אנציקלופדיה תלמודית:סומא

הגדרה - אדם עיור, לענין חיובו וכשרותו בהלכות שונות

חיובו במצוות

סומא, אם חייב במצוות, נחלקו תנאים: דעת ר' יהודה שפטור^[1], כשם שהוא פטור לדעתו ממשפטים^[2], שנאמר: אלה המצות והחקים והמשפטים^[3], כל שישנו במשפטים ישנו במצוות וחוקים וכל שאינו במשפטים אינו במצוות וחוקים^[4]. ודעת חכמים, החולקים וסוברים שסומא חייב במשפטים^[5] - וכן דעת ר' מאיר^[6] - שחייב גם במצוות^[7]. ומן האחרונים יש שכתבו שמחלוקת ברייתות היא בדעת ר' יהודה אם סומא פטור מכל המצוות^[8]. להלכה כתבו גאונים וראשונים שסומא חייב במצוות^[9], ויש ראשונים שכתבו להלכה שפטור^[10], ונדחו דבריהם^[11].

פיתח ונסתמא

סומא שפטור מן המצוות, לסוברים כן^[12], הוא אפילו מי שהיה פיתח ונסתמא^[13], שהרי הפטור ממצוות נלמד מפטור סומא ממשפטים^[14], והפטור ממשפטים נלמד מתוך שאינו בכלל עדים-זוממים*^[15], ואף פיתח שנסתמא אינו בכלל עדים זוממים^[16].

סומא מעיקרו

סומא שחייב במצוות לסוברים כן^[17], היינו בין סומא מעיקרו ובין פיתח שנסתמא^[18]. ומן האחרונים יש מי שכתב שסומא מעיקרו פטור מן המצוות לדברי הכל, ולא נתחייב במצוות - מן התורה - לסוברים כן, אלא פיתח שנסתמא^[19].

בעין אחת

סומא בעין אחת הרי הוא ככל ישראל וחייב במצוות לדברי הכל^[20].

במצוות לא תעשה

סומא, לסוברים שפטור מן המצוות^[21], מן הראשונים והאחרונים יש שכתבו שפטור גם ממצוות לא-תעשה*^[22], וביארו אחרונים שכיון שלמדו לפוטרו ממצוות מתוך שנאמר: אלה המצות החקים והמשפטים^[23], הרי שגם מצוות לא תעשה בכלל^[24]. ויש שכתבו שאין סומא פטור אלא ממצוות עשה, אבל חייב בלא תעשה^[25], שהרי הוא בן דעת ואין הדעת סובלת שפטרתו תורה מכל האיסורים כעבודה-זרה* גלוי-עריות* ושפיכות-דמים* וחילול שבת^[26], והכתוב שלמדו ממנו לפטור סומא ממצוות נאמר בו: לעשות^[27], הרי שאין בכלל פטור זה אלא מצוות שיש בהן עשייה^[28]. מן הסוברים שסומא חייב במצוות לא תעשה, יש שפירשו שפטור סומא הוא ממצוות שקיומן בקום ועשה בלבד ולא ממצוות שקיומן בשב ואל תעשה^[29], ומהם יש שכתבו שמטעם זה סומא מצווה גם בלאו-הבא-מכלל-עשה*, שכן קיומו הוא בשב ואל תעשה^[30], ויש שנראה מדבריהם שסומא חייב בכל מצוות לא תעשה גם אם קיומן הוא בקום עשה^[31], וכן יש שצדדו בדעת ראשונים שאף על פי שסומא חייב במצוות לא תעשה, מכל מקום אינו חייב בלאו הבא מכלל עשה^[32].

בעשה המנתק לאו

עשה הבא לניתוקו של לאו-הניתק-לעשה*, יש מן האחרונים שצדדו שסומא חייב בו, לדעתם שסומא חייב במצוות לא-תעשה*^[33], שכיון שכל עוד שלא קיים הסומא את העשה עדיין הוא עומד בעבירת הלאו, מוטל עליו לקיים את העשה ולנתק את הלאו שהוא מחויב בו^[34], או שכיון שמצות עשה זו כרוכה בלאו, כל שהוא מחויב בלאו מחויב גם בעשה^[35].

במצוות שבן נח חייב בהן

מצוות שבן-נח* חייב בהן^[36], כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שגם לסוברים שסומא פטור מן המצוות^[37], הוא חייב בהן^[38] - כשם שסומא בן נח חייב במצוותיו, לדעתם^[39], שמדרשת הכתוב למעט סומא ממצוות^[40], לא נתמעטו אלא ישראל^[41] - שאף אם לא נתקדש הסומא בקדושת ישראל בהר סיני, מכל מקום ודאי שהוא בכלל קדושת בן נח^[42], ולא יתכן שהותר לסומא לרצוח ולנאוף^[43]. ויש שנראה מדבריהם שלסוברים שסומא פטור מן המצוות הוא פטור גם ממצוות שבן נח חייב בהן^[44].

באיסורי כרת

איסורים שחייבים עליהם כרת*, מן האחרונים יש שכתבו שסומא חייב בהם^[45]. ויש שנראה מדבריהם שסומא פטור גם מאיסורים שחייבים עליהם כרת^[46].

במצוות הנוהגות קודם מתן תורה

מצוות שהיו נוהגות קודם מתן תורה יש אחרונים שכתבו שסומא חייב בהן, גם לסוברים שהוא פטור משאר מצוות - כשם שהוא חייב במצוות בני נח, לדעתם^[47] - ולפיכך כתבו שמצות פריה-ורביה*, שנהגה קודם מתן תורה^[48], סומא חייב בה לדברי הכל^[49]. ומטעם זה צדדו אחרונים שסומא ישנו במצות יבום* והיא דוחה עבורו את לא-תעשה* של אשת-אח* - שהותר במקום יבום^[50] - גם לסוברים שסומא פטור ממצוות עשה וחייב בלא תעשה^[51], כי מצות יבום תלויה במצות פריה ורביה שהוא חייב בה^[52].

באמונות ודעות

מצוות שענינן אמונות ודעות, מן האחרונים יש שכתבו שסומא חייב בהן, גם לסוברים שפטור מכל המצוות^[53], שלא פטרתו תורה אלא ממצוות התלויות במעשה, או גם בהמנעות ממעשה לסוברים כן^[54], אבל לענין מצוות התלויות באמונה, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה ובדברי חכמים, דינו ככל ישראל^[55].

