פרשני:בבלי:יומא סט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

אנשי כנסת הגדולה אמרו בתפילה שלהם שיצר עבודה זרה גרם למקדש ולהיכל להישרף הכוונה היא כזאת שבגלל שעם ישראל עבדו עבודה זרה בית המקדש נחרב וההיכל נשרף ולאחר מכן אנשי כנסת הגדולה אמרו בתפילה שלהם שיצר עבודה זרה גרם להריגת הצדיקים הכוונה היא כזאת שבגלל שעם ישראל עבדו עבודה זרה הנביאים היו מוכיחים אותם על זה שהם עובדים עבודה זרה ובגלל שזה הרגיז את עם ישראל שהנביאים מוכיחים אותם על עבודה זרה לכן עם ישראל הרגו את הנביאים ולאחר מכן אנשי כנסת הגדולה אמרו בתפילה שלהם שיצר עבודה זרה גרם לעם ישראל להגלות מארצם הכוונה היא כזאת שבגלל שעם ישראל עבדו עבודה זרה עם ישראל גלו מארצם ולאחר מכן אנשי כנסת הגדולה אמרו בתפילה שלהם שיצר עבודה זרה עדיין מרקד בינינו הכוונה היא כזאת שכך דרכו של היצר הרע שהוא מרקיד את האדם כל פעם בריקוד אחר כלומר היצר הרע אומר לאדם פעם לעבור עבירה כזאת ופעם לעבור עבירה כזאת עד שהוא אומר לו לעבוד עבודה זרה שזה הריקוד הסופי של היצר הרע ולאחר מכן אנשי כנסת הגדולה אמרו בתפילה שלהם כלום נתת לנו אלא כדי לקבל עליו שכר לא רוצים לא אותו ולא את שכרו הכוונה היא כזאת ידוע שהיצר הרע נקרא טוב מאוד כלומר אם לא היה לנו יצר הרע לא היה מישהו שיסית אותנו לעבור על התורה ואז לא היה שייך עניין שכר ועונש ואז לא היה כלום לא שכר ולא עונש ולאחר מכן נאמר שאנשי כנסת הגדולה התענו שלושה ימים ושלושה לילות יתכן שאנשי כנסת הגדולה אמרו לעצמם אם בשביל לבטל את הגזרה של המן צמנו שלושה ימים ושלושה לילות כל שכן בשביל לבטל יצר עבודה זרה צריך לצום שלושה ימים ושלושה לילות ולאחר מכן נאמר שנפל פתק מהשמים שכתוב בו אמת הכוונה היא שהקב"ה הסכים איתם ולאחר מכן נאמר שיצא אריה קטן מאש מקודש הקודשים והנביא זכריה אמר להם שזה יצר עבודה זרה הכוונה היא כזאת ידוע שהלב רומז לקודש הקודשים כלומר בני האדם היו אומרים בלבם שה' עזב את הארץ ביד מערכת הכוכבים והמזלות והם היו אומרים בלבם עוד דברים אשר אותם דברים היו טעויות(ראה ספר שעורי דעת נושא שיעור קומה)וזה מה שגרם לאנשים לעבוד עבודה זרה ובגלל זה נשרף בית המקדש בתחילת חודש אב שלזה רומז אריה קטן מאש כלומר שאם היה נשרף בית המקדש באמצע חודש אב היו ממשילים אותו לאריה בינוני מאש ואם בית המקדש היה נשרף בסוף חודש אב היו ממשילים אותו לאריה גדול מאש(המזל של חודש אב הוא אריה)ולאחר מכן נאמר שאנשי כנסת הגדולה תפסו את אותו אריה קטן מאש ונתלשה ממנו שערה והוא צעק צעקה של ארבע מאות פרסה הכוונה היא כזאת שאנשי כנסת הגדולה מצאו את הדרך לבטל את יצר עבודה זרה כך שלא ישאר ממנו אפילו כחוט השערה וכך עם ישראל לא יגלו שוב מארץ ישראל שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה בגלל חטא עבודה זרה ואפשר לומר גם שהדרך הזאת היא דרך התורה שנאמר ותפשי התורה לא ידעוני ולאחר מכן נאמר שאנשי כנסת הגדולה חששו שירחמו על אותו אריה קטן מאש והנביא אמר להם להשליך את אותו אריה קטן מאש לעופרת הכוונה היא כזאת שאנשי כנסת הגדולה חששו שאולי בשמים ירחמו על יצר עבודה זרה כך שאותה הדרך שהם מצאו לא תבטל את יצר עבודה זרה אומנם לבסוף הם החליטו להשתמש באותה הדרך שהם מצאו והתבטל יצר עבודה