מיקרופדיה תלמודית:טומאה רצוצה

הגדרה^[1] - טומאה הנתונה במקום שאין חלל של טפח על טפח ברום טפח

שמה ומהותה

טומאה רצוצה^[2] היא טומאה שהמקום שהיא מונחת בו אין בחללו שיעור טפח על טפח ברום טפח מן הקרקע לגג שמעליה, שהוא שיעור אוהל, ונמצא שאין לה אוהל טפח (רש"י סוכה י א ד"ה טפח על טפח. וראה ערך טמאת אהל).

רצוצה הוא מלשון דחק (ר"ש טהרות ח ח), שכל דבר שאין לו מקום רווח קרוי רצוץ, וחלל פחות מטפח אינו חשוב חלל, ונקרא מה שבתוכו רצוץ (רש"י חולין קכה ב ד"ה רצוצה).

השם טומאה רצוצה לא נמצא במשנה אלא בגמרא (חולין עא א, קכה ב), ובתוספתא מצינו: טומאה שהיא רוצצת (תוספתא (צוקרמאנדל) אהלות ה ה, יא א).

הטומאה

כלל גדול אמרו בטומאת מת: כל דבר מן המת המטמא באוהל (ראה ערכים: מת; טמאת אהל), אם היה רצוץ, כלומר שבמקום שהטומאה נמצאת אין חלל טפח על טפח ברום טפח, שאז אין הטומאה מתפשטת לצדדים (ראה ערך טומאת אהל), הרי הטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע, ובוקעת ויורדת עד התהום (חולין עא א; רמב"ם טומאת מת ז ה, יד ז, טו ז), וכל המאהיל עליה מלמעלה, או שהאהילה היא עליו מלמטה - טמא (רמב"ם שם ז ד), שכל אוהל שאין בו חלל טפח, אינו חוצץ בפני הטומאה, שהטומאה רצוצה ובוקעת כנגדה (ברכות יט ב, ורש"י ד"ה אינו).

ר' יוסי חולק וסובר שטומאה טמונה אינה בוקעת (חולין קכה ב, קכו א, ורש"י ד"ה ודקאמרת).

הלכה כחכמים (רמב"ם טומאת מת ז ה, יד ז).

טומאה רצוצה שבוקעת ועולה בוקעת ויורדת, הלכה למשה מסיני היא (רש"י סוכה ד א ד"ה הכי גרסינן, חולין קכה ב ד"ה דכולה).

חלל טפח

טומאה רצוצה היא בין כשאין במקומה טפח מן הקרקע לגג שעליה (ראה לעיל הגדרה: שמה ומהותה); ובין כשבמקומה אין רוחב טפח על טפח אף על פי שיש בגובהו טפח; כגון שני כעין ארונות העומדים סמוכים זה לזה, וטומאה מונחת בחלל שביניהם, ואין בחלל שביניהם רוחב טפח, הרי היא טומאה רצוצה (חולין קכה ב, ורש"י ד"ה רצוצה; ראב"ד ותוס' שאנץ עדיות ג א), שכל שהחלל פחות מטפח רוחב, אינו חשוב חלל, ונקרא מה שבתוכו רצוץ (רש"י שם, ומי נפתוח פרפר ז אות ה, בכוונתו)^[3].

במה דברים אמורים כשאין המגדלים שהטומאה רצוצה ביניהם מקבלים טומאה, אבל אם היתה בין שני כלים המקבלים טומאה, אין זו טומאה רצוצה, כיון שיש לה מקום להתפשט לצידיה (תוס' שאנץ עדיות ג א).

אף כשהמקום שהטומאה בו סתום מכל צדדיו, אם הטומאה רצוצה אינה מטמאה אלא כנגד הטומאה (תוס' ברכות יט ב ד"ה רוב, נזיר נג ב ד"ה חרב, ורא"ש שם; רמב"ן וריטב"א ור"ן בבא בתרא ק ב)^[4].

בקרקע הבית

טומאה שהיא רצוצה בתוך קרקע הבית, הבית כולו טמא כאילו היא בתוך הבית (ראה אהלות ג ז).

טומאה גלויה

אף טומאה שאינה טמונה, כגון טומאה שהיא גלויה, וכן אינה במקום דחוק, יש מהראשונים שכתבו שהרי זו כרצוצה, כל שאינה תחת אוהל שיש בו טפח על טפח ברום טפח (רמב"ם טומאת מת טז ו, יז ד).

ויש חולקים וסוברים שאין טומאה בוקעת ויורדת עד התהום אלא כשהיא רצוצה ממש, אבל כל שאינה רצוצה, דהיינו שיש לה חלל של טפח על טפח ברום טפח, אלא שאין עליה גג רחב טפח על טפח, אינה מטמאה אלא כלים שתחתיה בינה לבין הארץ, אבל אינה בוקעת עד התהום (ראב"ד טומאת מת טז ה,ו, יז ד וכסף משנה), שטומאה רצוצה נוסף בה חומר יותר מטומאה גלויה (חזון איש אהלות יב סק"ח).

כשבוקעת לאוהל

לתוך האהל

אוהל שטומאה רצוצה תחתיו, כגון שני נסרים נתונים זה על גבי זה, שיש בין זה לזה טפח, ואין טפח מן הארץ עד התחתון, וטומאה תחת התחתון, כתבו הראשונים שהיא בוקעת דרך הנסר התחתון לתוך האוהל, ומטמאה כל מה שבתוכו (מהר"ם מרוטנבורג אהלות ט ג ד"ה כזית), שגג האוהל הוא שחוצץ בפני הטומאה שלא תבקע למעלה, אבל קרקע האוהל אינו חוצץ בפני הטומאה שלא תיכנס לתוך האוהל (מקדש דוד קונטרס בעניני טהרות אות ב ד"ה והנה, בדעת הר"ש).