במצוות שמחמת נס

מצוות שעיקרן זכרון לנס - שנשים חייבות בהן גם אם הזמן גרמן מפני שאף הן היו באותו הנס^[56] - נראה מדברי ראשונים, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שסומא, לסוברים שפטור ממצוות^[57], אף על פי שאף הוא באותו הנס הרי הוא פטור מהן^[58], ומן האחרונים יש שביארו הטעם שכיון שהסומא פטור מכל המצוות ואינו בן חיוב כלל הרי שגם חובת קביעת המצוה לזכר הנס אינה נוהגת בו^[59]. ויש אחרונים שנראה מדבריהם שסומא חייב במצוות ששייך בהן הטעם שאף הוא היה באותו הנס^[60].

מצוות שבין אדם לחבירו

מצוות שבין אדם לחבירו יש שצדדו שסומא חייב בהן לדברי הכל^[61]. ויש אחרונים שנראה מדבריהם שדין מצוות שבין אדם לחבירו כדין שאר מצוות^[62].

חיובו מדבריהם

מדבריהם, יש ראשונים שכתבו שסומא חייב במצוות לדברי הכל^[63], שכיון שאינו חייב מן התורה בשום מצוה, אם יניחוהו חכמים כך, יהיה - או ייראה^[64] - כגוי שאינו נוהג בתורת ישראל כלל^[65], או שכיון שהוא מין בן חיוב - ואינו דומה לאשה במצוות עשה שהזמן גרמן שאינה מין בן חיוב ולפיכך לא חייבוה^[66] - החמירו בו חכמים לחייבו^[67]. ויש ראשונים סוברים שסומא פטור מן המצוות אפילו מדבריהם^[68]. ויש שכתבו שפיקח שנסתמא חייבוהו חכמים במצוות - שלא יהיה כגוי^[69] - לפי שכבר בא לידי חיוב, ואפילו נסתמא כשהוא קטן, ראוי היה לבא לידי חיוב, אבל סומא מעיקרו שלא היה ראוי מעולם לבא לידי חיוב פטור ממצוות גם מדבריהם^[70]. על חיוב סומא מדבריהם במצוות שהוא פטור מהן גם לסוברים שחייב בשאר מצוות, עי' להלן^[71].

במצוות שמדבריהם

מצוות שמדברי סופרים, אם סומא חייב בהן, לסוברים שפטור מן המצוות^[72], נחלקו ראשונים ואחרונים: יש ראשונים שנראה שסוברים, לדעתם שלא חייבו חכמים את הסומא במצוות^[73], שסומא פטור גם ממצוות שמדבריהם^[74]. ויש ראשונים ואחרונים הסוברים, לדעתם שחייבו חכמים את הסומא במצוות^[75], שסומא חייב במצוות שמדבריהם^[76]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם, שאף שלא חייבו חכמים את הסומא במצוות שמן התורה, לדעתם, מכל מקום במצוות שמדברי סופרים חייבו גם את הסומא, שאם יהיה פטור גם ממצוות שמדבריהם יהיה חשוב כגוי^[77]. ומן האחרונים יש שדנו שאף אם חייבו חכמים את הסומא במצוות שמן התורה אפשר שלא חייבוהו במצוות שמדבריהם, שאין עושים תקנתא-לתקנתא*, ומאחר שהמצוה עצמה מדבריהם וחיובו של סומא במצוות אף הוא מדבריהם הרי זו כתקנה לתקנה^[78]. על מצות הגדה* בזמן הזה, שהיא מדבריהם לסוברים כן, אם חייבו בה חכמים את הסומא, לסוברים שהוא חייב בשאר מצוות ופטור ממצות הגדה בזמן הבית שהיא מן התורה, עי' להלן^[79].

בברכות הנהנין

ברכות-הנהנין*, לסוברים שסומא פטור מן המצוות^[80], כתבו ראשונים שהוא פטור מהן^[81]. ומן האחרונים יש שצדדו - לדעת הסוברים שסומא חייב במצוות לא תעשה^[82] - שמאחר שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל^[83], חייב סומא בברכות הנהנין^[84]. על חיובו של סומא בברכות-השחר* ע"ע ברכות השחר^[85].

על איסור לא-תאכילום* אם נוהג בסומא לסוברים שהוא פטור מן המצוות, ע"ע^[86].

על מצות לא-תסור*, אם סומא חייב בה גם לסוברים שהוא פטור משאר מצוות לא תעשה, ע"ע לא תסור^[87].

רשאי לקיים מצוות

סומא, אף לסוברים שפטור מן המצוות^[88], הרי הוא רשאי לקיים מצוות^[89], ואף מידת חסידות יש בכך^[90], ונוטל עליהן שכר^[91], ואף על פי שכל-הפטור-מן-הדבר-ועושהו* נקרא הדיוט^[92], פירשו ראשונים שלא נאמר כן אלא בדבר שאינו מצוה כלל^[93], שכל העושה כיוצא בזה פטור ממנו^[94], אבל סומא שעושה מצוות התורה כתקנן אף על פי שלא נצטוה בהן מקבל עליהן שכר^[95]. ויש ראשונים שכתבו שלא נאמר שנקרא הדיוט אלא כשעושה מה שאין אחרים עושים, שיש בכך יוהרא, אבל סומא המקיים מצוות ששאר ישראל מקיימים אותן, אין בכך יוהרא ולפיכך מותר^[96]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שסומא הוא בכלל המצוות אלא שאינו מחויב בהן, ולפיכך אף על פי שאינו נענש על ביטולן הוא מקבל שכר על קיומן^[97]. ומן האחרונים יש שכתבו הטעם שסומא רשאי לקיים מצוות שכיון שהוא פטור מכל המצוות כגוי רשאי להחמיר על עצמו^[98]. בטעם שאין הסומא עובר בבל-תוסיף* כשהוא מקיים מצוות שאינו חייב בהן, יש ראשונים שכתבו שכיון ששאר בני אדם חייבים אף הוא אינו עובר בבל תוסיף, כי קולא היא שהקילה בו תורה לפוטרו^[99]. ויש שכתבו שכיון שאינו מחוייב גם במצוות לא תעשה, לדעתם^[100], אינו צריך לחוש ללאו של בל תוסיף ומותר לו לקיים מצוות^[101]. ומן האחרונים יש שכתבו שאין בל תוסיף אלא במי שמוסיף על מצוות שהוא חייב בהן, אבל סומא שהוא פטור מכל המצוות אין שייך בו בל תוסיף^[102].

