פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ו י

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־22:57, 31 במרץ 2018 מאת AP (שיחה | תרומות) (כל אלמנה ויתום לא תענון)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ו י אדם צריך להיזהר מאוד ביחס שלו ליתומים ואלמנות, בגלל שנקודת המוצא הנפשית שלהם נמוכה משאר כל האנשים, והם הרבה יותר פגיעים ורגישים. ואפילו הם עשירים, או שהאלמנה היא אלמנתו של מלך והיתומים הם בני המלך, עדיין ינהג אתם בזהירות, שנאמר "כל אלמנה ויתום לא תענון". ויתנהג אתם בצורה הזו: ידבר אתם אך ורק בלשון רכה, ורק באופן מכובד, ולא יגרום להם כאב פיזי בעבודה קשה, או כאב נפשי בדיבור קשה, ויזהר לא לאבד את הכסף שלהם יותר ממה שנזהר לא לאבד את כספו. ואם הקניט אותם, הכעיס אותם, הכאיב להם, רדה בהם, או גרם להם להפסד כספי, עובר בלא תעשה וכל שכן אם קילל או הכה אותם. ולמרות שלא לוקים על הלאו הזה הקדוש ברוך הוא כבר אמר מה העונש על עברה זו, "והרגתי אתכם בחרב". ה' כרת עם היתומים והאלמנות ברית שאם הם צועקים מתוך צער שציערו אותם, הוא עונה להם- "כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע את צעקתו". מה שאסור לענותם זה רק באדם שמצער אותם לצורכו, אבל אם עינה אותם לטובתם, כמו רב שמענה אותם בשביל שילמדו תורה או מלאכה ובשביל שילכו בדרך ישרה הרי זה מותר. ולמרות שזה מותר, לא יתנהג אליהם בצורה קשה כמו שמתנהג לשאר האנשים שרוצה לחנכם,אלא יתנהג בנחת רחמים וכבוד-גם אם צריך לחנכם בצורה יותר קשה שה' יריב ריבם. האיסור לצערם זה בכל היתומים בין אם יתומים רק מהאבא ובין אם יתומים רק מהאמא. ולעניין האיסור לצערם הם נחשבים יתומים כל עוד הם צריכים שמישהו יטפל בהם אבל אם יכולים להחזיק את עצמם כמו כל האנשים הגדולים יצאו מכלל יתומים לעניין זה.