פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ד יט

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:44, 28 במרץ 2018 מאת AP (שיחה | תרומות) (הדרך הבריאה בתשמיש)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ד יט שכבת הזרע היא חלק מהותי מבריאות הגוף ומהכוח שיש לו וקשורה לתפקוד תקין של כל מערכות הגוף. ואם אדם מוציא הרבה שכבת זרע גם גופו יבלה ויחלש, כמו שאמר שלמה: "אל תיתן לנשים חילך"(חילך-שכבת הזרע שהיא החיל והכוח של גוף האדם). אדם שמרבה לבעול מזדקן מהר, וכוח גופו תשש, חוש הראיה שלו נפגע, ונודף ריח רע מפיו ובית שחיו, שער ראשו גבותיו וריסו נושרים, ושער זקנו, בית שחיו ורגליו מתרבה, ושינו נופלות, ובאים עליו עוד הרבה כאבים חוץ מאלו. הוצאת זרע בכמות גדול מזיקה עד כדי כך שהרופאים אומרים שמתוך אלף אנשים רק אחד מת ממחלות שונות וכל שאר המתים זה מוות שנגרם עקב הוצאה מוגזמת של זרע. לכן יזהר אדם לבעול רק כאשר גופו חזק ובריא, והוא מתקשה שלא מדעתו גם אם מסיח דעתו לדברים אחרים, וירגיש כובד מתחת למותניו כאילו הביצים נמשכים למטה, ובשרו חם. במקרה כזה רפואה היא לאדם שיבעל. לא יבעל כאשר הוא שבע או רעב אלא אחרי שיתעכל המזון ועוד לא הספיק לרעוב שוב. ויבדוק עצמו לפני בעילה ואחריה שלא צריך להתפנות. לא יבעל בעמידה או ישיבה. ולא בבית המרחץ, ולא ביום שרחץ בו, ולא ביום שהקיז דם, ולא ביום שיוצא לדרך או שחוזר מהדרך.