב"ם כלים יב א), וצריך טבילה, ואם נטמא בטומאת מת צריך אף הזאת שלישי ושביעי (רמב"ם שם ג). ואפילו חזר ונשבר ותיקנו פעמים רבות (פירוש המשניות לרמב"ם מכשירין ב ג).

גזירת שמעון בן שטח

חזרת כלי מתכת לטומאתו הישנה מדברי סופרים היא, שמן התורה נטהר בשבירה (שבת טז א וב; רמב"ם שם ב), ושמעון בן שטח גזר עליו טומאה (שבת יד ב, ושם טז ב, ובירושלמי שבת א ד), באותו חומר שהיה בו בתחילה, שאם היה מאבות הטמאה (ראה ערכו) של תורה, עכשיו הוא אב הטומאה מדבריהם (משנה אחרונה כלים יא א).

בטומאה שגזרו עליה וטעם הגזירה

באיזו טומאה גזרו, נחלקו תנאים:

• רבן שמעון בן גמליאל אומר לא לכל טומאה אמרו אלא לטומאת הנפש (כלים יא א), שטעם הגזירה משום גדר מי חטאת (שבת טז ב), שאין לך אדם ממתין לכלים שנטמאו במת שבעה ימים אלא שוברם, ותשתכח תורת מי חטאת (רש"י שם; רע"ב כלים יא א).

• רבי שמעון אומר אפילו היה טבול יום (ראה ערכו) מטומאת מת, חזר להיות טבול יום (תוספתא כלים בבא מציעא א, לגירסתינו), ואף על פי שכבר היזה, ואין בו משום גדר מי חטאת, לא חילקו רבנן בגזירתם (חסדי דוד שם).

• לתנא קמא בין שנטמא הכלי במת, ובין בשאר טומאות, אם נשבר והתיכו וחזר ועשה ממנו כלי, חזר לטומאתו הישנה (ראה שבת שם, ותוספות שם). וכן הלכה (רמב"ם כלים יב ג).

בטעם הגזירה לדעת תנא קמא נחלקו אמוראים:

• אביי אמר שמא לא יקבנו בכדי טהרתו^[2] (שבת שם), שיחוס על כליו, לפיכך גזרו אפילו אם ניקבו הרבה, גזירה שבר גדול משום שבר קטן (תשובות רשב"ם בראב"ן (עהרענרייך) דף רצ ב).

• ורבא אמר גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומה מועילה (שבת שם) בלא הערב שמש, שהרואה ואינו יודע שנשברו, סובר שהטבילום (רש"י שם), או שמא יאמרו שבירה מטהרת, וטבילה מטהרת, מה שבירה אינה צריכה הערב שמש, אף טבילה אינה צריכה (רבינו חננאל שם; רמב"ם כלים יב א, ובפירוש המשניות כלים שם; רע"ב כלים שם). וכן הלכה (רמב"ם כלים יב ב; מאירי שם).

עשאו כלי אחר

התיך את הכלי ועשאו כלי אחר, כגון קנקן שעשאו גביע, למפרשים שמא יאמרו שנטהר בטבילה בלא הערב שמש, כיון שניכר שנשבר, אין לגזור בו, אבל למפרשים שיאמרו שאף טבילה אינה צריכה הערב שמש, אף בזה יש לגזור (מרכבת המשנה כלים יב ב; משנה אחרונה כלים יא א).

נטהרו על ידי שהתקלקלו ותיקנם

אף כשלא ניקב הכלי או נשבר, אלא נטהר על ידי שהתקלקל, וחזר ותיקנו, חזר לטומאה הישנה, כגון צינורא - מזלג שמהפכים בו בשר, שעקום בראשו (ר"ש כלים יג ה) - שפשטה, וחזר וכפפה, חזרה לטומאתה (כלים יג ה; רמב"ם כלים יא יז).

וכן הסייף והסכין שהעלו חלודה וטהרו (ראה ערך טומאת כלים), ושפם והשחיזם, חזרו לטומאתם הראשונה (תוספתא כלים בבא מציעא ג; רמב"ם שם).