ויש ראשונים שכתבו שטומאה הרצוצה תחת שידה תיבה ומגדל הבאים במדה, אינה בוקעת לתוכם, שכיון שיש בהם חלל טפח ושם אוהל עליהם, שאהל זרוק [אהל המיטלטל ממקום למקום] שמו אוהל, לסוברים כן (ראה ערך אהל זרוק), הרי הם מגינים מפני הטומאה שלא תבקע לתוכם (רבנו יהונתן עירובין לא א).

מעל האהל

טומאה הרצוצה תחת אוהל, לסוברים שהיא בוקעת לתוכו (ראה לעיל), בוקעת עד גג האוהל ואינה בוקעת למעלה ממנו (מהר"ם מרוטנבורג אהלות ט ג ד"ה כזית), שאם גג האוהל חוצץ בפני טומאה גלויה הנמצאת בתוך האוהל שלא תעלה למעלה ממנו (ראה ערך אהל) כל שכן שמפסיק בקיעתה כשהיא רצוצה מחוץ לאוהל ובוקעת לתוכו (שו"ת מהרלב"ח קמב; סדרי טהרה דף קה א).

וכן שנינו: חצרות היו בירושלים בנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום דהיינו קבר שאינו ידוע, שבכל העיר היה הדבר ספק שמא יש שם קבר שאין לו למת חלל טפח, וטומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע, לפיכך היו בונים החצרות על גבי סלעים חלולים, שאפילו אם יש שם קבר הרי החלל מפסיק (רש"י סוכה כא א ד"ה מפני; פרה ג ב ור"ש ורבי עובדיה מברטנורא), שהאוהל מפסיק בקיעת טומאה רצוצה (מהרלב"ח וסדרי טהרה שם).

התפשטות הטומאה

טומאה רצוצה הבוקעת לתוך אוהל (ראה לעיל) כתבו הראשונים שמתפשטת היא בכל האוהל (ראה להלן ממהר"ם מרוטנבורג אהלות ו ה; שו"ת מהרלב"ח קמב בדעת הרמב"ם), ולכן ארון של עץ גדול העומד בתוך הבית, וטומאה בינו לבין הארץ או בינו לבין הקורות ואין שם פותח טפח, הבית טמא, לפי שהטומאה בוקעת ונכנסת לחלל המגדל ויוצאת דרך פתחו לבית (ראה אהלות ד א ור"ש; רמב"ם טומאת מת יח ו), שכל שנשלמה בקיעת הטומאה הרצוצה בתוך האוהל הרי זו מתפשטת שם (מהרלב"ח שם, בדעת הר"ש).

ויש חולקים וסוברים שטומאה הרצוצה בקרקע האוהל בוקעת ועולה כנגדה בלבד ואינה מתפשטת לצדדים (ריטב"א בבא בתרא ק ב; מהר"ם מרוטנבורג אהלות ט ג ד"ה כזית; מרכבת המשנה טומאת מת כה ב, בדעת הרמב"ם)^[5].

בכלים

על צידיו

טומאה רצוצה תחת כלי קיבול שיש לו שוליים וארבע דפנות, ואין לו כיסוי, ויש בו חלל טפח, מצינו בעיקר בשני אופנים:

בכלי מונח על צידו, שיש על הטומאה שתי דפנות, דופנו האחת על גבי הטומאה והדופן האחרת על גבי חלל הכלי; ובכלי המונח על שוליו, שאין מעל הטומאה אלא שולי הכלי, וחלל הכלי גלוי לאויר.

כלי שאינו מקבל טומאה, כגון כוורת העשויה עץ והיא גדולה (ראה ערך טמאת כלים. פירוש המשניות להרמב"ם ורבי עובדיה מברטנורא אהלות ט א), המוטה על צידה ואין בינה לארץ טפח וכזית מן המת נתון תחתיה, כל כלי שהוא כנגד הכזית טמא; וכן אם הטומאה על גבה, כל כלי שתחתיה טמא (אהלות ט א,יא; רמב"ם טומאת מת יט א,ד), שהטומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת כנגד הכזית, כיון שרצוצה היא, שהרי אין הכוורת גבוהה מן הארץ טפח (מהר"ם מרוטנבורג אהלות ט א ד"ה כזית). ואין הדופן העליון של הכוורת שיש תחתיו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה, לפי שכלי אינו נעשה אוהל לחצוץ בפני הטומאה, אף על פי שאינו מקבל טומאה (ראה ערך טמאת אהל. וראה ר"ש אהלות ט ג ד"ה כנגדו ומהר"ם מרוטנבורג שם ד"ה כזית).

על שוליו

היה הכלי שאינו מקבל טומאה מונח על תחתיתו, ופיו למעלה, כגון כוורת גדולה, היושבת על שוליה ופיה גלוי, וטומאה תחתיה ואין בינה לארץ טפח, טומאה בוקעת ועולה, והכלים שבתוכה כנגד הטומאה טמאים (אהלות ט יג ור"ש ורא"ש ורבי עובדיה מברטנורא; רמב"ם טומאת מת יט ה).

בצמיד פתיל

חבית המוקפת בצמיד פתיל ונתונה על גבי המת, אוכלים ומשקים שבתוכה טהורים, וכלים שעל גבה טמאים (תוספתא אהלות (צוקרמאנדל) י יא; רמב"ם טומאת מת יז ו).

הערות שוליים