פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ו א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
מפורש בפסוקים שגרושה, חללה וזונה אסורה לכהן הדיוט, ולכהן גדול גם אלמנה אסורה. מהתורה כהן מותר בחלוצה, אך ביבמות (כד, א) מובא שחכמים אסרו חלוצה לכהן. עם זאת, הגמרא שם אומרת שלא גזרו לכהן בספק חלוצה וחלוצה מדרבנן.
בדף צד, א הגמרא אומרת שאפילו ריח גט פוסל בכהונה, כלומר אשה אסורה לכהן אפילו אם התגרשה בצורה שאינה מועילה והגירושין לא תפסו (גם אם אחר כך התאלמנה), בגלל ריח הגט. אם התגרשה על תנאי והתנאי לא התקיים, היא מותרת לכהן (דעת בית הלל שהתקבלה להלכה בגיטין פא, א).
טור: כהן אסור בגרושה, בחללה ובזונה. בחלוצה אסור מדרבנן, ולכן בספק חלוצה אם נשא אין צריך להוציא. בגרושה חייב להוציא אפילו אם עבר ונשא, גם אם התגרשה מהאירוסין ואפילו אם התגרשה מספק (וכן ספק זונה או ספק חללה). ריח הגט פוסל בכהונה, אך גט על תנאי כשלא התקיים התנאי לא פוסל.
☜ כך פסק השו"ע, והוסיף שכהן רשאי לכתחילה לתת גט על תנאי (על פי תשובת הרא"ש).
◄ הגהות מרדכי ותשובה ברשב"א: אם בית דין לא הצריך לתת גט בספק קידושין והאיש נתן לחומרא בגלל קול בעלמא, מותרת לכהן.
◄ רשב"א בתשובה אחרת: גם במקרה כזה האשה אסורה לכהן .
☜ כך פסק הרמ"א.
⤶ האם כשהתגרשה מחמת קול ונישאה לכהן צריכה לצאת?
◄ ב"ח: לא.
⦿ אשה שהייתה נשואה בנישואין אזרחיים והתגרשה (בהיכל שלמה)
בסימן כו מוזכר שרוב האחרונים סוברים שמעיקר הדין אין צריך גט בנישואין אזרחיים, ויש המצריכים גט לחומרא במקום שאפשר. לפי פסיקת הרמ"א כאן, גם גט כזה אוסר את האשה לכהן, אך היביע אומר הקל בזה כי דייק מהב"י שחולק על הרמ"א כאן וסובר שגט כזה לא אוסר.
֎ כהן שנשא גרושה וטוען שאינו כהן
פת"ש בשם חוט השני: אינו יכול להכחיש את חזקת הכהן שלו, וחייב להוציא אותה. אמנם יש מקומות שאדם יכול לתת אמתלה לדבריו וכך לבטל חזקה - אך כאן אינו יכול מכמה טעמים (כי האמתלה אינה מבוררת, כי חזקה של שנים לא מתבטלת באמתלה שכזאת, החזקה על הכהונה היא דבר משמעותי במיוחד ועוד).
⦿ האם יש איסור על כהן לקדש גרושה (בלי לשאת אותה. בפת"ש)
בקידושין (עח, א) אביי סובר שכהן המקדש גרושה לוקה אפילו אם לא בעל אותה. רבא חולק וסובר שרק אם בעל לוקה. הלכה כרבא. תוס' שם הסתפק האם גם רבא מסכים שעל כל פנים חכמים אסרו את הקידושין, כדי שלא יבוא לבעול.
◄ מנחת עני: חכמים לא אסרו על כהן לקדש גרושה. לכן אם עבר וקידש אינו צריך כפרה.
◄ בית מאיר: מדרבנן אסור לכהן לקדש גרושה, אפילו אם לא נושא אותה. לכן אם קידש צריך כפרה.
⦿ האם האיסור חל גם על הגרושה (בפת"ש)
ביבמות (פד, ב) רבא לומד שהאשה מוזהרת כמו האיש, מהכפילות בפסוק "אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאשה לא יקחו".
הגמרא שואלת למה לא לומדים מהכלל שאשה שווה לאיש בכל העונשים שבתורה, ומתרצת שהלאו כאן אינו שייך לכולם אלא לכהנים בלבד, ולכן היה צורך בלימוד מיוחד.
רמב"ם: כל מקום שהכהן לוקה, גם האשה לוקה.
⤶ רדב"ז: בכל העונשים שבתורה האשה שווה לאיש, וכמו שהכהן עובר כאן כך גם הגרושה עוברת.
⤶ ברכי יוסף: לומדים איסור לאשה מהכפילות בפסוק, ולא מהכלל שאשה שווה לאיש .