פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ג א אדם צריך לפרוש מהמידות הרעות ולא להתנהג בהם, אבל מצד שני גם לא להתנזר מהם בצורה מוחלטת. לדוגמה, אסור לאדם לומר שכיוון שהקנאה התאווה והכבוד הם מידות רעות הוא יפרוש מהם בצורה מוחלטת ולא יאכל בשר וישתה יין, ולא יתחתן (כיוון שיש בדברים האלה גם צד של תאווה). וכן לא יגור בבית נאה או ילבש בגדים יפים (מפני שיש בזה צדדים של כבוד). כמו כהני עבודה זרה, שפורשים מהעולם בצורה מוחלטת. ואדם שנוהג בדרך זו-של פרישות מוחלטת- נקרא חוטא. כמו שראינו בדיני נזיר שהתורה אומרת שהכוהן מקריב את הקורבן ומכפר על הנזיר "מאשר חטא על הנפש"

1. הפניה במדבר ו יא ודרשו חכמים
2. הפניה מסכת תענית יא. שאם הנזיר שאסר את עצמו רק בשתיית יין וכו' צריך כפרה אז מי שאוסר על עצמו מכל דבר, בוודאי שצריך כפרה. ולכן ציוו חכמים שאדם יסתפק באיסורים שאסרה עליו התורה ולא יאסור על עצמו דברים שהתורה התירה לו. כי די לאדם להסתפק במה שהתורה אסרה ולא יוסיף לעצמו עוד איסורים. וכן אנשים שמתענים תמיד, אין זו דרך טובה ואסרו חכמים על אדם לסגף את עצמו בתעניות. ועל אדם שמוסיף על עצמו איסורים נאמר " אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם".