דרשני:תתקבל בתשעה באב (Zvi Ryzman)

אמירת 'תתקבל צלותהון' בקדיש בתשעה באב ובבית האבל

א. בכל יום, לאחר כל אחת מתפילות שמונה עשרה שאנו מתפללים, אומרים קדיש שלם עם תפילת "תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא", שהיא בקשה נוספת ומיוחדת שיתקבלו תפילותינו.

אולם לא כן פני הדברים בתשעה באב, וכפי שמובא בטור (או"ח סי' תקנט) סדר תפילת ליל תשעה באב: "מתפלל ערבית, ואומר קדיש שלם, וקורא איכה, ואומר קינות, ואחר כך סדר קדושה, ואומר קדיש בלא תתקבל". וכתב הבית יוסף בשם הגהות מיימוניות מדוע אין אומרים 'תתקבל' בקדיש אחר הקינות: "לפי שכבר אמר באיכה (ג, ח) גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי". כלומר, היאך נוכל לומר "תתקבל צלותהון ובעותהון" ולבקש שיתקבלו תפילותינו, בה בשעה שקראנו במגילת איכה שהקב"ה "סתם" את תפילותינו, וכביכול אינו מקבל אותן.

דין זה הובא ברמ"א (שם סע' ד) "וכל הקדישים שאומרים אחר איכה עד שיוצאים למחר מבית הכנסת, אין אומרים תתקבל", וציין על כך בביאור הגר"א: "לפי שנאמר שתם תפילתי". ופסק המשנה ברורה (שם ס"ק ד) "מתפללים ערבית בתחילה, ואומר קדיש שלם דהיינו עם תתקבל אחר תפילת ערבית". והוסיף בשער הציון (ס"ק ג) "אבל אחר איכה עד למחר אחר יציאת בית הכנסת [אומרים] קדיש בלא תתקבל, כדברי הרמ"א".

ומבואר בדברי הפוסקים שיש חידוש בהלכות תשעה באב, שאין אומרים "תתקבל צלותהון ובעותהון" לאחר קריאת מגילת איכה ואמירת הקינות, בתפילות ערבית ושחרית, היות וכביכול בשעת חורבן הבית הקב"ה "סתם" תפילותינו.

אמנם הלכה זו תמוהה ביותר, כדברי המהר"ם שיק (יורה דעה סימן שע) "והדבר קשה להבין, וכי משום דכתיב שתם תפילתי, לא נתפלל כלל. והרי אנו מתפללים כל התפילות כמו שאר הימים, ומבקשים מאת ה' כל צרכינו אפילו בתשעה באב. ועוד, שאנו אומרים יהי לרצון אמרי פי, ומה בין יהי לרצון אמרי פי לתתקבל צלותהון", וצ"ע.

קדיש תתקבל בבית האבל

ב. והנה בספר מעבר יבוק (עתר ענן הקטורת פ"א) כתב, שכשם שאין אומרים תתקבל בתשעה באב, כך אין אומרים תתקבל בבית האבל.

והשוואה זו מבוארת בדברי המהר"ם שיק שהביא את מש"כ הדגול מרבבה (או"ח סי' תקנ) להסביר שאין נושאים כפיים בתשעה באב, כי הכהנים אינם יכולים לומר "וישם לך שלום", שהרי בתשעה אב "אין שאילת שלום לחברו" (או"ח סי' תקנד סע' כ). והקשה המהר"ם שיק: "ועדיין צריך ביאור הא אנו אומרים עושה שלום וכו' הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל גם בתשעה באב, ומאי שנא הפסוק וישם לך שלום, מהפסוק הוא יעשה שלום". ותירץ: "כיון דמבקש זה [באמירת "עושה שלום במרומיו" בקדיש] גם על עצמו, ולעולם יכלול אדם תפילתו לתפילת שלום, אין זה כשאילת שלום, רק כדורש בטובת חברו ובברכת חברו".

ועל פי זה ביאר המהר"ם שיק, מדוע אין אומרים תתקבל בקדיש שלאחר הקינות בתשעה באב: "דודאי אם לא נכתב שתם תפילתי, והיה תפילה לקב"ה על ישראל, אפשר היה מותר. אבל כאן דכתיב שתם תפילתי אינו נראה כתפילה, אלא כדרישת כלל ישראל, וגם הוא כולל עצמו עמהם. ולכך גם תתקבל הוי כדרישת ובקשת שלום ולכך אין אומרים אותו בתשעה באב". כלומר התפילה והבקשה "תתקבל צלותהון" בתשעה באב, יש לה משמעות שונה מהרגיל, בגלל שהקב"ה "שתם תפילתי", וכביכול לא מקבל את התפילה, ועל כן אין זו תפילה אלא "כדרישת ובקשת שלום", האסורים בתשעה באב.

ובכך מובן מדוע לא אומרים בתשעה באב "תתקבל צלותהון", שכן דברים אלו הם כעין "דרישת ובקשת שלום", ולכן אינו רשאי לומר זאת בתשעה באב, מה שאין כן שאר התפילות, וכן אמירת יהיו לרצון אמרי פי, הן בבחינת תפילות, ולכן אין כל מניעה מלאומרם בתשעה באב.

ומסיים המהר"ם שיק: "ולפי זה אתי שפיר "דגם באָבֶל דאסור לדרוש בשלום אחרים שפיר המנהג דאין לומר תתקבל צלותהון". גם בבית האבל, מתפרשת הבקשה "תתקבל צלותהון" לא במובן של תפילה אלא "כדרישת ובקשת שלום", שהיא אסורה על האבל כמפורש בשו"ע (יו"ד סי' שפה סע' א) "אבל אסור בשאילת שלום", ולכן אין האבל רשאי לומר תתקבל צלותהון.

ג. אולם בשו"ת רבי עקיבא אייגר (מהדורא תניינא סימן כד) שלל מכל וכל את המנהג שלא לומר תתקבל בבית האבל: "מהיכי תיתי עלה על הדעת לדלג תתקבל, וכי תפילת שמונה עשרה של האבל לא יתקבל. ושאלתי לי ספר החיים, וראיתי שבאמת כתב כן. אבל עם כל זה אינו נכון, ואינו דומה לתשעה באב, דהתם הטעם שלא יתדמה דתתקבל קאי על הקינות, והרי בתשעה באב עצמו הנהוג כפי כל הפוסקים דנהגו לומר בלילה תתקבל אחר תפילת שמונה עשרה, ואף אם באיזה מקומות נהיגי שלא לומר תתקבל בתשעה באב אחר תפילת שמונה עשרה, מכל מקום אין לדמות אָבֶל לזה. לזה ישתקע הדבר, והוא הוראה בטעות".

וכן הורה למעשה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סימן סא) "בדבר תתקבל בקדיש שאחר כל תפילה, אם יש לאָבֶל לאומרו. הנה פשוט וברור שצריך לומר תתקבל, שאין זה שייך לאבלות. ולא דמי לתשעה באב שאין אומרים תתקבל אחר הקינות (או"ח סי' תקנ"ט ס"ד), מאחר שאמרו תתקבל אחר תפלת מעריב, דהוא (הקדיש שעליו אין אומרים תתקבל בתשעה באב) משום הקינות, שלא שייך זה לאבל שמתפללים כמו כל ישראל בכל יום ויום. שלכן אף האבל עצמו צריך לומר תתקבל, ואין לדון בזה כלל".

הרי לנו חילוקי מנהגים האם אומרים תתקבל בקדיש הנאמר בבית האבל: בספר מעבר יבוק כתב שכשם שאין אומרים תתקבל בתשעה באב, כך אין לומר תתקבל בבית האבל. אולם לדעת רבי עקיבא אייגר ורבי משה פיינשטיין אין כל דמיון בין תשעה באב לבית האבל. כי בתשעה באב גופו, אין אומרים תתקבל רק בקדיש שנאמר לאחר אמירת הקינות. או מהסיבה שלאחר קריאת הפסוק "שתם תפילתי" במגילת איכה, אין לבקש "תתקבל צלותהון ובעותהון". או בשל דברי רעק"א "שלא יתדמה דתתקבל קאי על הקינות", [והיינו שאין ראוי לומר "תתקבל צלותהון ובעותהון" לאחר אמירת הקינות, כי זה נראה שכביכול אנו מבקשים שיתקבלו הדברים הלא טובים שנאמרו בקינות]. אבל לאחר תפילת שמונה עשרה, גם בתשעה באב אומרים קדיש עם תתקבל. וממילא ברור שגם לאחר כל תפילה בבית האבל צריך לומר "תתקבל צלותהון ובעותהון".

ואכן בספר גשר החיים (פרק כ סע' ג אות ח) כתב: "בהיות שיש מחלוקת אם אומרים תתקבל בבית האבל, ראוי להנהיג שאם האבל עובר לפני התיבה אינו אומר תתקבל, ואם אחר עובר יאמר תתקבל. אולם כיום נוהגים שגם האבל אומר תתקבל".

בשו"ת יביע אומר (ח"ד יו"ד סימן לב) הביא את דברי גשר החיים: "אע"פ שיש יסוד לדבריו במה שחילק בין אם האבל ש"צ או אחר. ומכל מקום לפע"ד יותר נכון להורות כדברי הגרע"א, שהאבל גם כן אומר תתקבל כשעובר לפני התיבה, שאין לדמות אָבֶל לתשעה באב דין זה, כי רב המרחק ביניהם, ובפרט שהגשר החיים עצמו מעיד שהמנהג שגם האבל אומר תתקבל".

תשעה באב אינו זמן לריבוי תפילות ותחנונים

ד. דרך נוספת בביאור החילוק בין תשעה באב לבית האבל מבוארת על פי דברי הטור (סי' תקנט סע' ד) שכתב: "ואין אומרים תחינות דאקרי מועד", וכתב הבית יוסף: "וכן כתב הרוקח (סי' שיא) דמטעם זה אין נופלים על פניהם. ועוד נתן טעם אחר, משום שתם תפילתי".

בתשעה באב אין אומרים תחנון וסליחות, משני טעמים: [א] משום שתשעה באב נקרא "מועד", כאמור במגילת איכה (א, טו) "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי". [ב] כי נאמר בקינות בתשעה באב "שתם תפילתי".

ובביאור הדברים כתב רבי צבי שכטר, מראשי ישיבת רבנו יצחק אלחנן, בספר נפש הרב (ליקוטי הנהגות עמ' ר) בשם רבו הגרי"ד סולובייצ'יק: "עיין בשו"ע או"ח דאין אומרים תחנון ולא סליחות בתשעה באב משום דמיקרי מועד. ונראה שעוד יש לפרש בטעם מנהג זה על פי מה דאיתא בגמרא בבא מציעא (נט, ב) אימא שלום דבתיהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הוואי, מההיא מעשה שברכוהו [נידוהו] לרבי אליעזר ואילך לא הוה שבקיה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה [אשתו של רבי אליעזר ניסתה למנוע מבעלה לומר תחנון בנפילת אפים, כי ידעה שמגודל כוחה של תפילה זו, אם רבי אליעזר יאמר תחנון בנפילת אפים, מתוך צערו, עלול להיפגע אחיה, רבן גמליאל, שנידהו]. וחזינן מהכא שעל ידי מה שאומרים תחנון תיכף אחר תפילת שמונה עשרה, התפילה נשמעת ומתקבלת ביותר [כלומר, מהגמרא רואים את כוחה של אמירת תחנון בנפילת אפים הנאמרת מיד לאחר תפילת שמונה עשרה]. ובתשעה באב נהגו שלא לומר תתקבל, דמיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה שנאמר גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי, וממילא יש לומר דהיינו טעמא נמי דאין אומרים תחנון, להראות שהתפילות אינן מתקבלות לאחר החורבן, כמו בזמן הבית. ולכן נראה דמה דאין אומרים תתקבל הוא דווקא בתשעה באב ואינו נוגע לבית האבל כן אמר רבינו [הגרי"ד], וכן הוא בתשובת רעק"א".

ומבואר בדבריו טעמו של הרוקח שאין אומרים בתשעה באב תחנון וסליחות, כי נאמר בקינות בתשעה באב "שתם תפילתי", והיינו שכביכול נסתמו שערי התפילה, ולכן אין אומרים תחנון וסליחות בתשעה באב [בניגוד לשאר התעניות שאומרים סליחות] - "להראות שהתפילות אינן מתקבלות לאחר החורבן". ולפיכך ניתן להבין את הנוהגים שלא לומר תתקבל בקדיש לאחר אמירת הפסוק שתם תפילתי כדי "להראות שהתפילות אינן מתקבלות לאחר החורבן", כשם שאין אומרים תחנון בתשעה באב.

וברור שסיבה זו אינה יכולה להתייחס לאמירת קדיש בבית האבל, כי אין כל סיבה לא לומר תתקבל בקדיש בבית האבל, שהרי "אין זה זמן של אחר החורבן". ולכן אין לדמות דין זה של תתקבל בקדיש בבית האבל, לדין אמירת תתקבל בקדיש בתשעה באב.

ה. והנה במסכת פסחים (נד, א) מובא: "תשעה באב אינו כתענית ציבור לתפילת נעילה". ופירש רש"י: "שבתענית ציבור היו מתפללין תפילת נעילה", ואילו בתשעה באב אין מתפללים תפילת נעילה. ותמה הגרי"ד, מדוע אין מתפללים נעילה בתשעה באב. וביאר: "נראה להגדיר בענין תפילת נעילה, דיסוד ענין תפילת נעילה היינו "ריבוי תפילה". והמקור לזה מהפסוק (ישעיה א, טו) גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ. דכל המרבה בתפילתו, יש יותר סיכויים שיענה לחיוב. ובתענית שהוא יום צרה, בעינן ריבוי תפילה. ולפי הנ"ל אולי יש לומר דכל ענין תפילת נעילה גדרו ריבוי תפילה אשר מחמת כן יש יותר סיכויים שתתקבל התפילה, ואילו בתשעה באב אנו מראים שסתם תפילתי. שבגלל חורבן המקדש ננעלו שערי תפילה, ואדרבא הסיכויים שיתקבלו התפילות יותר פחותים המה".

דברי הגרי"ד הובאו גם על ידי תלמידו רבי מנחם דב גנק, בקובץ הפרדס (שנה עה, חוברת ב' עמ' 15), בתוספת ביאור: "תשעה באב אין קיומו על ידי זעקה ותפילה יתירה כשאר תעניות, דתפילה וזעקה הוי מעצם קיום התענית. אלא בתשעה באב ננעלו שערי התפילות מגזירת הכתוב דגַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי, ותפילת נעילה היא תפילה יתירה בתענית שיתקבלו תפילות היום, וחיוב זה נפקע בתשעה באב. ולכן אין אומרים תתקבל בקדיש בתשעה באב, משום שתם תפילתי, וזהו דינא דווקא בתשעה באב, ואינו משום האבלות, ולכן יש לומר תתקבל בבית האבל".

יסוד עניינה של תפילת נעילה ביום תענית, נובע ממעמדו של יום התענית כיום צרה, שראוי להרבות בו בתפילות ותחנונים כדי להיוושע. ולכן תשעה באב שונה משאר תעניות הציבור, מכיון שביום זה כביכול "ננעלו שערי התפילות" מגזירת הכתוב "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי", ואין טעם להרבות בתפילות, כאשר הזמן אינו מתאים לקבלתן.

ולפי זה מיושבות קושיות המהר"ם שיק [לעיל אות א] מדוע אין אומרים בתשעה באב "תתקבל צלותהון", בעוד שאנו מתפללים [בתשעה באב] כל התפילות כמו שאר הימים, ומבקשים מאת ה' כל צרכינו ואומרים יהי לרצון אמרי פי, כי כל שלושת התפילות בתשעה באב ודאי נאמרות כסדרן ו"אנו מתפללים כל התפילות כמו שאר הימים". ורק ריבוי תפילה לא נוהג בתשעה באב, בגלל אמירת "שתם תפילתי", כי יש "להראות שהתפילות אינן מתקבלות לאחר החורבן". ואי לכך ריבוי תפילה כאמירת "תתקבל צלותהון", או אמירת תחנון וסליחות ותפילת נעילה, אין רשאים לומר בתשעה באב, אבל תפילות אחרות נאמרות, כי הן נחשבות כבקשות ותפילות רגילות.