כלים שאינם כלי מתכת

כלי עץ, וכלי עור, וכלי עצם - וכלי חרס (שבת טז א וב, ורש"י שם ד"ה לעולם) - שנשברו וטהרו, וחזר ועשה כלי משבריהם, או שעשה מהם כלים אחרים, הרי אלו כשאר הכלים הטהורים שלא נטמאו מקודם (כלים ב א, ושם טו א; רמב"ם כלים יב א), שגדר מי חטאת לא שייך אלא בכלי מתכת שטמאים טומאת שבעה, ש"חרב הרי הוא כחלל" (ראה ערך טומאת מת), מה שאין כן בשאר כלים (ר"ש ורא"ש כלים ב א); ועוד ששאר כלים שבירתם מקלקלתם, ואין דרך לשברם, ובדבר שאינו שכיח לא גזרו חכמים (ר"ש ורא"ש שם, ומי נפתוח פרפר מב אות ה), ועוד שכלי מתכת דמיו יקרים וחס עליו יותר, לפיכך יש לגזור בו שמא לא יקבנו בכדי טהרתו (ר"ש שם).

שבירה עולה למנין ימי הזאה

בטהרת הזאה בשלישי ושביעי בכלים שנטמאו במת וחזרו לטומאתם הישנה, נחלקו תנאים: רבי אליעזר אומר נטהרים שבורים, ורבי יהושע אומר אינם נטהרים אלא שלמים (כלים יד ז).

כיצד, היזה עליהם ביום השלישי לטומאתם ונשברו בו ביום, תיקנם וחזר והיזה עליהם שניה בו ביום, לדעת רבי אליעזר טהורים (כלים שם, ופירוש המשניות שם, ובתוספתא כלים בבא מציעא ד), שהשבירה עולה להם למנין הימים (זר זהב לתוספתא שם), ורבי יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ושביעי (כלים שם, ותוספתא שם).

בספק ובתערובת

כלים שעשה משברי כלים

העושה כלים משברי כלים, הרי אלו טמאים (כלים יא ג).

ופירשו ראשונים שלא ידוע אם נטמאו קודם שנשברו, שמא טמאים היו וחזרו לטומאתם (ר"ש ורא"ש ורע"ב שם; ראב"ד כלים ח ב). ואף על פי שטומאה ישנה אינה אלא מדרבנן, אין הדין כספק דברי סופרים שהוא טהור (ראה ערך דברי סופרים וערך ספק טמאה), לפי שטומאה ישנה היא אב מדברי סופרים, שספקו טמא (משנה אחרונה כלים שם, וטהרות ג ה). ויש שכתבו שאין לחשוש שמא מכלים טמאים נעשו, אלא גזרו בהם כדי שלא יבואו להקל בטומאה ישנה ודאית לתלותה בספק ולטהרה (חזון איש כלים יד ג).

כשאין ידוע אם היו כלים

עשה כלים ממסמרים - שאין ידוע שנעשו מכלים - נחלקו תנאים: בית שמאי מטמאים, ובית הלל מטהרים (כלים יא ג, ור"ש ורא"ש ורע"ב שם), שבית שמאי אומרים שגזרו משום כלים שידוע שעשה משברי כלים, ובית הלל סוברים שלא גזרו (ר"ש ורא"ש ורע"ב שם), לפי שיש בהם שני ספיקות, ספק לא נעשו מכלים, ואם נעשו מכלים, שמא מכלים טהורים נעשו (תפארת ישראל שם לא, וראה ערך ספק טמאה).

בחוץ לארץ

מן הגרוטאות בחוץ לארץ, נחלקו תנאים: חכמים מטמאים, ורבי יהודה מטהר (תוספתא כלים בבא מציעא א)^[3], שלדעתו הואיל ואין בחוץ לארץ מי חטאת לא גזרו חכמים (זר זהב שם).