לברך על מצוות

סומא, לסוברים שהוא חייב במצוות מדבריהם^[103], כתבו ראשונים שמברך עליהן ברכת-המצוות*, שהרי מברכים על מצוות שמדבריהם^[104]. ומן האחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים, שאף אם סומא חייב במצוות מדבריהם אינו רשאי לברך עליהן^[105], שהרי מצוות שמדבריהם מברכים עליהן "וציונו" משום שנצטוינו בהן מ"לא תסור"^[106], וסומא, מאחר שמן התורה הוא פטור ממצוות, ואף ממצוות לא תעשה, לדעתם^[107], אינו מצווה ב"לא תסור" ואינו יכול לברך^[108]. לסוברים שסומא פטור מן המצוות גם מדבריהם^[109], אם רשאי לברך ברכת המצוות, וכן אם רשאי לברך ברכות קריאת-שמע* ושמנה-עשרה* וכיוצא בהן שהוא פטור מהן לדעתם, ע"ע ברכה שאינה צריכה.

סומא בן נח

סומא בן-נח*, כתבו אחרונים שחייב לדברי הכל בשבע מצוות בני נח, שהרי לא מצינו בו דרשה לפטור^[110], ויש אחרונים שנראה מדבריהם שלסוברים שסומא פטור ממצוות אף סומא בן נח פטור^[111].

חיובו בעונשים ובמשפטים

בושת

סומא המבייש את חבירו, אם חייב בתשלומי בושת*, נחלקו תנאים: ר' יהודה פוטר^[112], וחכמים מחייבים^[113]. טעמו של ר' יהודה מגזירה-שוה*, שנאמר בעדים-זוממים*: ולא תחוס עינך^[114], ונאמר בדין בושת: לא תחוס עינך^[115], מה להלן סומים לא, שסומא אינו נעשה עד^[116], אף כאן סומים לא^[117]. ויש מן הראשונים שכתבו שלאחר שדרש ר' יהודה לפטור סומא מכל המשפטים^[118], שוב אינו צריך דרשה מיוחדת לפטור מבושת, והיא בכלל המשפטים שסומא פטור מהם^[119]. הלכה שסומא שבייש חייב^[120]. ויש שצדדו בדעת ראשונים להלכה שסומא שבייש פטור^[121].

בייש כשהיה פיתח

פיתח שנתחייב בתשלומי בושת ונסתמא - לסוברים שסומא שבייש פטור^[122] - כתבו אחרונים שאינו נפטר מתשלומים^[123].

גלות

חיוב גלות* אם נוהג בסומא, נחלקו תנאים: ר' יהודה פוטר^[124], שנאמר: בלא ראות^[125], להוציא את הסומא^[126], שאינו רואה בשום מקום^[127], ור' מאיר מחייב^[128], שהוא דורש: בלא ראות, לרבות את הסומא^[129]. להלכה כתבו ראשונים שסומא פטור מגלות מפני שהוא קרוב לאונס^[130], וכתבו אחרונים בדעתם שאף שמפטור סומא מגלות למד ר' יהודה לפוטרו מכל המצוות^[131], ואין הלכה כמותו, לסוברים כן^[132], מכל מקום בדין גלות עצמו מאחר שהסומא קרוב לאונס הלכה כר' יהודה שפטור^[133]. ויש ראשונים שכתבו להלכה שסומא חייב בגלות^[134].

מלקות ומיתות בית דין

חיובי מלקות ומיתות בית דין, אם נוהגים בסומא, נחלקו תנאים: ר' יהודה פוטר^[135], מגזירה-שוה*, שנאמר בדין גלות: הרֹצח^[136], ונאמר בדין מיתות בית דין: רֹצח^[137], מה גלות אינה נוהגת בסומא, לדעתו^[138], אף מיתות בית דין אינן נוהגות בו, ונאמר בדין מיתות בית דין: רשע^[139], ובדין חיוב מלקות: רשע^[140], מה מיתות בית דין אינן נוהגות בסומא אף מלקות אינן נוהגות בו^[141]. וחכמים - והיא דעת ר' מאיר^[142] - מחייבים^[143], לדעתם שסומא חייב גם בגלות^[144], או שאף אם סומא פטור מגלות אין למדים מכך לפוטרו ממלקות ומיתות בית דין^[145]. להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שסומא חייב במלקות ומיתות בית דין^[146].

כרת

חיוב כרת, כתבו אחרונים שאינו נוהג בסומא לסוברים שעונש מלקות אינו נוהג בו^[147].

סומא בשעת הדין

מי שבעודו פיתח עבר עבירה שחייבים עליה מלקות או גלות או מיתת בית דין, ונסתמא קודם שהעמידוהו בדין - לסוברים שסומא פטור ממלקות, מגלות וממיתת בית דין^[148] - כתבו אחרונים שאינו נפטר מעונשו^[149]. ויש מן האחרונים שהסתפקו במי שנתסמא קודם שחייבוהו מיתת בית דין אם מחייבים אותו בהיותו סומא^[150].

עונשי מצוות שמחויב בהן

סומא פטור מעונשים - לסוברים כן - גם כשעבר על מצוות שהוא מחויב בהן^[151], ולפיכך כתבו אחרונים שגם מצוות שבן-נח* חייב בהן, שסומא חייב בהן אפילו לסוברים שפטור משאר מצוות לדעתם^[152], מכל מקום אם עבר עליהם הסומא אינו נענש^[153]. ויש מן האחרונים שצדדו בדעת ראשונים שגם אם סומא פטור מעונשים בית דין רשאים להענישו אם ירצו^[154].

משפטים

משפטים - והיינו דיני ממונות^[155] - אם נוהגים בסומא, נחלקו תנאים: ר' יהודה פוטר^[156], שנאמר: ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה^[157], כל שישנו במכה וגואל הדם ישנו במשפטים, וסומא שאינו במכה ובגואל הדם - והיינו שפטור לדעתו ממיתות בית דין^[158], ויש מפרשים דהיינו שפטור לדעתו מדין בושת* כשהכה את חבירו^[159], ומדין גלות*^[160] - אינו במשפטים^[161]. וחכמים - המחייבים סומא במיתות בית דין^[162], בבושת^[163] ובגלות^[164] - מחייבים^[165]. הלכה שסומא חייב במשפטים^[166].

לדון אותו ולהזדקק לדינו

בגדר מה שסומא אינו במשפטים, לסוברים כן^[167], יש ראשונים שכתבו שאין דנים אותו ואין חייבים להזדקק לדינו^[168]. ומן האחרונים יש שכתבו בדעתם שמכל מקום בית דין רשאים להזדקק לדינו^[169].

על כשרותו של סומא בשתי עיניו, או בעינו אחת, לדון, ע"ע בית דין^[170]. על כשרותו של סומא לשמש דיין בחליצה*, ע"ע^[171]. על סמיכת חכם סומא לדון ולהורות, ע"ע סמיכה (חכמים).