זרה לאחר מכן נאמר שאנשי כנסת הגדולה אמרו הועיל ועת רצון היא נתפלל על יצר עריות לאחר מכן נאמר שאנשי כנסת הגדולה ביקשו רחמים ונמסר בידם לאחר מכן נאמר שהנביא זכריה אמר להם שאם יבטלו את יצר עריות העולם יחרב זה על דרך מה שאמר הנביא לא תוהו בראה לשבת יצרה ולאחר מכן נאמר שאנשי כנסת הגדולה חבשו את יצר עריות במשך שלושה ימים וחיפשו ביצה בכל ארץ ישראל ולא נמצא זה על דרך מה שנאמר בתורה שמשה רבנו אמר לעם ישראל להיבדל מנשותיהם שלושה ימים ולאחר מכן אנשי כנסת הגדולה אמרו שיבטלו חצי מיצר עריות ואז אמרו שבשמים לא רוצים חצי ולאחר מכן נאמר שאנשי כנסת הגדולה סימו את עיניו של יצר עריות כך שאין תאוה לקרובות משפחה הכוונה היא כזאת שלאחר שאנשי כנסת הגדולה מצאו את הדרך להחליש את יצר עריות כך שלא יהיה תאוה לקרובות משפחה הם השתמשו באותה הדרך והחלישו את יצר עריות כך שאין תאוה לקרובות משפחה(יש לציין שהסיפור איך ביטלו את יצר עריות הוא לא כפשוטו כלומר מה שהנביא זכריה אמר שאם יבטלו את יצר עריות העולם יחרב וזה שחבשו את יצר עריות שלושה ימים וחיפשו ביצה בכל ארץ ישראל ולא נמצא אלא חז"ל באים לומר שאי אפשר בלי יצר עריות אחרת העולם לא יתקיים וזה שנאמר דווקא שחיפשו ביצה ולא משהו אחר זה לא סתם ביצה רומז לביצים וביציות שמהן נוצר הוולד וזה שאמרו שנבטל חצי בשמים לא רוצים חצי חז"ל באו לומר שבשמים לא רוצים חצי בשמים רוצים שלמות וזה שאנשי כנסת הגדולה אמרו הועיל ועת רצון היא נתפלל על יצר עריות זה גם לא כפשוטו אלא חז"ל באים ללמד אותנו שאם יש עת רצון אז להתפלל לאלוקים ולמה אני אומר שזה לא כפשוטו כי גיליתי בתוכנת הצופן התנכ"י שכאשר עזרא חתם את התנ"ך בשנת ג'תמח[3448]הוא ביטל את יצר עבודה זרה ואת יצר עריות לקרובות משפחה מצאתי צופן שנקרא עזרא חתם ובתוכו מצאתי מצאתי עוד צפנים ואלו הם:בטול,תאוה,אלהים,אחרים,עריות,סומא[רמז לכך שסימו את יצר עריות כך שאין תאוה לקרובות משפחה]ומצאתי עוד צופן שנקרא בגתמח ובתוכו מצאתי צופן אלילם ומצאתי שם רצף אותיות הפוך"תאוה"ומצאתי שם רצף אותיות לא הפוך"ערוה"ויש לציין גם שהאות י' של הצופן אלילם היא שייכת למילה ויכלו ויכלו לשון נגמרו כלומר רמז לכך שבשנת ג'תמח נגמר יצר עבודה זרה מהחידוש שלי יוצא מפה שצריך לומר שאנשי כנסת הגדולה התפללו על יצר עבודה זרה ועל יצר עריות שיחלש ביחד וזה הגיוני שהרי ידוע מה שאמרו חז"ל שעם ישראל ידעו שאין ממש בעבודה זרה ולא עבדו עבודה זרה אלא כדי להתיר עריות בפרהסיא או שאפשר לומר שבחתימת התנ"ך היה שני שלבים השלב הראשון הוא שעזרא הסופר או אנשי כנסת הגדולה כתבו את ספריהם האחרונים וכך ביטלו את יצר עבודה זרה והשלב השני הוא שהחליטו איזה ספרים יכנסו לתנ"ך וכך ביטלו את היצר הרע של עריות לקרובות משפחה וזה שנאמר דווקא שסימו את עיניו של יצר עריות זה בגלל שנאמר בגמרא ואחרי עיניכם זו זנות ואפשר לומר גם שהעין היא האיבר הכי קטן בגוף האדם כלומר שזה שנאמר שסימו את עיניו של יצר עריות זה בא לרמוז שעל ידי פעולה קטנה כלומר זה שהחליטו איזה ספרים יכנסו לתנ"ך ביטלו את יצר הרע של עריות לקרובות משפחה)

