מיקרופדיה תלמודית:לא ילבש

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:33, 2 באוקטובר 2018 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - איסור על גברים ללבוש בגדי נשים, או לנהוג בתיקוני גוף שלהן, ועל נשים ללבוש בגדי גברים, או לנהוג בתיקוני גוף שלהם

האיסור וגדרו

אסור לגבר ללבוש בגדי אשה, שנאמר: וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים כב ה), וכן אסור לאשה ללבוש בגדי גבר, שנאמר: לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה (דברים שם. ספרי כי תצא רכו; כן משמע מנזיר נט א; רמב"ם עבודה זרה יב י, וספר המצוות ל"ת לט-מ; חינוך תקמג; כן משמע מטוש"ע יו"ד קפב ה), ונמנים במנין-המצוות (ראה ערכו) כשתי מצוות, אחת על האיש, שלא ילבש בגדי אשה, ואחת על האשה, שלא תלבש בגדי איש (כן משמע מהלכות גדולות, הקדמה, עמ' יג במהדורת מכון ירושלים; ספר המצוות שם ושם; יראים שפה ושפו; ועוד)[2].

הטעם

טעם האיסורים מפורש בכתוב: כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה (דברים שם), וביארו חכמים שלבישת האיש בגדי אשה, וכן לבישת האשה בגדי איש - באופנים האסורים (ראה להלן: לבישת בגדים) - מביאה לידי תועבה של תערובת אנשים ונשים (כן משמע מתנא קמא בספרי שם, וגמ' שם, ומדרש תנאים לדברים שם, ורבי ישמעאל במדרש תנאים שם), ולידי ניאוף וזנות (כן משמע מרבי ישמעאל במדרש תנאים שם ורש"י ורשב"ם ועוד שם)[3].

חיוב מלקות

העובר על איסורי לא יהיה כלי גבר ולא ילבש - לוקה (כן משמע מנזיר נח ב - נט א; רמב"ם סנהדרין יט ד, ועבודה זרה יב י, וספר המצוות ל"ת לט-מ).

קטן

קטן (ראה ערכו), אף על פי שמן התורה הוא פטור ממצוות (ראה ערך חרש שוטה וקטן: במצוות ואיסורים), מכל מקום אסור להלבישו בגדי אשה, לפי שאסור להאכיל קטן איסורים בידים (ראה ערך חנוך: באיסורים. כן משמע מחידושי רבי אברהם בן הרמב"ם שבראש ספר מעשה רוקח).

טומטום ואנדרוגינוס

אנדרוגינוס (ראה ערכו) אסור ללבוש בגדים כאשה, אלא לובש בגדי איש (בכורים ד ב, לגירסתנו; רמב"ם עבודה זרה יב י; רמ"א יורה דעה קפב), ונחלקו ראשונים בטעם הדבר:

  • יש מפרשים שמשום שהוא ספק איש, לכן אסור בין בעטיפת הראש כאשה, ובין בגילוח הראש כאיש, והוא הדין טומטום (ראה ערכו. כן משמע מרמב"ם שם, לפי כסף משנה שם ט), שנותנים עליהם חומרי אנשים וחומרי נשים (חינוך תקמג), אבל אינם לוקים (רמב"ם שם; חינוך שם) מספק (חינוך שם).
  • ויש מפרשים שאין האיסור אלא כדי שלא יבוא להינשא לאיש אם יתנהג כאשה, וטומטום ואנדרוגינוס מותרים בלבישת בגדי אנשים, ולהסתפר כאנשים (ר"ש שם; רבי אברהם מן ההר שם); ועוד, שאי אפשר ליתן עליהם הן חומרי אנשים, והן חומרי נשים, שאי אפשר להם לילך ערומים, ושבכל אופן שיסתפרו יעברו איסור (יד הקטנה עבודה זרה ו ל"ת נו פא)[4].

לבישת בגדים

איסורי "לא ילבש" בלי תערובת אנשים ונשים, נחלקו בהם תנאים:

  • יש אומרים שאיסור לא ילבש אינו שלא ילבש איש שמלת אשה, ואשה שמלת איש, שהרי נאמר בו לשון תועבה - תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה (דברים כב ה) - ואין כאן תועבה, אלא האיסור הוא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, וכן שלא תלבש אשה שמלת איש ותשב בין האנשים (תנא קמא בספרי כי תצא רכו, ונזיר נט א) לשם ניאוף (סמ"ג ל"ת ס; יראים שפה), ואין האשה אסורה ללבוש בגדי אנשים, ולא האיש אסור ללבוש בגדי נשים, אלא אם כן הלובש הולך ויושב עם בני המין האחר (כן משמע מהמפרש נזיר שם ד"ה אם, ויראים וסמ"ג שם, ועוד, בדעת תנא קמא שם ושם)[5].
  • ויש אומרים שאסור לאשה ללבוש בגדי איש אף כשאינה הולכת ויושבת בין האנשים, וכן אסור לאיש ללבוש בגדי אשה אף כשאינו הולך ויושב בין הנשים (רבי אליעזר בן יעקב בספרי שם, וגמ' שם, לפי תוספות שם ד"ה הוא, ויראים שם, ועוד), שלדעתם יש לדרוש את הכתוב: לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וגו' (דברים שם) כפשוטו (תוספות שם; יראים שם) - שאסור לאשה ללבוש בגדי איש אף כשאינה הולכת ויושבת בין האנשים (בינת אדם איסור והיתר עד) - שאף בלא יחוד תועבה היא (רבי אברהם מן ההר שם; בית יוסף שם), לפי שאפשר לבוא מזה לידי תועבה (כן משמע מהבית יוסף יו"ד קפב ה)[6], וכן הלכה (כן משמע מרמב"ם עבודה זרה יב י, וספר המצוות ל"ת מ, וחינוך תקמב, וטוש"ע שם)[7].

כשאינו די בכך לשנות צורתו

איש הלובש בגד אחד של אשה, אף שאין בכך - בדרך כלל - כדי לשנות את צורתו לצורת אשה, מכל מקום אסור הדבר מן התורה (כן משמע מרמב"ם שם, וספר המצוות ל"ת לט-מ, וחינוך שם וטוש"ע שם).

מה נחשב בגד איש ומה בגד אשה

קביעת גדרו של בגד כבגד אנשים או כבגד נשים תלויה במנהג המקום והזמן, שבגד הנלבש במקום ובזמן מסוימים על ידי נשים - כגון משום שהוא עשוי בצורה מסוימת (כן משמע מרמב"ם עבודה זרה שם, וטוש"ע שם), או מחומר מסוים, או בצבע מסוים (כן משמע מתשובת רב שרירא ורב האי שבשו"ת הרשב"א ה קכא), או משום שהוא תפור באופן מסוים (כן משמע מחכמת אדם איסור והיתר צ) - אסורים האנשים ללבשו, וכן בגד הנלבש במקום ובזמן מסוימים על ידי אנשים, אסור לנשים ללבשו (תשובת רב שרירא ורב האי שם; כן משמע מרמב"ם שם, וחינוך שם, וטוש"ע שם; חכמת אדם שם).

כשעשוי בצורה זהה לשני המינים

בגד הנעשה באופן זהה הן לאנשים והן לנשים, מותר לשניהם ללבשו, ואין בזה משום לא ילבש (תוספות שבת יב א ד"ה אפילו, לפי הגהות יעב"ץ שם, וביאור הגר"א יו"ד קפב ס"ק יא; כן משמע מרמב"ם שם, ושו"ע שם; מהרש"א נדרים מט ב, בחידושי אגדות, ופתח עינים והגהות יעב"ץ שם), ואף בגד המיוחד מעצם טבעו לאנשים, ולא נמצא בלבושי הנשים סוג בגד כזה כלל, אם יחדוהו מסיבה מסויימת לאנשים ולנשים ובצורה זהה, אין בלבישתו משום לא ילבש (כן משמע מגליוני הש"ס קדושין לו ב, על פי תוספות שם ד"ה חוץ).

כשעשוי כעין בגד איש

בגד שעשאוהו לאשה כעין בגד איש, ומשונה קצת משל איש, ונראה לעינים שעשאוהו לה כדי להידמות לאיש - שמו עליו, ואסור לאשה ללבשו (אבני צדק יו"ד עב; מנחת יצחק ב קח א); ואם לא נעשה להידמות לאיש - מותר לאשה ללבשו (אבני צדק שם).

בגדים שאינם נראים וגלויים

בגדים[8] שאינם נראים וגלויים, נחלקו תנאים בדבר, שלסוברים שהעברת שְׂעַר בית השחי ובית הערוה אסורה מהתורה (ראה להלן: תיקוני גוף), אף בגדים ותיקוני גוף שאינם גלויים אסורים מהתורה; ואילו התנאים שסוברים שאין איסורה אלא מדרבנן, הוא הדין ששאר תיקונים שאינם ניכרים אינם אסורים אלא מדרבנן (בית יוסף יו"ד קפב א, בדעת הרמב"ם עבודה זרה יב י; ברכת ראש נזיר נט א, בדעת המפרש שם ד"ה שלא; ביאור הגר"א שם סק"ו, בדעת השו"ע שם), שכיון שאינם ניכרים, ואינם גורמים לטעות בין איש לאשה, אינם בכלל "תועבה" הנזכרת בכתוב (בית יוסף שם), וכן הלכה (ביאור הגר"א שם, בדעת השו"ע שם)[9].

תפילין וציצית

נשים המניחות תפילין (ראה ערכו) אינן עוברות באיסור לא ילבש (כן משמע מעירובין צו א, וארחות חיים תפילין ג, בשם הרשב"א), וכן נשים המתעטפות בציצית (ראה ערכו. כן משמע מהרמ"א או"ח יז ב) - אף על פי שהן פטורות ממצוות אלו, להלכה (ראה ערך אשה וערך הנחת תפלין וערך ציצית) - אם משום שלבישת אשה בגדי איש הנעשית שלא לשם יפוי וקישוט מותרת (ראה להלן: שלא לשם יפוי וקישוט. מהר"ם שיק יו"ד קעג; ערך ש"י יו"ד קפב; שרידי אש ב מא יג); או משום שסוברים שבגד שאינו עשוי אלא למצוה אינו בכלל איסור לא ילבש, שאין לובשים אותו אלא משום גזירת מלך, ולא להנאה כשאר מלבושים, שמצוות-לאו-ליהנות-ניתנו (ראה ערכו. ערך ש"י שם)[10].

תיקוני גוף

תיקוני גוף המיוחדים לנשים - כגון כיחול ופרכוס (המפרש נזיר נט א ד"ה שלא; פירוש הרא"ש שם), או התקשטות במיני בשמים (מהר"ם שיק יו"ד קעג) - אסורים לאנשים, וכן תיקוני גוף המיוחדים לאנשים - כגון גילוח הראש (רמב"ם עבודה זרה יב י) - אסורים לנשים (כן משמע מנזיר נח ב - נט א; רמב"ם שם ט-י; טוש"ע יו"ד קפב א), ונחלקו בדבר תנאים ואמוראים:

  • יש סוברים, שאין תיקוני גוף אסורים אלא מדרבנן (ראה להלן), שלדעתם יש לפרש את הכתוב: וְלֹא יִלְבַּשׁ וגו' (דברים כב ה) כפשוטו, שלא נאסרה אלא לבישה של בגדי נשים, אבל לא תיקוני גוף (כן משמע מסמ"ג לאוין ס, ויראים שפה, וריטב"א מכות כ ב, בדעת תנא קמא בנזיר נט א, וסתם ברייתא שם, ובדעת רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן בגמ' שם, בלשון אחת).
  • ויש סוברים, שתיקוני גוף אסורים מהתורה (רבי אליעזר בגמ' שם; כן משמע מסתם ברייתא אחרת, ומרבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן בלשון שניה), שאף על פי שמלשון הכתוב: וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים שם) לא משתמע אלא איסור לבישה, מכל מקום יש ללמוד שלא יתקן איש תיקוני אשה, מן הכתוב: לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה (דברים שם), שאפשר לפרש את לשון הכתוב, שאותו כלי הרגיל להיות על אשה לא יהיה עכשיו כלי לגבר (רבנו פרץ נזיר שם, לדעה זו).

להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים שתיקוני הגוף אסורים מן התורה (תוספות יבמות מח א ד"ה לא, לפי חדרי דעה שם א; סמ"ג שם; יראים שם; ריטב"א שם; רבנו יהונתן מכות כ ב; ים של שלמה יבמות יב יז; שו"ע שם, לפי ביאור הגר"א שם ו); ויש פוסקים שאינם אסורים אלא מדרבנן (רמב"ם שם י, לפי עבודת המלך שם; שו"ע שם, לפי ערוגת הבשם יו"ד קלח א; שואל ומשיב קמא א רי, שכן דעת רוב הפוסקים).

גדרם

בגדר תיקוני גוף, נחלקו אחרונים:

  • יש סוברים שהם דברים העשויים לנוי וקישוט, אף על פי שאינם מיני מלבוש, ולדעתם, בגדים העשויים לנוי וקישוט, אסור ללבשם הן מחמת שבגדים הם, והן מחמת שהם חשובים תיקוני גוף (ב"ח יו"ד קפב א; כן משמע מספרי דבי רב כי תצא רכו, ובינת אדם איסור והיתר עד).
  • ויש סוברים שגדר תיקוני גוף הוא כל דבר שטבע האיש ללבשו, כגון כלי זין, וכל דבר שטבע האשה ללבשו, כגון תכשיטים (כן משמע ממרומי שדה נזיר נט א, ועמק הנצי"ב לספרי שם).
  • ויש סוברים שתיקוני גוף הם סוג דברים המיוחדים לנשים או לאנשים בלבד, שלא כבגדים, הנוהגים הן באנשים והן בנשים, אלא שהם משונים בצורתם אלו מאלו, וכתבו, שסוג מלבושים המיוחדים לאנשים או לנשים בלבד, נידונים אף כתיקוני גוף (שבט הלוי ב סג).
  • ויש סוברים שכל התקשטות בכלל האיסור (תפארת אדם לחפץ חיים ו).

כשאוחזם בידו

דברים שאין אדם לובש על גופו, אלא אוחזם בידו, כגון כלי זין, אין דינם כמלבושים, אלא כתיקוני גוף (כן משמע מסמ"ג לאוין ס וריטב"א מכות כ ב).