סומא כבריא

הסומא - לסוברים שחייב במשפטים, שהלכה כמותם^[172] - הרי הוא כבריא לכל דבר תביעת הלואה - ולכל טענה^[173] - ונשבע בכל מיני שבועות, ונשבעים על טענתו^[174], שהרי הוא בן דעת^[175], והוא מבחין בקול ויכול לדעת מי הלוהו ולמי הלוה ולתבוע או להשבע על פי ידיעתו זו^[176].

משפטי בן נח

משפטים שסומא פטור מהם, לסוברים כן^[177], יש מן האחרונים שביארו - לדעתם שסומא חייב במצוות בני נח לדברי הכל^[178] - שהם משפטים הנוהגים בישראל ואינם נוהגים בבני נח, אבל משפטים שבן-נח* חייב בהם - ש"דינים" הם משבע מצוות בני נח^[179], ובכלל זה משפטי ממונות לסוברים כן^[180], והיינו חוקים נימוסיים כמשפט היושר, לסוברים כן^[181] - אף סומא חייב בהם לדברי הכל^[182].

מקחו ממכרו ומתנותיו

הסומא הוא כבריא לכל דבר במקחו ובממכרו ובמתנותיו^[183].

בקידושין וגירושין

הסומא, גם לסוברים שפטור מן המצוות^[184], קידושיו קידושין^[185], וגירושיו גירושין^[186]. וכן אשה סומה קידושיה קידושין ואסורה לאחרים משום אשת איש^[187]. ויש מי שכתבו לסוברים שסומא פטור מן המצוות, שקידושיו אינם קידושין^[188].

הקדשו ותרומתו

הסומא, גם לסוברים שפטור מן המצוות^[189], הקדשו ותרומתו חלים^[190].

בעדות

סומא פסול לעדות^[191], שנאמר: והוא עד או ראה^[192], פרט לסומא^[193]. ואף אם הוא מכיר את הקול ויודע את האנשים פסול^[194], שנאמר: והוא עד או ראה, מי שראוי לראות הוא שמעיד^[195]. ופסול גם לעדות המתקיימת בידיעה בלא ראייה^[196], שנאמר: או ראה או ידע^[197], מי שאתה קורא בו "או ראה" אתה קורא בו "או ידע" ומי שאין אתה קורא בו "או ראה" אין אתה קורא בו "או ידע"^[198], ויש שכתבו הטעם שכיון שאינו ראוי לעדויות התלויות בראייה אינו ראוי לשום עדות^[199]. ואפילו ראה עדות בעודו פיתח ונסתמא, פסול להעיד^[200], שפסול סומא לעדות הוא פסול הגוף, וכיון שסופו בפסלות, גם אם היתה תחילתו בכשרות פסול^[201]. ויש מן הראשונים שכתבו שפסולו של סומא להעיד על מה שראה בעודו פיתח הוא רק בעדויות שצריך בהן כיוון, כגון שמעיד על קרקע ובכיוון המיצרים נודע לנו על איזו קרקע מעיד, וכן בגלימה במדת ארך ורוחב, וכן בחתיכת כסף במדת המשקלות, שאין סומכים על כיוון זה ומאחר שאינו יכול לומר בבירור זהו הדבר שאני מעיד עליו פסול, אבל בדברים שאין צריכים בהם לשום כיוון אלא להודעה על מה שהיה, כגון שמעיד שבפניו, בעודו פיתח, הלוה פלוני לפלוני מנה או שחבל בו, כשר, מאחר שהוא בן דעת^[202], ומהם יש שצדדו שעדויות שאינן צריכות כיוון, סומא שנתפתח פסול בהן מדבריהם, כל שיש לחשוש שאם יכשירוהו יבואו להכשירו גם לעדויות הצריכות כיוון^[203]. כהה עינים עד שאינו יכול להבחין בין אנשים כשהוא מסתכל בהם, כתבו ראשונים שהוא בכלל סומא לענין פסולו לעדות^[204]. סומא בעינו אחת כשר לעדות^[205], שהוא בכלל "או ראה" שהרי רואה הוא^[206].

על חיוב המבייש את הסומא, ע"ע בושת^[207].

במצוות מסוימות

ראייה

סומא פטור מן הראיה*^[208] - גם לסוברים שחייב בשאר מצוות^[209] - שנאמר: שלש רגלים^[210], פרט לסומא^[211], שאינו רואה את הדרך ואינו יכול לעלות לעזרה ברגליו ללא עזרת אחרים^[212]. ואפילו סומא בעין אחת אמר ר' יוחנן בן דהבאי בשם ר' יהודה שפטור מן הראיה^[213], שנאמר: יֵרָאה^[214], כדרך שבא לֵירָאות כך בא לִרְאות^[215] - שדורשים מקרא ומסורת^[216], וכיון שלא נכתב "יֵירָאה" בשני יודי"ם, משמע גם "יִרְאה"^[217] - מה ליראות בשתי עיניו - שהאדם בא להיראות לפני המקום בשתי עיניו של מקום^[218], שנאמר: עיני ה' אלהיך בה^[219], ויש מפרשים שהאדם בא להיראות בפני הכהנים בשתי עיניהם, שכהן סומא באחת מעיניו פסול משום בעל-מום*^[220] - אף לראות - והיינו שבא האדם לראות המקום^[221], או את הכהנים^[222] - בשתי עיניו^[223]. ויש שכתבו הדרשה מן הכתוב: בבוא כל ישראל לֵרָאות^[224], כשם שהם באים להראות לפני ה' כך הם באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו, להוציא סומא, שאפילו נסמית עינו אחת אין ראייתו שלימה^[225]. ויש תנאים חולקים וסוברים שסומא בעין אחת חייב בראיה^[226], משום שאינם דורשים כלל מ"יֵרָאה" לפטור סומא^[227], או שדורשים מ"יֵרָאה" רק לפטור סומא בשתי עיניו^[228]. הלכה שסומא בעין אחת פטור מן הראייה^[229].

חגיגה

סומא הפטור מן הראיה*^[230], פטור גם מן החגיגה*, שכל הפטור מן הראייה פטור מן החגיגה^[231], ויש מן האחרונים שצדדו בדעת ראשונים שסומא חייב בחגיגה^[232].

הקהל

סומא הפטור מן הראיה* פטור גם מהקהל*^[233], שכן דרשו בגזירה-שוה* ראיה ראיה, שכל הפטור מן הראייה פטור מהקהל^[234].