עשה ממשמשי כלים ומאזני כלים

העושה כלים מן העשת - חתיכת ברזל (ר"ש כלים יא ג) שאין לה צורת כלי (משנה אחרונה שם) - וכיוצא, וממשמשי כלים שהם עצמם אינם מהכלי - טהורים (כלים שם, ותפארת ישראל שם), וכן כלים העשויים מן השחולות ומן הגרודות - טהורים (כלים שם), והם מה שמגרדים ומקצצים מקצוות הכלי בשעת עשייתו (ראה ר"ש ורא"ש שם), ואין חוששים שמא מכלי טמא באו, לפי שלא נראו לקבלת טומאה מעולם (ראה ערך טומאת כלים. ר"ש ורא"ש ורע"ב שם).

וכן כלים העשויים מאזני כלים - טהורים (כלים שם), מטעם זה (ר"ש ורע"ב שם). ויש שכתבו בדעת ראשונים שסוברים שחזרו לטומאה ישנה (מרכבת המשנה ג כלים ח ב, בדעת הרמב"ם שפירש לענין אחר).

עשה כלי מציפויים

העושה כלי מן הציפויים - טהורים (כלים יא ג לגירסה שלפנינו, וראה תוספות יום טוב שם). יש מהאחרונים שפירשו כשהיו ציפוי לכלים שלא גזרו בהם טומאה ישנה (ראה לעיל. תפארת ישראל שם יכין יט), או שאין ידוע אם נעשו משברי כלים (חסדי דוד כלים בבא מציעא א ג ד"ה כלים), או בציפוי שבשעת שימושו של הכלי היו מסירים אותו, שאינו מקבל טומאה (ראה ערך טמאת כלים. חזון איש כלים יד ח).

עשאו מהקצוצות

עשאו מן הקצוצות, נחלקו תנאים: רבי יוחנן בן נורי מטהר (כלים יא ג) ורבי יוסי מטמא (תוספתא כלים בבא מציעא א).

• יש מפרשים קצוצות מה שקוצצים מעשת המתכת שיחדה לעשות כלי, ויש בה מותר (רא"ש כלים שם), שלא היו כלי שלם, ולא היו ראויים לקבל טומאה (ראה ערך כלים), ולרבי יוסי טמא לפי שלפעמים יקצצו כלי שלם לעשות ממנו כלי אחר, לפיכך לא חילקו חכמים בגזירתם (מים טהורים שם).

• יש מפרשים שקצץ כלים לחתיכות (רע"ב שם), שלטעם הגזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו (ראה לעיל: הגזרה וטעמיה), כשקצץ לחתיכות אין לגזור (תוספות יום טוב שם), שאין מצוי שיקצוץ כל הכלי כדי לטהרו, ויחזור ויעשנו כלי, ובדבר שאינו מצוי לא גזרו חכמים (משנה אחרונה שם; תפארת ישראל שם אות כו).

• ויש מפרשים שעשה כלי גדול, וקצץ שפתיו סביב להקטינו (אליה רבה שם), שלרבי יוסי טמא לפי שכבר נגמר הכלי, הרי זה כשברי כלים, ולרבי יוחנן בן נורי טהור לפי שמן הסתם קצצו בשעת גמרו, שעדיין לא נטמא (חזון איש כלים יד א).

עירב טהור וטמא

בלל ברזל טמא עם ברזל טהור ועשה מהם כלי, אם רוב מן הטמא - טמא, ואם רוב מן הטהור - טהור, היה מחצה למחצה - טמא (כלים יא ד, ומכשירין ב ג; רמב"ם כלים יב ד), ופירשו ראשונים כגון שהתיכם ועשה משניהם כלי (ר"ש שם; רא"ש ורע"ב שם).

חיבר טהור וטמא

קרדום שעשאו מן הברזל הטמא, ועשה עשפו מן הטהור - שהקרדום חותך משני צדדים, צד אחד צר וקרוי בית ביקועו, ובו מבקעים בעלי הבתים עצים, והצד השני רחב וקרוי עושף, ובו משתמשים הנגרים (ראה ר"ש ורא"ש כלים יג ג) – טהור; עשאו מן הטהור ועשפו מן הטמא - טמא, שהכל הולך אחר עושה המלאכה (תוספתא כלים בבא מציעא א, הובא בר"ש כלים יא ד; רמב"ם כלים יב ו), שבלא היתוך, אלא שחיבר שתי חתיכות ומקומם ניכר, הולכים אחר עושה המלאכה (רא"ש שם), ואפילו הוא מיעוט הכלי (שערי ישר שם).