אפשר לומר גם שכאשר אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר עבודה זרה על ידי התפילות והתקנה שלהם(חתימת התנ"ך)הם תיקנו שליש עץ הדעת דעבודה זרה וכאשר הם החלישו את יצר עריות כך שאין תאווה לקרובות משפחה על ידי התפילות והתקנה שלהם(חתימת התנ"ך)הם תיקנו שליש עץ הדעת דערוה(ידוע מה שאמרו המקובלים שכאשר חטא האדם הראשון באוכלו מעץ הדעת הוא חטא בעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים)כלומר לומדים מפה שהתפילות עושות תיקונים בעולמות העליונים וגם התקנות שמתקנים חכמים עושים תיקונים בעולמות העליונים יומא סט ב ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול מאי אמור אמר רב ואיתימא ר' יוחנן בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתב בה אמת אמר רב חנינא שמע מינה חותמו של הקב"ה אמת אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא מסרוהו ניהליהו נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דעבודת כוכבים שנאמר (זכריה ה, ח) ויאמר זאת הרשעה בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי אמרו היכי נעביד דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וחפיוהו לפומיה באברא דאברא משאב שאיב קלא שנאמר (זכריה ה, ח) ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי ואמסר בידייהו אמר להו חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח אמרי היכי נעביד נקטליה כליא עלמא ניבעי רחמי אפלגא פלגא ברקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה ושבקוהו ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה

חברותא

והא אנן תנן:  אין ישיבה בעזרה משום דכתיב "לעמוד לשרת", וכן "העומדים שם לפני ה'".
ולא מצינו ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד!
שנאמר (דברי הימים א יז) "ויבא המלך דוד, וישב לפני ה"'.
ומשנינן: כדאמר רב חסדא על הברייתא העוסקת בענין הקריאה בספר תורה (כפי שיבואר להלן), שהמדובר הוא בעזרת נשים הסמוכה לעזרה, ולא בעזרה עצמה.
הכא נמי במשנתנו המדובר הוא שיושב הכהן הגדול בעזרת נשים.
ומבארת הגמרא: והיכא איתמר דרב חסדא?
(לפי גירסת הגר"א) אהא דתניא: היכן קורין בו - בעזרה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהר הבית.
שנאמר (נחמיה ח) "ויקרא בו עזרא לפני הרחוב אשר לפני שער המים".
ואמר רב חסדא: הקריאה הזאת היתה בעזרת נשים.
וממשיכה הגמרא, בביאור המקרא בספר נחמיה:
(נחמיה ח) "ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול".
מאי גדול?
אמר רב יוסף אמר רב: שגדלו עזרא להקב"ה, בכך שברכו בשם המפורש.
רב גידל אמר: גידל את כבודו בתיקון שתיקן, לומר במקדש בסוף כל ברכה "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם". (דברי הימים א טז)
אמר שאל ליה אביי לרב דימי על דברי רב גידל: ודילמא שגידלו בשם המפורש?
אמר ליה: אין אומרים שם המפורש בגבולים, מחוץ לעזרה, והרי עזרא אמר זאת בחוץ ולא בעזרה.
ותמהינן: וכי לא אמר עזרא את השם המפורש מחוץ לעזרה בהזדמנות אחרת?
והכתיב (לפי גירסת הגר"א):
(נחמיה ט) "ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם"
ואמר על כך רב גידל עצמו: "בקול גדול"
- שגדלו עזרא להקב"ה בשם המפורש!
ומשנינן: הוראת שעה היתה לצורך הזעקה לומר את השם המפורש חוץ לגבולים, ולכן כשעמד עזרא בפעם אחרת לברך מחוץ לעזרה, הוא לא הזכיר את השם המפורש.
