מיקרופדיה תלמודית:טל

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:21, 15 במרץ 2018 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - חשיבות הטל בתורת מים או משקה

ירידתו על הארץ

ירידת הטל על הארץ הוזכרה בכל מקום כברכת שמים, כמו שנאמר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וגו' (בראשית כז כח), מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל (דברים לג יג), ועוד. ויש שהוזכר טל כשם מקביל למטר, כמו שנאמר: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי (דברים לב ב), ודרשו: לא כטיפים הללו של מטר שהן גדולות, אלא כטיפים הללו של טל שהן קטנות (ספרי האזינו שו). ומכל מקום ישנם טללים שהם רעים, ובנענועים שבלולב אמרו: מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים (רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא בסוכה לז ב).

עצירתו

אם הטל נעצר, כמו שנעצרים הגשמים (ראה ערך תענית גשמים), נחלקו אמוראים:

  • יש אומרים שאינו נעצר (רבי חנינא בתענית ג א), שנאמר: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ וגו' אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי (מלכים א יז א), ולבסוף נאמר לו: לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר וגו' (שם יח א), ולא נאמר ואתנה טל ומטר, משום שהטל לא נעצר לעולם, אפילו באותן שנים (גמ' שם, ורש"י שם ב ד"ה ולא מיעצר), ולא נשמע ה' לבקשתו של אליהו בזה (או רבי יוסה או רבנין בירושלמי תענית א א), אלא שמכל מקום נשבע עליו ואמר אם יהיה השנים האלה טל וגו', שלא יהיה טל של ברכה (גמ' שם ב), שיצמיח שום צמח (רש"י שם ד"ה אפילו טל). שטל של ברכה נעצר, וכן שנינו: משחרב בית המקדש לא ירד הטל לברכה (משנה סוטה מח א).
  • ויש אומרים - שאף הטל נעצר (פני משה לירושלמי שם) - ובין על הטל, ובין על המטר נשמע לו (או רבי יוסה או רבנין בירושלמי שם; תפילת גשם לקליר (הנוסח הארוך) ד"ה אילת עופר), וכשנאמר לו בסוף ואתנה מטר וגו', הותר אף נדרו של טל, לפי שנדר שהותר מקצתו הותר כולו (רבי תנחום אדרעיא בירושלמי שם, לדעה זו; כן משמע מתפילת גשם שם).

הזכרה בגבורות

לדעה שאין הטל נעצר, מטעם זה הוא שאמרו (רבי חנינא בגמ' שם א), שאף על פי שמזכירים בברכת גבורות שבתפילת שמונה-עשרה (ראה ערכו): מוריד הגשם (ראה ערך גבורות), בטל וברוחות - משיב הרוח ומוריד הטל (רש"י שם ד"ה בטל וברוחות) - לא חייבו חכמים להזכיר (גמ' שם; ירושלמי שם), לפי שאין נעצרים (רבי חנינא בגמ' שם), שאלמלא הם אין העולם מתקיים (רש"י שם ד"ה לפי), ואין צריכים בקשה (רמב"ם תפלה י ח). ואף בטל של ברכה, שהכל מודים שיש שנעצר (ראה לעיל), אף על פי שצריך הוא לעולם צורך גדול, לא חייבו להזכיר, כיון שאין שינוי בגופו, שטל של ברכה וטל שאינו של ברכה מין אחד הוא, אלא שברכת ה' תבלין להשביחו, ואין הגבורה ניכרת (ריטב"א שם), ומכל מקום אמרו: אם בא להזכיר הטל בכל ימות השנה - מזכיר (גמ' שם; ירושלמי שם), שאף בירידת הטל יש גבורה גדולה, שיורד בכל יום ואינו נמנע (אבודרהם, סדר תפלות של חול)[2].

להלכה נחלקו המנהגים:

  • יש נוהגים להזכיר טל בימות החמה בלבד (סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר תפילה; ר"ן וריטב"א שם; המנהיג נד, שכן מנהג צרפת ופרובינציא; ארחות חיים, תפלה קט; טור או"ח קיד, שכן מנהג ספרד), ומתחילים להזכיר במוסף יום ראשון של פסח (ראה ערך הנ"ל: זמן הזכרת גשמים), ומזכיר השליח ציבור קודם מוסף מוריד הטל (טור שם), וכן המנהג ברוב קהילות ישראל בימינו (מנהג הספרדים והתימנים, והאשכנזים בארץ ישראל, וחלק מהאשכנזים שבחוץ לארץ).
  • יש נוהגים להזכיר טל אף בימות הגשמים (תוספות שם ג ב ד"ה בימות, בשם ר"י שאמר בשם א"ז).
  • ויש נוהגים שלא להזכיר כלל אף בימות החמה, אלא אומרים: רב להושיע מכלכל חיים וגו' (סידור רס"ג עמ' יח וכ; מחזור ויטרי (הורוויץ) פט; טור שם ורמ"א שם ג, שכן מנהג אשכנז; כן מנהג רוב האשכנזים בחוץ לארץ בימינו).

ולדברי הכל, אם לא הזכיר טל בימות החמה, או שהזכירו בימות הגשמים, אין מחזירים אותו (רמב"ם תפלה י ח; טוש"ע שם).