סמיכה

סמיכה* על הקרבן אינה נוהגת בסומא^[235]. ובטעם הדבר נחלקו אמוראים, יש אומרים שסמיכת כל הקרבנות נלמדת מסמיכת זקני העדה על פר-העלם-דבר-של-צבור*, וכשם שדייני הסנהדרין הסומכים על פר העלם דבר של ציבור אין בהם סומא, שסומא פסול לסנהדרין^[236], כך סמיכת כל קרבן אינה נוהגת בסומא, ויש אומרים שסמיכת כל הקרבנות נלמדת מסמיכה על קרבנות ראיה*, וכשם שסומא פטור מן הראייה^[237], כך סמיכת כל הקרבנות אינה נוהגת בו^[238]. ופירשו אחרונים שכיון שנאמר בסמיכה: לפני ה'^[239], למדו מסמיכת פר העלם דבר של ציבור שנאמר בה: לפני ה'^[240], או מראייה שנאמר בה: את פני ה'^[241], שסומא שאין לו עין לראות שהוא עומד לפני ה' אינו בסמיכה^[242]. סומא בעין אחת, מבואר מדברי ראשונים שסומך^[243], ומן האחרונים יש שכתבו שלדעת הסוברים שסומא אינו בסמיכה משום שלמדוה מפר העלם דבר של ציבור^[244], אף סומא בעינו אחת אינו סומך, כשם שהוא פסול לסנהדרין^[245], ולדעת הסוברים שלמדוה מראייה^[246], דין סומא באחת מעיניו תלוי במחלוקת תנאים, לסוברים שהוא חייב בראייה^[247], אף סמיכה נוהגת בו, ולר' יהודה שפטור מראייה^[248], אף סמיכה אינה נוהגת בו^[249].

הגדה

הגדה*, אם סומא חייב בה, נחלקו אמוראים: דעת רב אחא בר יעקב שסומא פטור מהגדה - גם לסוברים שהוא חייב בשאר מצוות^[250] - שנאמר: בעבור זה^[251] - שייחדו את המצה והמרור בראיית העין^[252] - פרט לסומא^[253], ויש אומרים שגזירה-שוה* היא מבן-סורר-ומורה* שנאמר בו: בננו זה^[254], מה בן סורר ומורה אינו נוהג במי שאביו או אמו סומים^[255], אף הגדה אין סומא חייב בה^[256]. ודעת רב יוסף ורב ששת, שהיו מוציאים את בני ביתם באמירת ההגדה אף על פי שהיו סומים^[257], שלא נאמר "בעבור זה" אלא ללמד שבעבור גאולתנו נאכלים המצה והמרור^[258], או שצריך לומר את ההגדה בליל ט"ו בניסן כשמצה ומרור מונחים לפניו^[259], אבל סומא חייב^[260], והרי המצה והמרור לפניו ויכול ליטלם ולהגביהם^[261]. לסוברים שסומא פטור מהגדה*, יש ראשונים שכתבו שמכל מקום הוא חייב בה מדבריהם^[262], כשם שלסוברים שסומא פטור מכל המצוות^[263], חייבוהו בהן חכמים, לדעתם^[264], ויש שכתבו שפטור גם מדבריהם^[265], מהם שסוברים שגם אם סומא פטור מכל המצוות לא חייבוהו בהן חכמים^[266], ומהם שכתבו שאף אם לסוברים שסומא פטור מכל המצוות חייבוהו בהן חכמים, היינו משום שחששו שלא יהיה כגוי^[267], אבל לסוברים שהוא חייב בשאר מצוות ופטור מהגדה שהיא מצוה אחת, לא הוצרכו חכמים לחייבו^[268], ויש שצדדו שבשעה שחיוב הגדה מן התורה, והיינו בזמן הבית, או אף בזמן הזה, לסוברים שמצה בזמן הזה מן התורה^[269], לא חייבו חכמים את הסומא, כי מאחר שהוא פטור מן התורה לסוברים כן, אם יחייבוהו יעבור בבל-תוסיף* - לדעתם שיש "בל תוסיף" בהוספת אישים^[270] - אבל כשחיוב ההגדה הוא מדבריהם, והיינו בזמן הזה לסוברים שמצה בזמן הזה מדבריהם^[271], מאחר שאין זה זמן החיוב מן התורה אין בהוספה על החיוב משום בל תוסיף - שאין חיוב בל תוסיף אלא בשעת חיוב המצוה, לסוברים כן^[272] - ולפיכך חייבו חכמים גם את הסומא^[273]. לסוברים שסומא פטור מכל המצוות^[274], כתבו ראשונים שפטור גם מהגדה^[275]. ומן האחרונים יש שכתבו שאף אם סומא פטור מכל המצוות אפשר שחייב בהגדה^[276], מפני שאף הוא היה באותו הנס^[277], או מפני שאסור באכילת חמץ, לסוברים שחייב במצוות לא תעשה^[278], וכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה^[279], והוא הדין במצות הגדה^[280]. הלכה שסומא חייב בהגדה^[281], ויש שכתבו, לדעתם להלכה שסומא פטור מכל המצוות^[282], שאינו חייב בה אלא מדבריהם^[283]. על סומא, לסוברים שהוא פטור מהגדה לגמרי או שחייב בה מדבריהם, אם יכול להוציא אחרים, בזמן הבית, שחיוב הגדה מן התורה, או בזמן הזה לסוברים שחיובה מדבריהם, ע"ע שומע כעונה.

אכילת מצה

אכילת-מצה*, אם סומא חייב בה - לסוברים שחייב בשאר מצוות^[284] - נחלקו ראשונים בדעת אמוראים: יש שכתבו שכשם שנחלקו אמוראים אם סומא חייב בהגדה*^[285], כך נחלקו באכילת מצה^[286]. ויש שכתבו שלגבי אכילת מצה ומרור דין סומא ככל אדם^[287]. לסוברים שסומא פטור מכל המצוות^[288], יש שכתבו שמכל מקום חייב באכילת מצה, שכן הוא חייב באיסור חמץ, לדעתם שהוא חייב במצוות לא תעשה^[289], וכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה^[290].

סוכה

סוכה*, סומא חייב בה^[291] - לסוברים שחייב בשאר מצוות^[292] - ואף על פי שנאמר בטעם המצוה "למען ידעו דרתיכם" וגו'^[293], ולמדו שצריך שיהיה הסכך ניכר לעיני היושבים בסוכה, לסוברים כן^[294], מכל מקום אין דורשים טעמא-דקרא* לקולא^[295], לפטור את מי שאין הטעם שייך בו, ועוד, שגם "ידעו דרתיכם" שייך בסומא כשיראו אחרים שהוא יושב בסוכה^[296].