ועתה מבארת הגמרא את אותה הזעקה:
(נחמיה ט) "ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול ".
מאי אמור?
אמר רב ואיתימא רבי יוחנן, כך אמרו ישראל באותה שעה:
בייא, בייא! לשון זעקה וקובלנה (רש"י).
מבקשים אנו שתמסור בידינו את יצר הרע של עבודה זרה.
כי היינו האי, זה הוא שגרם דאחרביה הקב"ה למקדשא, וקליה להיכליה, ושרף את היכלו, וקטלינהו לכולהו צדיקי, ואגלינהו לישראל מארעהון.
ועדיין יצר הרע הזה מרקד בינן, בינותינו.
כלום, הרי זה שיהבתיה לן שנתת לנו את יצר הרע הזה אינו אלא לקבולי ביה אגרא, שנקבל שכר בהתמודדתנו עמו.
לא איהו בעינן, ולא אגריה בעינן. איננו רוצים לא אותו ולא את השכר על ההתמודדות אתו!
נפל להו פיתקא כתב מרקיעא, דהוה כתב בה: אמת! שאישר הקב"ה את בקשתם בכך.
אמר רב חנינא, שמע מינה: חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת.
אותיבו ישבו בתעניתא תלתא שלשה יומין ותלתא לילואתא לילות.
לבסוף, מסרוהו משמים ליצר הרע של עבודה זרה - ניהליהו, לידם.
נפק, יצא אותו יצר הרע, אתא והוא בא ונראה כי כמו גוריא דנורא גור אריה (לפי רש"י סנהדרין סד א) של אש, בצאתו מבית קדשי הקדשים.
אמר להו הנביא זכריה בן עדו לישראל: היינו יצרא דעבודה זרה. שנאמר (זכריה ה) "ויאמר: זאת הרשעה".
בהדי דתפסוה ליה כאשר תפסוהו, אשתמיט נשמטה ביניתא שערה אחת ממזייא, מאדרת שערו, ורמא קלא, והרים גור הארי של אש את קולו, ואזל קליה והלך קול שאגתו עד מרחק של ארבע מאה פרסי.
אמרו ישראל: היכי נעביד, מה נעשה? כי אם נשאיר אותו כמות שהוא בידינו, דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא, כשישמעו קולו המתחנן.
אמר להו נביא: שדיוהו השליכוהו בדודא דאברא, בתוך דוד של עופרת, וחפיוהו לפומיה באברא, וכסו את פי הדוד בעופרת, היות דאברא - משאב שאיב קולטת קלא. ולא ישמע קולו.
שנאמר (זכריה ה) "ויאמר: זאת הרשעה! וישלך אתה אל תוך האיפה, וישלך את אבן העופרת אל פיה".
אמרו: הואיל ועת רצון הוא, נבעי רחמי גם איצרא דעבירה. שימסר בידינו גם יצר הרע של עריות.
בעו רחמי, ואמסר ונמסר בידייהו.
אמר להו יצר הרע של עריות: חזו, ראו דאי קטליתו ליה לההוא, אם תקטלו אותו (והתכוון לעצמו) - כליא עלמא, יכלה העולם, לפי שרק מכח היצר הזה עוסק העולם בפריה ורביה, ואי אפשר לחלקו בין מעשה מותר למעשה אסור.
חבשוהו תלתא יומי, כלאו אותו במשך שלשה ימים.
ואכן נפסק כח היצר לגמרי, ולא עסקו עוד בפריה ורביה.
ובעו ובקשו ביעתא ביצה בת יומא, שנולדה היום, בכל ארץ ישראל - ולא אשתכח, לפי שגם התרנגולות הפסיקו להטיל ביצים.
אמרי: היכי נעביד?
אם נקטליה ליצר הזה - כליא עלמא!
אם ניבעי רחמי אפלגא, על מחצית כח היצר, שיביא לכך שתמשיך פריה ורביה בעולם רק בהיתר ולא באיסור.
דבר זה לא יתכן.
כי פלגא, מחצית היצר - ברקיעא משמים לא יהבי אין נותנים.
כחלינהו, סמאוהו בצבע "כחול" לעיניה, ושבקוהו, ושחררוהו.
ואהני, והועיל מה שעוורוהו לכך דלא מיגרי ביה לאיניש שלא מתגרה אדם בקריבתה, בק רובותיו.
