פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות א ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות א ה ואם האדם מדקדק עצמו ולא נוהג בשיעור הממוצע בכל המידות, אלא במידות מסוימות, שבהם הוא יודע שיש לו נטייה טבעית לקצה אחד הוא נוטה טיפה מדרך האמצע לקצה השני בשביל לאזן את הנטייה הטבעית שלו, אזי הוא נקרא חסיד.(החכם הולך תמיד באופן הממוצע של כל מידה בלא התחשבות בצורך באיזון כנגד הנטיות הטבעיות שלו, החסיד מטה את עצמו -במידות מסוימות- לכיוון אחד הקצוות כדי לאזן את נטייתו הטבעית לקצה השני). דוגמה: אם האדם מתרחק ממידת הגאווה ביותר ומשפיל עצמו, ונהיה שפל רוח-זה מנהג חסידות ונקרא חסיד. אבל אם יתרחק מהגאווה אבל לא עד הקצה השני, ולא יעשה עצמו שפל רוח אלא עניו אזי הוא נקרא חכם. וכן בכל שאר המידות. וראשוני החסידים היו מטים את כל מידותיהם מידה זו לכיוון אחד ומידה זו לכיוון אחר, כל מידה לפי צורכה, ונוטים מדרך האמצע כדי לאזן את טבעם. הנהגה זאת נקראת "לפנים משורת הדין"