ציצית

כסות סומא, אמרו בתלמוד, וכן פסקו ראשונים, שחייבת בציצית^[297] - לסוברים שסומא חייב בשאר המצוות^[298] - ומה שנאמר בציצית: וראיתם אתו^[299], נחלקו תנאים: דעת חכמים שלא מיעט הכתוב כלל ציצית שאין רואים אותה^[300], ואפילו כסות לילה חייבת וכל שכן כסות סומא שישנה בראייה אצל אחרים^[301], ודעת ר' שמעון שמיעט הכתוב כסות לילה, ומכל מקום כסות סומא שישנה בראייה אצל אחרים חייבת, שנאמר: אשר תכסה בה^[302], לרבות כסות סומא^[303]. ובספרי דרשו: והיה לכם לציצת^[304], לרבות כסות סומא^[305]. ובמדרש דרשו: למען תזכרו^[306], לרבות זכירה למי שאינו רואה^[307]. ומן הגאונים והראשונים יש שכתבו שסומא פטור מן הציצית, שנאמר: וראיתם אתו^[308], פרט לסומא^[309], ויש שכתבו בדעת ראשונים שסומא אינו מצווה בציצית ואינו מקיים מצוה בלבישתה ומכל מקום כסותו חייבת ואסור לו ללובשה בלא ציצית^[310]. לסוברים שסומא פטור מכל המצוות^[311], כתבו ראשונים שפטור גם מציצית^[312], ומן האחרונים יש שצדדו, לדעתם שסומא שחייב במצוות לא תעשה לדברי הכל^[313], שחייב, שהוקשה ציצית לכלאי-בגדים^[314], וכשם שחייב בשעטנז כן חייב בציצית^[315]. סומא, לסוברים שחייב בציצית^[316], כתבו אחרונים שיש לו לאחוז את הציצית בידו בשעת אמירת פרשת ציצית, ולנשק אותה משום חיבוב מצוה, ככל אדם^[317], ומכל מקום לא יעבירנה על עיניו, כשאר אדם^[318], שהוא כחוכא ואיטלולא מאחר שאין לו עינים לראות בהם^[319].

תפילין

תפילין, יש מן הגאונים שכתבו שסומא פטור מהם^[320], וכתבו אחרונים בדעתם שלמדו כן מן הכתוב: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך^[321], שדרשו ממנו: אלו תפילין שבראש^[322], והרי שסומא שאינו רואה פטור מהם^[323]. וחלקו ראשונים עליהם^[324], שלא מצינו - לסוברים שסומא חייב במצוות, שהלכה כמותם^[325] - שסומא פטור מן התפילין^[326], ואף אם פטור מציצית משום שנאמר בה: וראיתם אתו^[327], בתפילין לא נאמר^[328], ואף על פי שתפילין צריכים גוף נקי^[329], סומא יכול להישמר שיהיה לו גוף נקי^[330]. להלכה כתבו הפוסקים שסומא חייב בתפילין^[331].

בהלכות התלויות בהנאה מן האור

יוצר המאורות

סומא שלא ראה מאורות מימיו, אם פורס-על-שמע* ומברך "יוצר המאורות", נחלקו תנאים: ר' יהודה אומר, כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע^[332], שאינו מברך יוצר המאורות^[333], מאחר שלא נהנה מן האור^[334], וברכת "יוצר המאורות" היא ברכת הנאה^[335], ואפילו אם לא בא להוציא את הרבים ידי חובתם, כגון שהם עונים אחריו בעצמם, לא יברך^[336], שהוא כמעיד עדות שקר^[337], ומוציא שם שמים לבטלה^[338], ויש ראשונים שנראה מדבריהם שרשאי לברך לעצמו, אלא שאינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם^[339], ומהם שנראה מדבריהם שאף שרשאי לברך מכל מקום אפילו מידת חסידות אין בכך ולפיכך אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם^[340]. וחכמים אומרים, אף מי שלא ראה מאורות מעולם פורס על שמע^[341], שהרבה דרשו במרכבה ולא ראו אותה מעולם^[342], וכן הסומא יודע ענין המאורות ומשיגם על ידי לימוד ויכול לברך עליהם אף על פי שלא ראה אותם^[343], והסומא נהנה מן האור בראיית אחרים שיורו לו את הדרך ילך בה ומברך על כך "יוצר המאורות"^[344]. ומן הראשונים יש שכתבו הטעם שמברך מפני שאף שאין הסומא נהנה מאור המאורות עצמו הוא נהנה מפעולת האור בעולם^[345], וכגון הפירות המבשילים מחמתו^[346]. סומא שראה מאורות ונסתמא, לדברי הכל פורס על שמע ומברך "יוצר המאורות"^[347], שכבר נהנה מן האורה^[348]. לסוברים שסומא פטור מן המצוות^[349], אפילו ראה מאורות מימיו אמרו בירושלמי שאינו פורס על שמע^[350], שכיון שאינו מחויב אינו יכול להוציא את הרבים ידי חובתם^[351]. וכתבו ראשונים שדעת הבבלי אינה כן, אלא פורס על שמע לדברי הכל^[352], שאף על פי שאינו מחויב מן התורה הוא מחויב מדבריהם, לדעתם^[353], ומאחר שחיוב קריאת-שמע* אינו אלא מדבריהם, לדעתם^[354], יכול המחויב במצוות מדבריהם להוציא בה את הרבים ידי חובתם^[355], או משום שאף מי שאינו מחויב כלל יכול להוציא את הרבים בחיוב קריאת שמע שמדבריהם^[356]. הלכה שסומא אפילו כשלא ראה מאורות מימיו פורס על שמע^[357].

ברכת הנר

סומא, אם מברך ברכת-הנר*, יש ראשונים שצדדו שהדין תלוי במה שנחלקו תנאים אם פורס על שמע^[358], ולדעת חכמים - שהלכה כמותם^[359] - שרשאי לפרוס על שמע ולברך "יוצר המאורות" משום שיש לו הנאה מן האור בראיית אחרים^[360], הוא הדין שמברך "בורא מאורי האש"^[361]. ויש ראשונים שכתבו שאינו מברך^[362], ומהם שביארו שאפילו לדעת חכמים הדין כן, שהרי אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו^[363], וכיון שהסומא אינו יכול להשתמש לאור הנר, אף על פי שיש לו הנאה ממנו בראיית אחרים אינו מברך^[364]. ויש שכתבו שמברך ברכת הנר במוצאי שבת, שאז נבראה האש^[365], והוא נהנה ממנה^[366], אבל במוצאי יום הכפורים אינו מברך^[367]. להלכה הורו הפוסקים שסומא אינו מברך ברכת הנר^[368].