במערבא, בארץ ישראל, מתנו היו שונים את הסוגיה לעיל, בביאור הפסוק (בנחמיה ח) "ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול", הכי: רב גידל אמר: "גדול" - שגדלו בברכתו בשם המפורש.
ורב מתנא אמר: גידלו בכך שאמר (לקמן, בנחמיה ט) "האל הגדול הגבור והנורא".
והא דאמר רב מתנא - מסייע (לפי הגר"א) לדברי רבי יהושע בן לוי.
דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן "אנשי כנסת הגדולה"?
לפי שהחזירו עטרה ליושנה, כדלהלן:
תחילה, אתא בא משה, ואמר: (דברים י) "האל הגדול הגבור והנורא".
אך בדור מאוחר יותר, אתא בא ירמיה הנביא, ואמר, כאשר ראה את שרי נבוכדנצר מריעים בתוך המקדש: בשעה שנכרים מקרקרין בהיכלו - איה הוא גילוי נוראותיו? דהיינו, הגילוי של "נורא" הוא כאשר אנו רואים זאת, ולא בשעת הסתר פנים.
לא אמר ירמיה "נורא", היות וחסר אז גילוי זה.
אתא דניאל, בזמן גלות בבל ואמר: בשעה שנכרים משתעבדים בבניו במשך שבעים שנה - איה הוא גילוי גבורותיו?
לא אמר דניאל "גבור".
אתו אינהו, באו הם, אנשי כנסת הגדולה, והחזירו עטרה ליושנה, ואמרו: אדרבה, זו היא התגלות גבורת גבורתו של הקב"ה, שכובש את יצרו, בכך שנותן "ארך אפים" לרשעים בתקופה כה ארוכה שבה משתעבדים הגויים בבניו ומציקים להם בגזירותיהם.
ואלו הן נוראותיו שהתגלו בזמן החורבן, שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא - היאך אומה אחת של עם ישראל, יכולה היתה להתקיים בין כל האומות, שנאספו שם להשמידם, ובכל זאת עם ישראל שרד, וממשיך להתקיים.
ולכן נקראו אנשי כנסת הגדולה בשם זה, על שגידלוהו להקב"ה בהחזרת אמירת "הגבור והנורא".
והוינן בה: ורבנן, ירמיהו ודניאל, היכי עבדי הכי, ועקרי תקנתא דתקין משה לומר גם "הגבור והנורא"!?
אמר רבי אלעזר: מתוך שהם היו יודעין בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו.
שנינו במשנה: וקורא אחרי מות ואך בעשור.
ורמינהי מהמשנה במסכת מגילה, ששנינו בה: מדלגין בקריאת הנביא מפרשה לפרשה ואין מדלגין בקריאת התורה!?
ומשנינן: לא קשיא.
כאן - בדילוג ארוך, בכדי שיפסיק יסיים התורגמן המתרגם את תרגום הפרשה הקודמת ועדיין לא יספיק הגולל להגיע לפרשה הבאה, אין מדלגים, שאין זה כבוד הציבור שיישבו וימתינו.
כאן - בדילוג קצר, כמו הדילוג בין פרשת אחרי מות לפרשת אמור, שהוא בכדי שלא יפסיק התורגמן, שלפני שהמתרגם יסיים את תרגומו יכול הגולל להספיק להגיע לפרשה הבאה, יכולים לדלג.
אך מקשה הגמרא שאי אפשר לתרץ כך את הסתירה:
והא עלה על אותה המשנה במסכת מגילה קתני בברייתא: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה. ועד כמה מדלג בנביא - בכדי שלא יפסיק התורגמן.
הא בתורה - כלל כלל לא יפסיק!?
אמר אביי: לא קשיא.
כאן שמדלגין, המדובר הוא בענין אחד.
כאן שאין מדלגין המדובר הוא בשני ענינין.
ומביאה הגמרא ראיה לתירוצו של אביי:
והתניא: מדלגין בתורה בענין אחד, ובנביא בשני ענינין.
כאן וכאן בכדי שלא יפסיק התורגמן.
ואין מדלגין מנביא לנביא.
ובנביא של ספר שנים עשר (תרי עשר) מדלגין מנביא לנביא, שנחשב לספר אחד.

דרשני המקוצר