כשהתיקון שונה

תיקוני גוף שעשה בהם שינוי ממה שהדרך לעשותם, כגון אשה המגלחת את שְׂעַר הראש עם פאות הראש, שלא כמנהג האנשים המגלחים את שְׂעַר ראשם בלא פאות הראש - הדבר מותר (חקרי לב יו"ד ב ל; דרכי תשובה יו"ד קפב ס"ק יב, בשמו). לכן נזירה מגלחת את שְׂעַר ראשה (ראה ערך תגלחת נזיר), שכיון שהיא מגלחת אף את פאות הראש, אין זה דומה לגילוח של האיש (חקרי לב שם). וזה טעם מנהג קצת מקומות, שנשים נשואות מגלחות את שְׂעַר ראשן, שכיון שהן מגלחות אף את פאות הראש, אין זה דומה לגילוח של האיש (דרכי תשובה שם)[11].

כשאופן העשייה שונה

תיקוני נשים שעשאם האיש באופן עשייה שונה מהאופן שרגילות הנשים לעשותם, וכן להיפך, נחלקו אחרונים:

  • יש אוסרים (כן משמע מרב פעלים ג יו"ד יח, ואגרות משה יו"ד א פב), ולדעתם איסור לקיטת שערות לבנות מתוך שחורות (ראה להלן) נוהג אף במקום שבו מנהג הנשים אינו ללקט השערות, אלא לצבען, וכן איסור צביעת השערות בשחור (ראה להלן), שהוא נוהג גם במקום שבו מנהג הנשים אינו לצבוע את השערות הלבנות, אלא ללקטן מתוך השחורות, וכן השחרת השערות על ידי בליעת כדורים, אסור לעשות כן אף במקום שאין הנשים משחירות שערותיהן באופן זה (אגרות משה שם, בדעת הרמב"ם עבודה זרה יב י, וביאור הגר"א יו"ד קפב ס"ק יד), שעיקר האיסור הוא בתוצאה, שעל ידי התיקון אין לו שערות לבנות, אלא שחורות בלבד, ולכן לא אכפת לנו כיצד נעשה הדבר (אגרות משה שם).
  • ויש מתירים, ולדעתם אין השחרת השערות אסורה לאיש, אלא באופן בו נוהגות הנשים לעשותה, שסוברים שגדר האיסור אינו התוצאה, אלא עצם מעשה ההתקשטות והיפוי (חלקת יעקב יו"ד פז).

כשאף אנשים נוהגים בתיקונים

תיקונים המיוחדים מטבעם לנשים, כגון העברת שְׂעַר בית השחי ובית הערוה (ראה להלן), או הסתכלות במראה, לסוברים שהיא אסורה לאיש (ראה להלן), במקומות שאף אנשים נוהגים בהם - וכן במקומות שאף הנשים אינן נוהגות בהם (ים של שלמה יבמות יב יז, ובביאורו לטור יו"ד קפב; ב"ח שם ה, וט"ז שם סק"ה, בשמו) - נחלקו הדעות אם מותר לאנשים לעשותם:

  • יש סוברים שאסור (כן משמע משבלי הלקט ב מ, בשם ר' אביגדור כ"ץ; כן משמע מבית יוסף שם, ודרכי משה שם סק"ב, וים של שלמה שם, בדעת הרמב"ם עבודה זרה יב ט), שאף על פי שאינם מעשי נשים, מכל מקום אסור לאיש ליפות את עצמו בתיקוני נשים (דברי חיים יו"ד ב סב).
  • ויש סוברים, שבמקומות אלו הם מותרים אף לאנשים (כן משמע מתשובת רב שרירא ורב האי שבשו"ת הרשב"א ה קכא; כן משמע מרבי אברהם מן ההר נזיר נט א, וכסף משנה שם, בדעת הרמב"ם שם; כן משמע מרמ"א יו"ד קנו ב, בשם יש אומרים, ושם קפב א; לבוש יו"ד קנו ב, ושם קפב א), שכל ענייני האנשים והנשים נקבעים לפי מנהג המקום והזמן, ולא אמרו חכמים שאסור לאיש להעביר את שְׂעַר בית השחי ובית הערוה, או להסתכל במראה, לסוברים כן, אלא לפי שבמקומם ובזמנם היה הדבר מנהג נשים (תשובת רב שרירא ורב האי באוצר הגאונים נזיר נח ב). ונחלקו הדעות האם היתר גמור הוא, ואין בו חשש כל עיקר (תשובת רב שרירא ורב האי שם), ואפילו משום פרישות אין בכך (לבוש יו"ד קפב א); או שמכל מקום ה"חברים" נמנעים מלעשות כן (ר"ן ונמוקי יוסף עבודה זרה כט א, על פי נזיר נט א; רמ"א יו"ד קפב א)[12].

נהגו אנשים גויים בתיקוני נשים, נחלקו הדעות:

  • יש סוברים שמותר אף לאנשים מישראל לנהוג כן (כן משמע מתשובת הגאונים בשבלי הלקט ב מ, ואוצר הגאונים נזיר נח ב ו; פרישה יו"ד קפב סק"ה, בצד הראשון).
  • ויש סוברים שמנהג גויים אינו חשוב מנהג לענין זה, שאין לנו להניח דברי רבותינו מחמת מנהג הגויים (כן משמע משבלי הלקט שם, בשם ר' אביגדור כ"ץ, ומים של שלמה יבמות יב יז).

כשהתחילו לנהוג בתיקוני נשים

תיקוני נשים, שהחלו אנשים לנהוג בהם, אין זה חשוב מנהג אנשים (כן משמע משו"ת הרשב"א ד צ, ומים של שלמה שם, ומפרישה שם), שאף שהרגיל אדם ונמשך בדבר האסור, ונמשכו רבים אחריו, אין האיסור חוזר להיתרו (שו"ת הרשב"א שם), וחלילה לנו לחזק מנהג שבא בעבירה כדי לפטור אנשים מן האיסור (ים של שלמה שם).

החלו כל האנשים יחד לנהוג במנהג נשים, נחלקו הפוסקים אם מוחים בידם, שאין האיסור חוזר להיתרו (כן משמע מים של שלמה שם); או שאין מוחים בידם, וכיון שגם אנשים נוהגים במנהג זה אין בו איסור (פרישה שם, בצד השני).

העברת שער השחי והערוה

העברת שְׂעַר בית השחי או בית הערוה אסורה לאנשים (נזיר נח ב - נט א), שדרך הנשים להעבירו (המפרש נזיר נט א ד"ה איכא), ואף על פי שאינה לנוי, אלא להסיר הלכלוך והמיאוס (כן משמע מהב"ח שם), ונחלקו בדבר תנאים ואמוראים:

  • יש סוברים שאין העברה זו אסורה אלא מדרבנן (ברייתא אחת בנזיר נח ב ונט א, לפי הגמ' שם ושם; תנא קמא בגמ' שם נט א, לפי הגמ' שם; רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן בגמ' שם נח ב, ללשון הראשונה, לפי סמ"ג לאוין ס, ויראים שפה, וריטב"א מכות כ ב).
  • ויש סוברים שהעברה זו אסורה מן התורה (ברייתא אחרת בגמ' שם נט א, לפי הגמ' שם; רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן בגמ' שם נח ב, ללשון השנייה).

להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים כדעה הראשונה (כן משמע מהרי"ף מכות שם, ורמב"ם עבודה זרה י ט, ושו"ת הרשב"א ה רעא; מאירי נזיר נח ב; בית יוסף וב"ח יו"ד קפב א, בדעת הרא"ש; שו"ע שם, לפי ביאור הגר"א שם סק"ו); ויש הפוסקים כדעה השניה (תוספות יבמות מח א ד"ה לא, לפי חדרי דעה שם א; סמ"ג שם; יראים שם; ריטב"א שם; ים של שלמה שם).

אופן ההעברה

האופן בו נאסרה העברת שְׂעַר בית השחי ובית הערוה לאנשים, נחלקו בו ראשונים:

  • יש סוברים, שלא נאסרה העברת שיער זה אלא כשהיא נעשית בתער, אבל לא במספרים (טור יו"ד קפב, בשם רבנו תם; ריטב"א יבמות מח א), ואפילו לא במספרים כעין תער (תוספות נזיר נט א ד"ה ההוא וד"ה אמר, וסמ"ג לאוין ס, בדעת הלכות גדולות; תוספות יבמות מח א ד"ה לא, ורא"ש שם יב ח, בדעת הלכות גדולות שהובאו מאספמיא) - דהיינו שהוא גוזז בהם את השערות סמוך לבשר (המפרש נזיר נח ב ד"ה כעין) - שהתער משיר את השיער מעיקרו, מה שאין כן במספרים, שאינן משירות את השיער מעיקרו (כן משמע מפירוש הרא"ש נזיר נט א ד"ה חזינן), או משום שדרך הנשים היא להעביר את השיער בתער, ולא במספרים.
  • ויש סוברים, שהעברת שיער זו אסורה אפילו במספרים (כן משמע מרמב"ם עבודה זרה יב ט; סמ"ק לג; שבלי הלקט ב מ, בשם ר' אביגדור כ"ץ; טור שם, בשם יש אומרים, ושכן מסקנת הרא"ש), וכן הלכה (שו"ע שם א; לבוש שם א).

על ידי חיכוך היד

העברת שְׂעַר בית השחי על ידי חיכוך היד, נחלקו בה אמוראים:

  • יש סוברים שהיא אסורה (רבי חייא בנזיר נט א, לפי המפרש ד"ה מהו לחוך, ותוספות ד"ה מהו, ועוד), שאף על פי שהעושה כן אינו נראה כל כך כמתכוין להעביר את השיער, אלא לחכך בעלמא, מכל מקום יש בזה משום תיקוני נשים (קרן אורה שם). ואף על פי שהעברת שיער במספרים מותרת - לסוברים כן (ראה לעיל) - מכל מקום העברתו בחיכוך היד אסורה, שהחיכוך משיר את השיער מעיקרו, כתער, מה שאין כן מספרים, שאינן מעבירות את השיער מעיקרו, ולפיכך אין זה חשוב תיקון נשים (כן משמע ממאירי מכות ד א, ופרח שושן יו"ד ו ב).
  • ויש סוברים שהיא מותרת (מסקנת הגמ' נזיר שם, לפי תוספות ד"ה מהו; ים של שלמה יבמות שם, בשם תשובה, ובדעת הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש), שאין דרך תיקוני נשים בכך (ים של שלמה שם).

להלכה, נחלקו ראשונים: יש פוסקים כדעה הראשונה (כן משמע ממאירי נזיר שם ומכות שם), וכן הלכה (טוש"ע יו"ד קפב ג); ויש פוסקים כדעה השניה (תוספות נזיר שם; ים של שלמה יבמות שם, בדעת הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש)[13].

על ידי חיכוך הבגד

העברת שְׂעַר בית השחי על ידי חיכוך הבגד כנגדו - מותרת (נזיר נט א, לפי המפרש שם ד"ה מהו לחוך בבגד, ומאירי שם נח ב), שהואיל ואין האדם נוגע בשיער אלא בבגד בלבד, אין זה חשוב תיקון נשים (פירוש הרא"ש שם; שיטה מקובצת שם, בשם תוספות חיצוניות).

מקצת שערות

העברת מעט משערות בית השחי, או משערות בית הערוה, אינה בכלל האיסור, שאין זה חשוב תיקוני נשים (ים של שלמה יבמות שם; ערך לחם יו"ד קפב ג), מהם שכתבו שדווקא העברת כל השערות אסורה, שבאופן זה בלבד חשוב הדבר תיקוני נשים (ערך לחם שם); ומהם שכתבו שאף בהעברת חציין יש משום תיקוני נשים, אבל לא בהעברת מיעוטן (ים של שלמה שם).

שער שאר איברים

העברת שְׂעַר שאר איברים - שאין דרך הנשים לתקנם, כגון השיער שעל הזרועות (מרדכי שבת שכז) - נחלקו בה ראשונים:

  • יש סוברים שהיא מותרת אף בתער (תוספות נזיר נט א ד"ה ההוא; סמ"ג לאוין ס; שיטה מקובצת שם, בשם ה"ר עזריאל; כן מצדד בים של שלמה יבמות שם).
  • ויש סוברים שהעברת שְׂעַר שאר איברים בתער אסורה (כן משמע משו"ת הרשב"א ד צ, ומרדכי שבת שכז; שבלי הלקט ב מא, בשם ר' אביגדור כ"ץ; טור יו"ד קפב, בשם רבנו תם, ובשם יש אומרים), לפי שדומה הדבר לתיקון נשים (אגרת התשובה לרבנו יונה ד לו), וכן הלכה (כן משמע משו"ע שם א, ולבוש שם א)[14].

שיער שאינו בנשים

שיער שאינו בנשים - כגון זקן, באופן שאין בהעברתו משום השחתת-זקן (ראה ערכו) - נחלקו בו ראשונים:

  • יש סוברים שאינו בכלל שְׂעַר שאר איברים, והעברתו מותרת (כן משמע ממאירי מכות כ ב: כן מצדד השואל בשו"ת הרשב"א ד צ; שו"ע יו"ד קפב ו, לפי אמרי דוד (הורוויץ) קעד; אגרות משה יו"ד ב סא), שכיון שאין הנשים מעבירות שיער זה, אין העברתו חשובה תיקון נשים (כן משמע מהמאירי שם; אמרי דוד שם; אגרות משה שם), ובזמן שלא היה לנשות ישראל שְׂעַר בית השחי ובית הערוה (ראה סנהדרין כא א, לפי חידושי הר"ן שם) לא היתה העברת שיער זה אסורה לאנשים (ים של שלמה יבמות שם, וחכמת שלמה סנהדרין שם).
  • ויש סוברים, שאף שיער שאינו בנשים הוא בכלל איסור זה (מאירי שם, בשם יש מחמירין; כן משמע משו"ת הרשב"א שם; שבלי הלקט שם, בשם ר' אביגדור כ"ץ; זכר נתן ב ג), ודינו כשְׂעַר שאר איברים (ראה לעיל. כן משמע מהמאירי שם, ושבלי הלקט שם), ומן האחרונים יש שכתבו שדינו כשְׂעַר בית השחי ובית הערוה (ראה לעיל. צמד צדק יו"ד צג ח-ט), שאף על פי שאין הנשים מעבירות אותו, מכל מקום כיון שהעברת שיער שייכת בנשים, בשְׂעַר בית השחי ובית הערוה, חשובה כל העברת שיער תיקון נשים (צמח צדק שם, בביאור הראשון)[15].

המעביר כל שְׂעַר גופו

המעביר את שְׂעַר כל גופו, מראשו ועד רגליו - היינו שהוא מגלח את שְׂעַר כל גופו מראשו ולמטה, בלא שְׂעַר ראשו (פרישה שם סק"ב; ש"ך שם סק"ד, בשמו)[16] - מותר לו להעביר אף את שְׂעַר בית השחי ובית הערוה (תשובות הגאונים החדשות (אופק) קכט; אוצר הגאונים נזיר נח ב; תוספות יבמות מח א ד"ה לא, ותוספות הרא"ש שם, וסמ"ג לאוין ס, ורא"ש יבמות יב ח, וטור שם, בשם הגאונים) שכיון שהוא מגלח את כל גופו, אין זה יפוי אלא ניוול, ואינו עושה כן אלא לשם רפואה (תוספות ורא"ש וטור שם, בשם הגאונים)[17].

ונחלקו אחרונים בביאור טעם הדין:

  • יש מפרשים שההיתר הוא משום שאינו עושה כן לשם יפוי, אלא לשם רפואה, ומה שהוצרכו לטעם שכיון שהוא מגלח כל גופו אין זה יפוי, הוא כדי להתיר אף אם אינו חושב לשם רפואה במפורש, ואפילו כשהוא חושב במפורש שלא לשם רפואה, מותר לעשות כן, שאין משגיחים בו, שכיון שהוא ניוול ודאי לשם רפואה הוא עושה (בית יוסף שם, בדעת התוספות, בביאור השני).
  • ויש סוברים שלא התירו אלא משום שהוא מנוול את עצמו בכך, ואף על פי כן לא הותר אלא לצורך רפואה, שאף שיש בכך ניוול אסור מדרבנן, כשם שאסרו שְׂעַר שאר איברים, לסוברים כן (ראה לעיל), ומשום רפואה לבד אין להתיר אלא במקום שיש צער בדבר (בית יוסף שם, בדעת התוספות, בביאור הראשון), או שמשום רפואה אין להתיר אלא כשהכל יודעים שהוא עושה כן משום רפואה (ב"ח שם).

ונחלקו ראשונים אם ההיתר להעביר את שְׂעַר כל הגוף הוא גם בתער (כן משמע מתוספות יבמות שם; בית יוסף שם ב, בדעת הרבה ראשונים; כן משמע משו"ע שם) - אף על פי שהעברת שְׂעַר בית השחי ובית הערוה בתער אסורה מהתורה, לסוברים כן (ראה לעיל) - שכיון שאין זה יפוי אלא ניוול, ואינו עושה כן אלא לצורך רפואה, אף בתער יש להתיר (בית יוסף שם); או שלא הותרה לו העברת שְׂעַר בית השחי ובית הערוה בתער, אלא במספרים (סמ"ג שם, לפי ב"ח שם, ומהריט"ץ נו, ורב פעלים ג יו"ד יח), שהעברת השיער במספרים אינה אסורה אלא מדרבנן, לסוברים כן (ראה לעיל), ואילו העברתו בתער אסורה מהתורה, לסוברים כן (ראה לעיל), ולכן לא התירו חכמים לעשות כן אפילו לצורך רפואה (כן משמע מהב"ח שם).

נזיר

נזיר (ראה ערכו), החייב לגלח את שְׂעַר ראשו (ראה ערך תגלחת נזיר), נחלקו בו אמוראים:

  • יש אומרים שמותר לו לגלח אף את שְׂעַר בית השחי ובית הערוה (רב נחמן בנזיר נט א, לפי תוספות נזיר נט א ד"ה בנזיר, ותוספות רבנו פרץ ופירוש הרא"ש שם), שכיון שהוא מעביר את כל שְׂעַר ראשו, אין העברת שְׂעַר בית השחי ובית הערוה חשובה לגביו נוי ותיקון (תוספות שם), שהרי גילוח השיער בזיון הוא עבורו (כן משמע מהמפרש נזיר כט א ד"ה קסבר). ואם כן ודאי שאינו חושש לנוי ותיקון (אורח מישור וברכת ראש נזיר נט א, לצד זה).
  • ויש אומרים שאסור גם לנזיר לגלח את שְׂעַר בית השחי ובית הערוה (מסקנת הגמ' שם, לפי תוספות שם, ותוספות רבנו פרץ שם, ופירוש הרא"ש שם), אף על פי שהמעביר את שְׂעַר כל גופו, מותר לו להעביר את השיער הזה, לסוברים כן (ראה לעיל), שהמעביר את כל שְׂעַר גופו, חשובה העברת שיער זה כניוול עבורו, ואילו נזיר, שאינו מעביר אלא את שְׂעַר ראשו בלבד, חשובה עבורו העברת שיער זה כיפוי, ולא כניוול (כן משמע ממרומי שדה נזיר שם; שרידי אש ב מא יא), וכן הלכה (תוספות ותוספות רבנו פרץ ופירוש הרא"ש שם).

ליקוט שערות לבנות

אסור לאיש ללקט את שערותיו הלבנות - שבראשו (רמב"ם עבודה זרה יב י) - מתוך השחורות, שנאמר: וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים כב ה. שבת צד ב, ומכות כ ב; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח שמ א, ויו"ד קפב ו), שהוא מיפה את עצמו בנויי אשה (ריב"ן מכות שם ד"ה אף; ריבב"ן שבת שם), שהנשים מקפידות בזה, שלא יתגנו בעיני בעליהן (ר"ן שבת שם). לסוברים שתיקוני הגוף אינם אסורים אלא מדרבנן (ראה לעיל), אף איסור לקיטת שערות לבנות מתוך שחורות אינו אלא מדרבנן - ואין הלימוד מהכתוב אלא אסמכתא (ראה ערך אסמכתא א) - ואילו לסוברים שתיקוני הגוף אסורים מן התורה (ראה לעיל), אף איסור זה מן התורה הוא (כן משמע מריטב"א מכות שם, ור"ן שבת שם, ובית יוסף יו"ד שם)[18].

להלכה, נחלקו ראשונים: יש פוסקים שהאיסור הוא מן התורה (כן משמע מהרמב"ם וטור שם; כן משמע מהכסף משנה שם, בדעת הראב"ד, בפירוש הראשון); ויש פוסקים שהאיסור הוא מדרבנן (כסף משנה שם, בדעת הראב"ד, בפירוש השני; ביאור הגר"א יו"ד שם ס"ק יג, בדעת הראב"ד; אבני זכרון ג לט א, בדעת השו"ע שם).

לקיטת כל שערות הראש, הן הלבנות והן השחורות - מותרת (שיח יצחק (חיות) מכות כ ב; כן מצדד במחנה חיים ב יו"ד ל), שאין תיקון זה חשוב נוי באשה (מחנה חיים שם).

צביעת שערות לבנות

אסור לאיש לצבוע שערותיו הלבנות בשחור (רמב"ם שם) - מהתורה (כן משמע מהרמב"ם וטור שם; מהר"י אשכנזי יו"ד יט, בדעת הראב"ד שם; מהר"י אשכנזי שם, ומהר"ם שיק יו"ד קעג, שכן הסכמת הפוסקים); ויש סוברים שהוא מדרבנן (מנחת אלעזר ד כג, בדעת הראב"ד שם; שרידי אש שם טו, בדעת השו"ע שם) - שנוי אשה הוא זה (חכמת אדם צ ב), ואף אדם צעיר שנתלבנו שערותיו שלא כדרך הטבע אסור לו לצבען (כן משמע ממהר"ם שיק ומהר"י אשכנזי שם, ושער שלמה צד, ואבני זכרון ג לט, ועוד).

צביעת שיער לבן בצבע שאין הנשים נוהגות לצבוע בו את שערותיהן, ואינו נוי להן - כגון אדום חזק (מהר"ם שיק שם), או כחול (קצות השלחן ז עמ' קסח) - יש מן האחרונים שכתבו שהיא מותרת (מהר"ם שיק שם); ויש סוברים, שאם על ידי צביעה זו נראה האיש צעיר יותר, אסור לו לעשות כן, אף על פי שאין הנשים נוהגות בזה, ואין הדבר נוי להן, שלדעתם כל עשיה שיש בה כדי להיראות צעיר יותר, מתיקוני נשים היא (קצות השלחן שם).

כשהופך שערו ללבן

מותר לאיש ללקט שערות שחורות מתוך לבנות (כן משמע מבית שערים יו"ד יט, בדעת ריב"ן מכות כ ב ד"ה במלקט, וחסדי דוד שבת י ח), והוא הדין לצבוע שערות שחרות בלבן (בית יוסף שם, וט"ז שם סק"ז), שאף על פי שנוי הוא לאיש שתהיינה שערותיו לבנות, מכל מקום כיון שלגבי אשה אין זה נוי, אלא חיסרון, אין בזה משום "לא ילבש גבר שמלת אשה" (בית יוסף שם); ויש סוברים שצביעת שערות שחורות בלבן אסורה לאיש (ראב"ד שם, וטור שם, לגירסתנו, לפי פרישה שם סק"ט; מחנה חיים ב יו"ד ל), דהיינו באופן שיש לו נוי שיהיו שערותיו לבנות (מחנה חיים שם).

בזקן

איסור ליקוט שערות לבנות מתוך השחורות נוהג אף בשערות הזקן (רמב"ם שם), והוא הדין באיסור צביעת שערות לבנות (צמח צדק יו"ד צג ט). ואף על פי שלאשה אין זקן, ואינו מתחלף על ידי זה באשה, מכל מקום כל התייפות של גבר בתיקון אשה אסורה משום לא ילבש (לבוש מרדכי כד, בדעת הרמב"ם), וכיון שמצינו בנשים ליקוט שערות לבנות מתוך שחורות בשְׂעַר הראש, חשוב כל תיקון של ליקוט שערות לבנות כנוי אשה (צמח צדק שם, בביאור הראשון; ערוך לנר מכות כ ב, בדעת הרמב"ם)[19].

שיעור האיסור

איסור לקיטת שערות לבנות מתוך השחורות נוהג אף בלקיטת שערה לבנה אחת (רמב"ם שם; כן משמע מטוש"ע או"ח שמ א, ויו"ד קפב ו), והוא הדין באיסור צביעת שערות לבנות (רמב"ם שם; חינוך תקמג; טוש"ע יו"ד שם). ונחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שהעושה כן לוקה (רמב"ם שם, לפי כסף משנה שם, וביאור הגר"א יו"ד שם ס"ק יג; חינוך שם) מהתורה (כן משמע מהכסף משנה שם, בדעת הרמב"ם), שתיקון הניכר הוא (כסף משנה וביאור הגר"א שם, בדעת הרמב"ם), או שאף על פי שאינו ניכר, שהרי נשארו לו שערות לבנות נוספות, מכל מקום תיקון נשים הוא זה (כן משמע מהבית יוסף שם, בדעת הרמב"ם).
  • ויש סוברים, שתיקון שערה אחת אינו בכלל איסור לא ילבש מהתורה (כן משמע מהראב"ד שם), שלדעתם תיקון זה אינו ניכר כלל, ועל כן אינו אסור אלא מדרבנן (ראב"ד שם, בטעם הראשון, לפי בית שערים יו"ד יט), או שלקיטת שערה לבנה אחת מותרת לגמרי, שאין זה עדי - תיקון וקישוט - של אשה כלל (ראב"ד שם, בטעם השני, לפי כסף משנה שם ומנחת חינוך שם א).

נזירה

אשה נזירה, שהיא מגלחת את שְׂעַר ראשה (ראה ערך תגלחת נזיר), אף על פי שגילוח כזה הוא בכלל "לא יהיה כלי גבר על אשה" (ראה לעיל), מכל מקום מצות עשה של תגלחת-נזיר (ראה ערכו) דוחה את איסור לא יהיה כלי גבר (ראה ערך עשה דוחה לא תעשה. חקרי לב ב יו"ד ל, בתירוץ הראשון)[20].

הסתכלות במראה

הסתכלות של איש במראה - דרך התקשטות (כן משמע מהסמ"ק לג, ומאירי שבת קמט א), כדי לראות אם הוא נאה (כן משמע ממחזור ויטרי (הורוויץ), הלכות מסה"ת ק, וכלבו צז, ומרדכי עבודה זרה תתטז), או כדי ליפות את שערות ראשו, או כדי לגלח את זקנו (אור זרוע ד עבודה זרה קנ; הגהות אש"רי עבודה זרה ב יא, בשמו) - נחלקו בה ראשונים:

  • יש האוסרים (מחזור ויטרי שם, ותוספות עבודה זרה כט א ד"ה המסתפר, ותוספות הרא"ש ור"ן ונמוקי יוסף שם, על פי תוספתא עבודה זרה (צוקרמאנדל) ג, וירושלמי שבת ו א, ועבודה זרה ב ב; מסקנת התרומה קנה, ורוקח תעג; סמ"ק שם; מאירי עבודה זרה שם, ושבת שם בשם יש אוסרים; טוש"ע יו"ד קנו ב, ושם קפב ו), משום לא ילבש גבר שמלת אשה (מחזור ויטרי שם; תוספות שם; סמ"ק שם; טוש"ע שם ושם), שדבר זה מקישוטי הנשים הוא (מאירי עבודה זרה שם; טור יו"ד קפב). ומכל מקום אין האיסור אלא מדרבנן (אור זרוע ד עבודה זרה קנא, על פי הירושלמי שם ושם; כן משמע מתוספות שאנץ עבודה זרה שם; שיירי כנסת הגדולה יו"ד קנו, הגהות בית יוסף ג, בדעת הרבה ראשונים).
  • ויש מתירים (כן משמע מאור זרוע שם, בשם יש דוחין, וריטב"א שבת קנט א)[21].