שאלה בברכת השנים

אף בשאלת גשמים שבברכת השנים (ראה ערך שאלה) הנוסח הוא: ותן טל ומטר לברכה (רמב"ם, בסדר התפלות; טוש"ע או"ח קיז א), שאף על פי שאין הטל נעצר, מכל מקום כיון שיש טל שאינו לברכה (ראה לעיל), ולכן אנו מבקשים שיהיה אותו טל של ברכה (ט"ז או"ח קיד סק"ח). ונוהגים לשאול טל אף בימות החמה (ר"ן שם; טור שם), ואומרים: ותן טל לברכה (טור שם, בשם יש נוהגים; מנהג האשכנזים בימינו) - או ברך שנתנו בטללי רצון ברכה ונדבה (רמב"ם, סדר התפילות; מנהג הספרדים והתימנים בימינו) - שאף על פי שאינו נעצר, מתפללים עליו שיתנוהו לברכה (טור שם), ויש מן הראשונים שהוסיף טעם, לפי שהטל מתבקש בין בימות החמה, בין בימות הגשמים (ר"ן שם, על פי תענית ד).

זמן הירידה

דרך הטל לירד בלילה (רש"י חולין ט ב ד"ה או), וכשהחמה זורחת עולה הטל לקראת החמה, כמו שנאמר: וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל וגו' וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל (שמות טז יג-יד. רש"י שם), ומטעם זה שנינו: צלוחית - שמלאוה מים חיים למי-חטאת (ראה ערכו) - שהניחה מכוסה, ובא ומצאה מגולה, וירד בה טל בלילה - וכגון שהניחה מגולה תחת אויר השמים בתחילת הלילה, שאז הטל יורד ובודאי נפל לשם (תפארת ישראל פרה יא א) - פסולה (משנה שם; חולין שם), שאינם מים חיים (רש"י שם ד"ה פסולה), והרי אפילו מים חיים שאינם מקודשים פוסלים המקודשים (ראה ערך הנ"ל), וכל שכן טל (תפארת ישראל שם).

אידוי הטל

צלוחית של מי חטאת שירד לתוכה טל, נחלקו בה תנאים:

  • יש אומרים שיניחנה בחמה, והטל עולה (רבי אליעזר במשנה שם ט א, ותוספתא פרה (צוקרמאנדל) ט ג), כי השמש מעלהו (רא"ש שם), ואותו הטל הוא שמתאדה תחילה, ותשאר שארית המים הכשרים (פירוש המשניות לרמב"ם שם).
  • ויש פוסלים (חכמים שם ושם), לפי שאין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד (חכמים בתוספתא שם), ולא מן המים (חסדי דוד לתוספתא שם; תפארת ישראל שם), וכן הלכה (רמב"ם פרה אדומה ט ח,טז).

בתורת משקה או מים

הכשר

טל נמנה בין שבעת המשקים המכשירים את האוכל לקבל טומאה (מכשירין ו ד; רמב"ם טומאת אוכלין א ב)[3], ואף על פי שטל ומים מין אחד הם, מנו אותם חכמים שנים (ירושלמי תרומות יא ב)[4].

דינו כמים

וכן בהלכות שנאמרו במים, מצינו שטל דינו כמים, כגון בחמץ (ראה ערכו), שהדין הוא שאין דגן נעשה חמץ אלא על ידי מים, או משקים שמתולדות המים, אף טל מחמיץ (בית יוסף או"ח תסו ה, בשם הירושלמי, ושו"ע שם), שהרי אמרו שטל ומים מין אחד הם (באור הגר"א שם, על פי הירושלמי שם), וכן נאמר: וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם (שופטים ו לח. באור הגר"א שם). לפיכך נחלקו אמוראים בירושלמי אם מותר להניח חטים על עשבים או על עפר שיש עליהם לחלוחית מן הטל (ירושלמי פסחים ג א, וקרבן העדה שם), ואף לדעת המתיר בעשבים, לא התיר אלא אם כן לקטם משש שעות ולמעלה, שכבר יצא הטל מהם, ואין בהם לחלוחית כל כך (ירושלמי שם), שאף על פי שבארבע שעות נימס הטל, הלחלוחית אינה עוברת עד חום היום (באור הגר"א שם), או שבתחילת היום צד העשבים הפונה למערב עדיין לא הכתה השמש עליו ונשאר שם הטל, אבל אחר שש שעות כבר שלטה החמה עליהם מכל צדיהם (פעולת צדיק א קעב).

דינו אינו כמים

ויש שדין טל אינו כדין מים, כגון בשיעור המים לחיוב במלאכת מוציא מרשות לרשות בשבת, ששנינו שהוא כדי לשוף בהם את הקילור (משנה שבת עו ב) שנותנים על העין (רש"י שם ד"ה קילור), לא נאמר אלא במים של טל - שהם טובים לעינים (פירוש המשניות לרמב"ם שם; קרבן העדה לירושלמי שבת ח א) - אבל בסתם מים השיעור הוא כדי להדיח פני מדוכה (ירושלמי שם; פירוש המשניות לרמב"ם (קאפח) שם).

הערות שוליים

  1. יט, טורים תיז-תכג.
  2. וכן אמרו בטעם שאין מזכירים גשמים עד מוסף יום טוב האחרון של חג הסוכות (ראה ערך הנ"ל) כדי שיצאו כל המועדות בטל - היינו שבערבית ושחרית יזכירו עדיין טל ולא גשם - שהטל סימן יפה לעולם (ירושלמי שם ב). ומטעם זה שאין הטל נעצר, אמרו בבבלי שאף אם אמר: מפריח הטל - שלא ירד (רש"י שם ב ד"ה ומפריח) - אין מחזירים אותו (גמ' שם; רי"ף שם); ויש מהראשונים הסוברים שמחלוקת תלמודים בדבר, ולדעת הירושלמי מחזירים אותו (ר"ן שם, בשם הרמב"ן), וכן הפוסקים השמיטו מההלכה הדין שאין מחזירים אותו (רמב"ם רא"ש וטוש"ע).
  3. למקור דין זה, ראה ערך הכשר: המשקים.
  4. אם צריך שינתנו ברצון הבעלים, ראה ערך הכשר: נתינה ברצון.