פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סו ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר סו ז סעיף ז - תוספת הכתובה

המשנה במסכת כתובות (נא, א) אומרת שאמנם כתובת בתולה מאתיים ואלמנה מנה, אך אם רוצה יכול להוסיף על כך. הגמרא שם מבארת שהייתה ה"א שחכמים יאסרו להוסיף כדי שלא לבייש את מי שאין לו, וזה מה שרצתה המשנה ללמדנו - שאין מניעה לעשות כך.

בחלק מהדברים התוספת נחשבת כמו עיקר הכתובה, ובחלק לא: לעניין מכירה התוספת נחשבת כמו העיקר ולכן המוכרת סתם מכרה גם את התוספת. גם במורדת ועוברת על דת תוספת כעיקר ולא גובה כלום. אלמנה שתבעה את דמי הכתובה מהיורשים, כל עוד לא גבתה הכל ניזונת מנכסי הבעל, וגם בזה תוספת כעיקר ואם רק את התוספת לא גבתה, עדיין ניזונת (שו"ע בסימן צג, י-יא. עז, ב. קטו, ה). אלו דברים שבהם תוספת כעיקר, ויש עוד.

חלק מהדברים שבהם תוספת אינם כעיקר: כשטוען טענת בתולים, נאמן להפסיד את כתובתה אך לא את התוספת (סי' סח, ח). אם נשא אשה האסורה עליו בלאו ולא הכיר בה בהתחלה, פטור מתשלום עיקר הכתובה אך לא מהתוספת (סי' קטז, א).

◄ ר"ן, מגיד משנה וריב"ש: אין צורך לפרש את עיקר הכתובה בפני עצמה ואת התוספת בפני עצמה, אלא יכול לכתוב אותם ביחד.

◄ מרדכי: צריך לכתוב את הכתובה כמנהג המדינה בפני עצמה ואת התוספת בפני עצמה. אם המשפחה כולה נוהגת לכתוב תוספת, אין צורך לכתוב אותה בפני עצמה.

☜ רמ"א: נוהגים לכתוב כל אחד בפני עצמו. כך נהגו גם הספרדים (ילקוט יוסף). אם כתב 'ואתן לך מוהר הבתולים אלף זוז', זה כולל הכל (ח"מ: רק לשיטת הר"ן, ולא למרדכי).