הסדרת דבר מגונה מהגוף

הסרת דבר מגונה מן הגוף, כגון גרירת גלדי צואה - כשיש זיעה מרובה על בשרו, והיא מתייבשת ונדבקת בבשרו כגלד (ר"ש מקוואות ט ב; תורת הבית הארוך ז ז; מאירי שם; רא"ש מקוואות כו; מרדכי מקוואות תשמז) - וגלדי מכה שעל הבשר, כדי להתנאות, נחלקו בה תנאים ואמוראים:

  • יש סוברים שהיא אסורה (ברייתא ראשונה בשבת נ ב, לפי רש"י ד"ה משום, וריטב"א ופסקי הרי"ד שם; כן משמע מברייתא אחרת שם; רב מרדכי בגמ' שם, בדעת מר זוטרא), משום לא ילבש (כן משמע מרש"י שם; ריטב"א ופסקי רי"ד שם).
  • ויש סוברים, שהסרת דבר מגונה מן הגוף מותרת, ורוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו (כן משמע מברייתא שניה בגמ' שם; אמימר ורב אשי בגמ' שם), משום שהאדם נברא בצלם אלקים (ראה ערך אדם: צלם אלקים), ועוד, שהרואה בריות נאות אומר: ברוך שככה לו בעולמו (ראה ערך ברכות הראיה: על מעשה בראשית. רש"י שם ד"ה בשביל קונהו), שלדעתם תיקון גוף שלא נעשה בדרך קישוט, אין בו משום לא ילבש (ריטב"א שם), ובאיסור לא ילבש לא נאסר אלא שינוי צורת האדם מדרך בריאתו הרגילה, אבל לא החזרת צורתו לדרך בריאתו הרגילה (לבושי מרדכי יו"ד קמא ק; אבני זכרון ג לט ו), וכן הלכה (כן משמע מרבנו יהונתן ביצה כא ב, ומאירי ברכות, בית יד ד"ה מגדולי המחברים, ושבת שם; ריטב"א שם)[22].

מומים

והוא הדין מומים שנוצרו בגוף האדם, ויש לו מהם גנאי, שדינם כגלדי צואה שלהלכה מותר להסירם, (שהרי אין הסרתם משנה את גוף האדם מדרך בריאתו, אלא מחזירתו לדרך בריאתו הרגילה (לבושי מרדכי שם; אבני זכרון שם). ואף מומים שהיו בגוף האדם משעת לידתו - מותר להסירם (מנחת יצחק ו פא; שבט הלוי ו קיח ג), שאף על פי שאין הסרתם מחזירה את גוף אותו אדם לכפי שהיה בשעת לידתו, מכל מקום מחזירה היא אותו לצורת שאר אדם (מנחת יצחק שם).

פעולות המיוחדות לאנשים ונשים

פעולות המיוחדות לנשים, שאין בהן משום שינוי בגופו של האיש או במלבושו, כגון אפיה או אריגה, וכן פעולות המיוחדות לאנשים - אינן אסורות משום לא ילבש (יד הקטנה עבודה זרה ו ל"ת נו אות פב; כן משמע מאגרות משה יו"ד ב סא)[23].

שלא לשם יפוי וקישוט

תיקוני גוף שיש בהם משום יפוי וקישוט, אם אינם נעשים לשם יפוי וקישוט, אלא מטעם אחר, כגון כדי למנוע צער או בושת - מותר לעשותם (כן משמע מתוספות שבת נ ב ד"ה בשביל, ותוספות הרא"ש שם, ורא"ש עבודה זרה ב יא, וטוש"ע יו"ד קפב ה, ועוד), כשאי אפשר לעשותם בענין אחר (ב"ח שם, לפי מהרש"ם ב רמג); ויש מתירים אף כשאפשר לעשותם בענין אחר (מהרש"ם שם, בדעת התוספות)[24].

וכן כתבו ראשונים לענין הסתכלות במראה, לסוברים שהיא אסורה (ראה לעיל: בתיקוני גוף), שאם הוא עושה כן שלא לשם התקשטות ויפוי - כגון שהוא מסתכל במראה משום מיחוש עינים (כן משמע מתוספות עבודה זרה כט א ד"ה המסתפר; סמ"ג לאוין מה; רא"ש שם; טוש"ע יו"ד קנו ב), או בשעה שהוא מסתפר ומתגלח, כדי שלא יחבול בעצמו (תוספות שם, ונזיר נט א ד"ה גבול בשם הר"ף ור"ש מאוירא; תשב"ץ קטן תקמב; רא"ש שם; טוש"ע שם), או כדי להסיר נוצות משערותיו, שלא יתגנה בעיני הבריות (דרכי משה שם סק"א, בשם הר"ר זעלקיל), או כדי להיראות אדם חשוב (שו"ע שם) - הרי היא מותרת (תוספות שם ושם; סמ"ג שם; רא"ש שם; טוש"ע שם), שאין זה בכלל קישוט, ואינו דרך תאוה ופתויי יצר הרע (רבנו בחיי דברים כב ה).

כשהאיסור מדאוריתא

ונחלקו אחרונים:

  • יש סוברים, שדווקא מעשים האסורים מדרבנן מותר לעשותם - שהטעם שאסרו חכמים מעשים אלו, הוא משום שהאיש מתיפה בהם, ועל כן מותר לעשותם שלא לשם יפוי וקישוט (כן משמע מיד הקטנה עבודה זרה ו ל"ת נו פב) - אבל דברים האסורים מהתורה, אסורים בכל ענין (ברכת ראש נזיר נט א; מנחת אלעזר ד כג; דעת סופר יו"ד סד), אלא שאיסור אינו אלא מדרבנן (ב"ח שם, וחדרי דעה שם ב, בדעת הרשב"א), משום גזירה שהוא נראה כתיקוני נשים (חדרי דעה שם).
  • ויש סוברים שאף מעשים האסורים מהתורה מותר לעשותם שלא לשם יפוי וקישוט, ואפילו לבישת האיש בגדי אשה מותרת באופן זה (מהר"י מינץ טו; ב"ח שם; ט"ז שם סק"ד; אבני צדק יו"ד עב), שאינו חשוב תיקוני נשים כלל (כן משמע ממהרש"ם ב רמג), או שכיון שהתורה נתנה טעם לאיסור, שתועבה הוא (ראה לעיל: האיסור וגדרו), כל שאינו עושה לשם תועבה, אין בזה איסור (בינת אדם איסור והיתר עד, לדעה זו; שרידי אש ב מא ז), שלא עצם המעשים אסורים, אלא ההתקשטות על ידם, והתקשטות היא דבר התלוי במחשבה ורצון, וכיון שאינו רוצה ואינו מתכוין לכך, אין זו התקשטות (שרידי אש שם ח)[25].

שחוק ועראי

לבישת בגדים בדרך שחוק ועראי, כגון בשמחת פורים, או בשמחת חתן וכלה, נחלקו בה הדעות:

  • יש סוברים שאינה בכלל איסור לא ילבש (מהר"י מינץ טו, בשם ה"ר אליקים סגל; רמ"א או"ח תרצו ח, שכן המנהג; לבוש שם ח), שלבישת בגדים שלא לשם יפוי וקישוט - מותרת (ראה לעיל: שלא לשם יפוי וקישוט), ואף כאן אין הלבישה נעשית לשם יפוי וקישוט, אלא כדי להרבות את השמחה (מהר"י מינץ שם).
  • ויש סוברים, שלבישת בגדים אסורה אף בדרך שחוק ועראי (יראים שפה; כן משמע ממהר"י מינץ שם, בשם יש אומרים; רמ"א שם, בשם יש אומרים), שלא חילק הכתוב בין לבישת קבע ללבישת עראי (יראים שם), ואף שלבישת בגדים שלא לצורך יפוי וקישוט מותרת, מכל מקום, כיון שכוונת האנשים העושים כן היא להתייפות ולהתקשט כדי להידמות בזה לנשים, אלא שעושים כן לשם שמחה בלבד, אסור לעשות כן (יד הקטנה שם); או שלא הותרה לבישה שלא לצורך יפוי אלא כשאי אפשר בענין אחר, אבל לא כשלובשים את הבגדים לשם שחוק, שאפשר לשמוח באופנים אחרים (ב"ח שם, בדעת היראים).