הבדלה

הבדלה* על הכוס, מן הגאונים יש שכתבו שסומא פטור ממנה, ודי לו במה שמבדיל בתפילה^[369], ויש שכתבו הטעם שכיון שאינו מברך ברכת-הנר*, לסוברים כן^[370], לא חייבוהו כלל בהבדלה על הכוס^[371]. ומן הראשונים יש שכתבו, שסומא - לסוברים שחייב במצוות^[372] - חייב בהבדלה^[373]. להלכה הורו אחרונים שסומא חייב בהבדלה^[374], ויש שכתבו לחוש לדברי הגאונים שפטור^[375]. לסוברים שסומא פטור מהבדלה, יש שצדדו שמכל מקום הוא רשאי להבדיל אם ירצה^[376], ויש שכתבו שאסור לו להבדיל בעצמו^[377].

פוקח עורים

ברכת "פוקח עורים", יש שכתבו בדעת ראשונים, הסוברים שאין מברך ברכות-השחר* אלא מי שנתחייב בהן^[378] - והיינו שאירע לו הדבר שעליו נתקנו - שסומא אינו מברכה^[379]. וכן יש ראשונים שכתבו, לדעתם שמי שאינו שייך בעניינן של ברכות השחר אינו מברכן^[380], שסומא אינו מברך "פוקח עורים", מפני שמחמת חסרון בגופו אינו שייך בה^[381]. ויש שכתבו, לדעת הראשונים הסוברים שברכות השחר נתקנו על מנהגו של עולם ואומרן גם מי שאינו שייך בהן^[382], שסומא מברך פוקח עורים^[383]. ויש שכתבו שאפילו לסוברים שאין לברך ברכות השחר אלא כשנתחייב בהן, מכל מקום סומא מברך, כשם שהוא מברך "יוצר המאורות", לסוברים כן^[384], מאחר שיש לו הנאה בראיית אחרים שהם מורים לו את הדרך ילך בה^[385]. ויש שכתבו שאף לסוברים שברכות השחר נתקנו על מנהגו של עולם לא יברך סומא "פוקח עורים", שהרי אינו ראוי לראות כלל וכל-שאינו-ראוי-לבלה-בלה-מעכבת-בו*^[386], או שאף שתיקנו לברך על מנהגו של עולם היינו למי שעתיד ליהנות מענין אותן הברכות לכל הפחות לאחר זמן, אבל סומא שאינו עתיד ליהנות מראיית עינים לא יברך^[387].

הנותן לשכוי בינה

ברכת "הנותן לשכוי בינה", אף על פי שנתקנה על הבחנת האור^[388], כתבו אחרונים שסומא מברך אותה, שהרי הוא יכול לשמוע את קריאת התרנגול ולהבחין בה בין יום ללילה, ואף מן האור הוא נהנה בראיית אחרים שיסייעוהו^[389]. ויש שכתבו שסומא אינו יכול לברך "הנותן לשכוי בינה" בקריאת הגבר, אלא ימתין לברכה משיאור היום^[390].

ברכת הלבנה

ברכת-הלבנה*, כתבו אחרונים שסומא יכול לברכה, לסוברים - והלכה כמותם^[391] - שסומא מברך "יוצר המאורות"^[392], ואף על פי שאינו מברך ברכת-הנר*, לסוברים כן, משום שאין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו^[393], ברכת הלבנה נתקנה על חידוש העולם ושייכת גם בסומא, ולא אמרו שהמברך יראה לאורה אלא שהעולם ייאותו לאורה^[394], ואף הסומא נהנה מן הלבנה על ידי שאחרים רואים ומוליכים אותו^[395]. ויש אחרונים שכתבו שסומא פטור מברכת הלבנה, שהרי אמרו שהרואה לבנה בחידושה מברך ברכת הלבנה^[396], וסומא שאינו רואה כיצד יתחייב^[397], ועוד אמרו שהמברך על הלבנה תולה עיניו כנגדה^[398], הרי שצריך להביט בה, ונמצא שסומא פטור^[399]. והורו אחרונים להלכה שסומא טוב יותר שישמע ברכת הלבנה מאחרים^[400].

ברכת החמה

ברכת-החמה*, כתבו אחרונים שסומא לא יברכה, שאף הסוברים שמברך ברכת-הלבנה*^[401], אפשר שמודים בברכת החמה שכיון שאינה מפורשת על החמה - אלא ברכתה "עושה מעשה בראשית"^[402] - אין סומא מברכה, ועוד שיש מקומות שנהגו שלא לברך ברכת החמה כלל^[403], ולכן סומא שספק אם יש לו לברך, לא יברך^[404]. ויש אחרונים שכתבו, לסוברים שסומא מברך ברכת הלבנה, שמברך גם ברכת החמה^[405]. ויש שכתבו שאף לסוברים שסומא אינו מברך ברכת הלבנה מפני שאינו רואה אותה^[406], מברך ברכת החמה, שדי בה בידיעה שחזרה החמה לנקודה הראשונה, לסוברים כן^[407], ואף סומא ראוי לכך^[408].

נר חנוכה

נר חנכה*, כתבו ראשונים שסומא – לסוברים שחייב במצוות^[409] – חייב בו ומברך עליו^[410]. ומן האחרונים יש שצדדו שסומא פטור מנר חנכה, שכיון שאינו רואה בעצמו ואין בהדלקת הנר פירסום הנס לגביו אף לאחרים אינו מחויב לפרסם, וכתבו שראוי שישתתף הסומא בפרוטה עם אחרים המדליקים באותו בית, או תדליק אשתו עבורו, ומכל מקום אם דר לבדו ואין עמו אשה יסייעו לו אחרים וידליק בעצמו, שאף על פי שאינו רואה בעצמו הוא מחויב מפני שהנר ישנו בראייה אצל אחרים^[411]. וכתב אחרונים שכשמדליק בעצמו מברך על ההדלקה^[412], ויכול להוציא אחרים ידי חובתם^[413]. ויש מן האחרונים שכתבו שכיון שספק הוא אם חייב לא יברך על ההדלקה ולא יפטור בה אחרים^[414].

