פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות תלמוד תורה א ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות תלמוד תורה א ב כמו שמוטלת על האדם החובה ללמד את בנו תורה, ככה מוטלת עליו החובה ללמד את הנכד שלו תורה כמו שנאמר:"והודעתם לבניך ולבני בניך"

1. הפניה דברים ד ט. והוא חייב ללמד לא רק את הבנים והנכדים שלו, אלא יש מצווה על כל אדם שיודע את התורה ללמד את כל מי שרוצה ללמוד למרות שהם בכלל לא ממשפחתו, שנאמר: "ושננתם לבניך"#הפניה דברים ו ז וחכמים פרשו שכשהתורה אמרה "בניך" היא התכוונה לתלמידים שהתלמידים קרואים בנים שכמו שאבא נותן חיים גשמיים לילדים שלו הרב נותן לתלמיד חיים רוחניים. וכמו שנאמר:"ויצאו בני הנביאים" כלומר התלמידים של הנביאים, ולמרות שהם תלמידים הם נקראים בנים, מכאן שתלמידים קרואים בנים. לפי מה שאמרנו שאדם חייב ללמד את כל מי שרוצה ללמוד ממנו, אז למה התורה היתה צריכה ליחד ציווי מיוחד ללימוד של הבנים והנכדים? אלא ציווי התורה בא בשביל דיני הקדמה: שכאשר האדם יכול ללמד רק אנשים ספורים עליו להקדים את בנו לנכדו ואת נכדו לשאר האנשים.