הערות שוליים

  1. לד, טורים א-נח.
  2. ויש מן הראשונים שלא מנה אלא את האיסור על האיש ללבוש בגדי אשה (סמ"ק לג), ששני האיסורים בעיקרם איסור אחד הם (צביון העמודים לסמ"ק שם).
  3. לביאורים נוספים בטעם המצוה, ראה: רבי אליעזר בן יעקב בספרי שם, וגמ' שם, ומדרש תנאים שם; ספר המצוות ל"ת מ, ומורה נבוכים ג לז; חינוך שם.
  4. ויש המחלק, שמותרים הם בלבישת בגדי אנשים, שאי אפשר להם לילך ערומים, אבל לענין תספורת צריכים הם להחמיר הן חומרי איש, והן חומרי אשה (חסדי דוד לתוספתא שם, בדעת הרמב"ם).
  5. ויש המפרשים שאף התנאים החולקים וסוברים שאסור לאשה לצאת בכלי זין למלחמה, ושאסור לאיש להתקשט בתכשיטי נשים (רבי אליעזר בן יעקב בספרי שם וגמ' שם), לא אמרו כן אלא בדברים העשויים לנוי וקישוט, אבל שאר בגדים אין איסור ללבשם אלא כשהלובש הולך ויושב עם בני המין האחר (דינא דחיי שם ל"ת נט, בשם משמרת מצות, וב"ח יו"ד קפב ה, בדעת הסמ"ג שם).
  6. ויש שביארו כן אף בדעת התנאים החולקים (ספרי דבי רב לספרי שם; עמק הנצי"ב שם, בפירוש הראשון; מקראי קודש עבודה זרה יב י, בדעת רש"י והרמב"ם).
  7. ויש הפוסקים כדעה החולקת (רבי אברהם מן ההר שם, בשם איכא מאן דפסק; כן משמע מהמזרחי שם, בדעת רש"י שם).
  8. וכן תיקוני גוף, לסוברים שהם אסורים מהתורה (ראה להלן: תיקוני גוף).
  9. ויש מהראשונים הסוברים שלא נחלקו תנאים בדבר, ולדברי הכל הם אסורים מן התורה (כן משמע מסמ"ג לאוין ס, ויראים שפה, ועוד).
  10. על איש הלובש בגדי אשה, או אשה הלובשת בגדי איש - שעברו ועשו כן, או אף אם לבשו באופן המותר - אם הם מותרים לצאת בהם בשבת, ראה ערך מוציא.
  11. ויש הסובר שתיקוני גוף אסורים גם אם עשה בהם שינוי, שלדעתו תיקוני גוף הם סוג דברים הנוהגים באנשים או בנשים בלבד (ראה לעיל) ואין שינוי מועיל בהם (כן משמע משבט הלוי ב סג).
  12. ויש מהאחרונים שכתבו, שלסוברים שתיקוני גוף אסורים מהתורה (ראה לעיל), אסורים הם אף במקומות שגם מנהג האנשים הוא לעשותם; ואילו לסוברים שתיקוני גוף אינם אסורים אלא מדרבנן (ראה לעיל), מותרים הם במקומות אלו (כן משמע ממהריט"ץ נו, וחדרי דעה לשו"ע שם א; להורות נתן ב ע).
  13. על המעביר שיער ואינו מתכוין לכך, כגון שהוא מחכך את השיער בידו, ואינו מתכוין להשירו, ראה להלן: שלא לשם יפוי וקישוט.
  14. ויש מהאחרונים סוברים, שהעברת שְׂעַר שאר איברים אסורה מדרבנן אף במספרים כעין תער (ים של שלמה יבמות שם, בדעת רבי יוחנן; חכם צבי, תוספות חדשים כו, בדעת הרמב"ם), שכיון שעיקר טעם האיסור הוא משום תיקון יופי, לדעתם, אין חילוק בין זה לזה (ים של שלמה שם).
  15. לביאורים נוספים, ראה: צמח צדק שם; אגרות משה שם.
  16. ויש שפירש שהוא מגלח אף את שְׂעַר ראשו (הגהות חכם צבי לט"ז שם סק"א).
  17. ויש מהאחרונים החולק וסובר שאף המעביר את כל שערו, אסור לו לגלח את שְׂעַר בית השחי ובית הערוה (ים של שלמה שם).
  18. ויש מן האחרונים שכתב בדעת אחד הראשונים, שלדברי הכל אין איסור זה אלא מדרבנן, שלא אסרה תורה אלא לבישת בגדים, או תיקוני גוף הנשארים על הגוף בעינם, אבל לא תיקוני גוף שתיקונם הוא בהסרתם, ומדרבנן נאסר אף מעשה ההתקשטות כשלעצמו (שרידי אש ב מא טז, בדעת הראב"ד עבודה זרה יב י).
  19. ואף לסוברים שגילוח הזקן שאינו בנשים אינו בכלל איסור גילוח שְׂעַר האיברים (ראה לעיל), איסור גילוח שְׂעַר האיברים אינו אלא מדרבנן משום שהוא דומה לתיקוני נשים (ראה צלעיל) ולכך בשְׂעַר הזקן שאינו בנשים לא שייך האיסור, שאינו דומה לתיקוני נשים, אבל ליקוט שערות לבנות וצביעתן, הוא קישוט המיוחד לנשים, ולכן אסרו באיש בכל השערות שיש בגופו (שרידי אש ב מא לג).
  20. לביאורים נוספים, ראה חקרי לב שם.
  21. אם מותר להסתכל במראה, במקום שדרך האנשים לעשות כן, ראה לעיל.
  22. ויש מהראשונים שפסק כדעה הראשונה (כן משמע ממרדכי שבת שכו-ז). על הסרת דבר מגונה מן הגוף שלא כדי להתנאות, אלא כדי למנוע צער או בושת, ראה להלן: שלא לשם יפוי וקישוט.
  23. ומכל מקום אסרו חכמים לאיש להסתכל במראה - לסוברים כן (ראה לעיל) - כיון שההסתכלות במראה קשורה בהתקשטות האדם וביפוי הגוף, שכן דרך נשים היא להסתכל במראה בשעת הלבישה וההתקשטות (יד הקטנה שם), או משום שעצם מעשה ההסתכלות במראה מחשיב את האשה כיפה ומקושטת, שככל שמרבה האשה להסתכל במראה, כך גדלה חשיבותה ביופי (אגרות משה שם)
  24. ויש אחרונים האוסרים אף מעשים שאינם נעשים לשם יפוי וקישוט (כן משמע ממעשה רקח עבודה זרה יב י, וסדר משנה תפילה ד ג ב, ושער שלמה צד).
  25. ויש המחלק, שדבר שאינו מלבוש, ולא נאסר אלא מחמת הקישוט והיפוי שבו, הרי כשאין כוונתו לזה, אין לאסור לעשותו, אבל לבישת איש בגדי אשה אסורה אף כשהיא נעשית שלא לשם יפוי וקישוט (כן משמע מבינת אדם שם).