מיקרופדיה תלמודית:כסף צורי; כסף מדינה

הגדרה^[1] - שני מיני מטבעות כסף, בנוגע לשיעורי תשלומים בדיני התורה ובמצוותיה

מהותם

שיעורי דמים שנזכרו בתורה ובדברי חכמים, נקובים בשני מינים שונים של מטבעות:

• "כסף צורי", כלומר כסף של צור (בכורות מט ב), מטבע שהיה יוצא במדינת צור (רש"י שם ד"ה מנה צורי, לגירסת התוספות שם ד"ה אמר; ברטנורא שם); או מטבע שהיו מטביעים בצור (רמב"ן במכתב שבסוף פירושו עה"ת)^[2]. וכתבו ראשונים שמטבע זה היה עשוי כסף טהור (רבנו חננאל בן שמואל קדושין ב א; פסקי רי"ד בבא קמא לו ב; מאירי שם צ א; ועוד)^[3].

• "כסף מדינה", הוא מטבע של ארץ ישראל שהיה בזמן חכמי המשנה (סמ"ע תכ סק"ס) והתלמוד, ובאותו הזמן כבר לא היה מטבע צורי (פרישה שם ס"ק לד ד"ה לפיכך). ערך המטבע אחד משמונה בכסף צורי (רש"י קדושין יא א ד"ה ושל דבריהם, ובבא קמא לו ב ד"ה סלע, ועוד).

בדינים דאורייתא

כסף שדיברה בו תורה בכל מקום זה כסף צורי (כן משמע ממשנה בכורות מט ב; תוספתא כתובות (ליברמן) יב ו; קדושין יא א, ובכורות נ ב, ובבא קמא לו ב; כן משמע מרמב"ם טוען ג ב), וכן דרשו: בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (שמות ל יג; ויקרא ה טו; ועוד), סלעים של קודש, סלעים של צורים (תורת כהנים ויקרא, חובה פרק כ ו), וכן הדין אף כשלא נזכר בתורה "שקל הקדש", כגון במפתה (מכילתא דרשב"י שמות כב טז) וערכין (כן משמע מתוספות בכורות מט ב ד"ה חמש, וחינוך שנ)^[4].

במה דברים אמורים, בכסף קצוב האמור בתורה (קדושין יא ב, ובכורות נ ב), היינו כסף שנאמר בו מִנְיָן, כגון חמישים של אונס ומפתה, ושלשים של עבד, ומאה של מוציא שם רע (רש"י קדושין שם ד"ה קצוב), אבל כסף סתם האמור בתורה, כגון קדושי אשה בכסף (ראה ערך קדושין), אינו דוקא כסף צורי, שהרי אשה מתקדשת בפרוטה (ראה ערכו וערך הנ"ל. גמ' שם ושם), שאינה כסף צורי (כן משמע מהגמ' שם ושם), ולא כיוונה התורה אלא לממון, ונמסר השיעור לחכמים לפי מה שיראו (מאירי קדושין שם)^[5].

בדינים דרבנן

כל כסף האמור בשל דבריהם - בדברי-סופרים (ראה ערכו. תשובות הגאונים (אסף, תרפ"ט) עמ' 92) - הרי הוא כסף מדינה (קדושין יא א; רמב"ם טוען ג ב), כגון בחיוב בושת (ראה ערכו) של התוקע לחברו, שקצבו חכמים דמי בושתו סלע (ראה ערך בושת: המבייש והמתבייש), הרי זה סלע מדינה, ולא סלע צורי (גמ' שם ב; רמב"ם חובל ג י; טוש"ע חו"מ תכ מב).

ונחלקו ראשונים:

• יש סוברים שאין זה כלל לכל כסף של דבריהם, אלא שכסף האמור בתורה לעולם הוא צורי, ואילו האמור בשל דבריהם פעמים שהוא של מדינה, ופעמים שהוא צורי, וכמו שמצינו בתוקע לחברו שלדעה ששיעור חיובו הוא מנה אמרו שהוא מנה צורי (בבא קמא צ א-ב), ומכל מקום כל כסף האמור בדברי חכמים שלא נתפרש, מן הסתם הוא של מדינה, לפי שתופשים את המועט (רמב"ן קדושין שם, בפירוש השני; ריטב"א שם, בשמו; רשב"א שם, בשם יש מפרשים).

• ויש סוברים שכלל הוא שכסף של דבריהם הוא כסף מדינה, אלא שלא נאמר אלא לענין סלע, בדומה לכסף קצוב האמור בתורה, שאינו אלא בסלע, שלא נזכר כסף קצוב בתורה אלא בסלעים, שהם שקלים בלשון התורה, ואילו סלע האמור בדברי חכמים הוא סלע מדינה, אבל מטבעות אחרים שנזכרו בדברי חכמים, בכסף צורי הם (תוספות כתובות סז א ד"ה אמר, ותוספות שאנץ ותוספות רא"ש שם, בשם רבנו תם; תוספות בכורות נ ב ד"ה כל, ובבא קמא לו ב ד"ה ושל, וסמ"ג עשין ע, ונמוקי יוסף בבא קמא שם, בשם ר"י; ועוד)^[6].

הערות שוליים