ו. הרב גנק, כתב נפקא מינה נוספת בין הטעמים שאין אומרים תחנון בתשעה באב: "אי הוי משום דאיקרי מועד, הרי בכל מועד אין אומרים תחנון גם במנחה שקודמו [וכן נפסק להלכה בשו"ע (סי' תקנב סע' יב) "אין אומרים תחינה בערב תשעה באב במנחה משום דאיקרי מועד"]. אבל אי הוי משום גזירת הכתוב דשתם תפילתי דאין תפילות נוספות בתשעה באב, ולכן אין אומרים תחנון דהוא חלק נוסף מקיום התפילה, זהו דווקא בתשעה באב עצמו, ואינו נוגע למנחה דערב תשעה באב".

ונראה עוד הבדל בין הסיבות שאין אומרים תחנון בתשעה באב, בדברי הרמ"א (שם) "ואם הוא שבת, אין אומרים צדקתך צדק" [בימים שאין אומרים תחנון אין אומרים צדקתך צדק]. לפי הטעם שאין אומרים תחנון בתשעה באב "דאיקרי מועד", גם כאשר תשעה באב חל בשבת הרי הוא "מועד", ואין לומר בו תחנון. אולם אם אין אומרים תחנון בתשעה באב משום "שתם תפילתי", סיבה זו לא שייכת בשבת, ושפיר רשאי לומר צדקתך צדק.

עוד יש לומר נפקא מינה בין הטעמים, בענין השאלה האם מותר לומר פרקי תהלים בתשעה באב. ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סימן קנה) כתב: "במשיב הלכה ח"א סימן רע"א כתב שאין לומר תהלים בתשעה באב, רק בשעת מנחה מותר". ואם הטעם שלא לומר תחנון בתשעה באב, כי הוא נקרא מועד, אין שום סיבה שלא לומר תהלים בתשעה באב, שהרי רשאים לומר תהלים במועד. אולם אם הסיבה שלא לומר תחנון וסליחות היא משום "שתם תפילתי", וכוונת חז"ל היא שלא להרבות בתפילה בתשעה באב, נראה שיש לאסור אמירת תהלים בדרך תחנונים, כי היא גם כן בבחינת "ריבוי תפילה", וכשם שאין העת רצויה להוספת תפילות ואין אומרים תחנון, כך אין העת רצויה לאמירת תהלים.

לסיכום: הפוסקים נחלקו האם כשם שאין אומרים תתקבל בקדיש בתשעה באב, כך אין אומרים תתקבל בקדיש הנאמר בבית האבל. המעבר יבוק כתב שאין אומרים תתקבל גם בבית האבל. ואילו בשו"ת רעק"א, האגרות משה ויביע אומר כתבו שאין להשוות בין תשעה באב לבית האבל, ולכן יש לומר קדיש עם תתקבל בבית האבל.

והגרי"ד ביאר את ההבדל בין תשעה באב לבית האבל, שתשעה באב אינו זמן לריבוי תפילות, ולכן אין אומרים תחנון וסליחות ואין אומרים גם תתקבל בקדיש. לעומת זאת, בית האבל ודאי ראוי להיות מקום לריבוי תפילות, ולכן רשאי לומר בו תתקבל בעת הקדיש.

ומדברי הגרי"ד, שאין אומרים תחנון בתשעה באב כי תשעה באב אינו זמן לריבוי תפילות, נראה כי במנחה בערב תשעה באב יש לומר תחנון, וכן רשאי לומר "צדקתך צדק" בתשעה באב שחל בשבת. וגם אין לומר בתשעה באב תהלים בדרך תחנונים, משום שאין העת רצויה לתוספת תפילות.

אולם להלכה, עיקר הטעם המובא בשו"ע שאין אומרים תחנון בתשעה באב, כי תשעה באב הוא "מועד", ולכן אין אומרים תחנון גם במנחה בערב תשעה באב, וכמו כן אין אומרים "צדקתך צדק" בתשעה באב שחל בשבת, ועל כן מסתבר שאין כל מניעה לומר בתשעה באב תהלים בדרך תחנונים.