קיתון שעשאו מן הטמא ושוליו מן הטהור – טהור; עשאו מן הטהור ושוליו מן הטמא - טמא, שהכל הולך אחר המקבל (תוספתא שם; רמב"ם שם ח), שהוא עושה המלאכה (רמב"ם שם).

בטומאה דרבנן

בכלי זכוכית

כלי זכוכית שטומאתם מדרבנן (ראה ערך טומאת כלים), אם נשברו וחזר ועשה מהם כלים, אינם חוזרים לטומאתם הישנה (שבת טז א, על פי כלים ב א; רמב"ם כלים יב י), שאף על פי שטומאתם מצד שדומים לכלי מתכת (ראה ערך טומאת כלים), לא גזרו טומאה ישנה בטומאה דרבנן (שבת שם).

לדעת רב אשי שטומאתם מצד שהם ככלי חרס, הואיל וברייתם מן החול (שבת שם ב), לא גזרו בהם טומאה ישנה ככלי חרס (רש"י שם).

ויש ראשונים שכתבו הטעם לפי שעיקר טומאתם מדברי סופרים (רמב"ם שם), שאף על פי שככלי חרס הם (ראה רמב"ם כלים א ה), כיון שהדרך לתקנם, היה צריך להיות דינם ככלי מתכת, אלא שלא גזרו עליהם משום שטומאתם מדרבנן (חידושי רבי אריה ליב ב ע).

בטומאה דרבנן בכלי מתכת

כלי מתכת שנטמא בטומאה דרבנן - כגון במשקים טמאים (ראה ערך שמונה עשר דבר) - הסתפק רב המנונא אם חוזר לטומאה ישנה, שאפשר שלא גזרו טומאה ישנה בטומאה דרבנן, ואף אם לא גזרו, הדבר ספק בכלי מתכת שהשתמשו בו לעבודה זרה (ראה ערכו), שנטמא בטומאת עבודה זרה שהיא מדרבנן (ראה ערך אבות הטמאה), שמא מפני חומרת עבודה זרה גזרו בה (עבודה זרה נב א).

וכתבו ראשונים שאף על פי שבכלי זכוכית לא גזרו משום שטומאתם מדרבנן (ראה לעיל), בכלי מתכת שנטמא מדרבנן אפשר שגזרו, לפי שכלי זכוכית עיקר טומאתם מדרבנן, אבל כלי מתכת עיקר טומאתם מן התורה (תוספות שבת טז א, ועבודה זרה שם).

להלכה כתבו ראשונים שכלי מתכת שנטמא בטומאה מדברי סופרים, כגון בעבודה זרה וכיוצא בזה, הרי זה ספק אם חוזר לטומאתו הישנה (רמב"ם כלים יב ט). ויש שכתבו שאם נטמא בטומאה דרבנן לא חזר לטומאה ישנה, ודוקא בנטמא בעבודה זרה הדבר ספק (מאירי שם).

נטהר מטומאת עבודה זרה ועשאו כלי לצרכו

בחזרת טומאה ישנה בטומאת עבודה זרה, יש שכתבו שהדברים אמורים כשריתכו לשימוש עבודה זרה, אלא שעדיין לא השתמש בו (רש"י עבודה זרה נב א), שלא נטהר אלא כששברו כדי לבטלו מעבודה זרה (ראה ערך עבודה זרה), וכיון שנתבטל איסור עבודה זרה מהכלי, לא תחזור עליו טומאתו אלא דוקא כשחזר ועשאו לשם עבודה זרה (מהר"ם לובלין שם בביאור דעת רש"י); ויש חולקים (תוספות רי"ד שם).

הערות שוליים