נר שבת

נר שבת, כתבו אחרונים שאשה סומה חייבת בו משום שהיא נהנית מן האור בראיית אחרים המסייעים לה, וכשם שסומא מברך "יוצר המאורות" מאותו הטעם, לסוברים כן^[415], והלכה כמותם^[416], ומכל מקום כתבו שאם בעלה פיתח ידליק הוא^[417]. ויש אחרונים שכתבו שסומה לא תברך על נר שבת, שעיקרו כדי לאכול ולהשתמש לאור הנר^[418], ולסומא אין בכך תועלת, ואין נר שבת כברכת "יוצר המאורות" שסומא חייב בה מחמת האחרים הרואים ומצילים אותו מן הפחתים, כי בבית לא שייכים כל כך מכשולים וכל סומא בקי בביתו^[419]. סומה האוכלת בבית אחד עם נשים אחרות המדליקות נרות, כתבו אחרונים שלא תברך על נרות שהיא מדליקה לריבוי אורה, כיון שאין בהם עבורה תוספת שמחה^[420].

בהלכות שונות

אמירת דברים שבכתב

סומא, מאחר שאינו יכול לקרות מתוך הכתב, יש ראשונים שכתבו שאינו רשאי באמירת תורה-שבכתב*, שהרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה^[421], ופירשו שמטעם זה רב יוסף, שהיה סומא^[422], היה רגיל בקריאת תורה שבכתב בלשון תרגום^[423], שהיא מותרת בעל פה^[424]. ויש ראשונים חולקים ומתירים לסומא לקרוא בעל פה תורה שבכתב, שהרי התירו לכתוב תורה-שבעל-פה* משום "עת לעשות לה'"^[425], והוא הדין שיש להתיר מאותו הטעם אמירת תורה שבכתב בעל פה^[426], וסומא שאינו יכול לקרות מתוך כתב אין לך "עת לעשות לה'" גדולה מזו^[427]. ומן האחרונים יש שכתבו שמטעם זה מותר רק כשהסומא לומד לעצמו, שלא יתבטל מתורה ושלא ישכח, אבל אם קורא לצורך אחרים אסור, שאין זו "עת לעשות לה'" כיון שאפשר שיקראו אחרים מתוך הכתב^[428]. קריאה באמצעות כתב ברייל, יש שצדדו להתיר לקרוא בה תורה שבכתב לדברי הכל, לדעת הסוברים שאמירת תורה שבכתב בעל פה מותרת בדבר השגור בלשונו שאין חשש שיטעה^[429], שהרי השימוש בכתב ברייל מונע טעות^[430].

שמיעת קריאת התורה

שמיעת קריאת-התורה*, כתבו גאונים וכן צדדו ראשונים שסומא פטור ממנה, שאינו בחיוב תורה-שבכתב*^[431], וכיון שאסור לסומא לקרוא תורה שבכתב בעל פה, לסוברים כן^[432], הוא פטור גם משמיעתה מפי אחרים^[433]. ומן הראשונים יש שנראה מדבריהם שסומא חייב בשמיעת קריאת התורה^[434]. על סומא אם רשאי לעלות לתורה, ע"ע קריאת התורה. על סומא אם רשאי לעבור לפני התיבה, ואם ראוי לעשותו שליח-צבור* קבוע, ע"ע שליח צבור.

שנים מקרא ואחד תרגום

חיוב קריאת שנים-מקרא-ואחד-תרגום*, נראה מדברי ראשונים שישנו בסומא^[435]. ויש שכתבו שסומא פטור מקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, מאחר שהוא אסור באמירת תורה שבכתב, לסוברים כן^[436], ואף על פי שהיה יכול לצאת בשמיעה מאחר כדין שומע-כעונה*, לא מצינו דבר שיהיה פטור על ידי עצמו מפני שאינו שייך בו ויהיה חייב על ידי אחרים^[437].

מגילה

מקרא-מגלה*, כתבו ראשונים שסומא - לסוברים שהוא חייב במצוות^[438] - חייב בו^[439], וכיון שאינו יכול לקרוא מתוך מגילה בעצמו, והקורא בעל פה לא יצא^[440], ישמענה מאחר כדין שומע-כעונה*^[441]. ומן האחרונים יש שצדדו שסומא פטור ממקרא מגילה, כי מאחר שאינו יכול לקרוא בעצמו מתוך מגילה אף לצאת מפי אחרים אינו יכול, שכל-שאינו-ראוי-לבלה-בלה-מעכבת-בו*^[442]. ויש שכתבו שאמנם אין סומא חייב במקרא מגילה, ומכל מקום יש במגילה גם חיוב שמיעה^[443], וכיון שהסומא יכול לשמוע הוא חייב בשמיעת מקרא מגילה^[444].

בשחיטה

סומא - היודע לשחוט^[445] - ששחט - אם שחיטתו נראית יפה^[446], שלא הגרים^[447] - שחיטתו כשירה^[448]. ונראה מדברי ראשונים, וכן כתבו אחרונים, שגם לסוברים שסומא פטור מן המצוות^[449], שחיטתו כשרה^[450], ואינה כשחיטת גוי*, שפסולה משום שאינו בר זביחה^[451], שהסומא מחויב במצוות לא תעשה, לסוברים כן^[452], ונמצא שהוא אסור בנבילה וחשוב בר זביחה^[453], או שאף על פי שהוא מותר בנבילה, לסוברים שפטור גם ממצוות לא תעשה^[454], מכל מקום אסור להאכילו נבילה בידים, לסוברים כן^[455], ולפיכך הוא חשוב בר זביחה^[456], או שכיון שאפשר שיתפתח ויתחייב במצוות הוא חשוב בר זביחה^[457], או שכיון שמדבריהם הוא חייב במצוות, לסוברים כן^[458], חשוב בר זביחה גם מן התורה להכשירו לשחוט^[459], או שכיון שהוא שייך במצוות אלא שאינו מחויב בהן, לסוברים כן^[460], הוא חשוב בר זביחה^[461]. ויש אחרונים שכתבו בדעת הסוברים שסומא פטור אפילו ממצוות לא תעשה, ששחיטתו פסולה מפני שאינו בר זביחה, וצדדו שגם לסוברים שחייב במצוות לא תעשה, אם אינו חייב לדעתם גם בלאו-הבא-מכלל-עשה*^[462], שחיטתו פסולה, שרק המצווה במצות עשה של "וזבחת ואכלת"^[463], שלמדו ממנה איסור אכילת שאינו זבוח^[464], הוא הכשר לזביחה^[465]. אם סומא רשאי לשחוט לכתחילה, ע"ע שחיטה. על סומא שלא ראה מאורות מימיו, שיש סוברים ששחיטתו פסולה, ע"ע הנ"ל.

בל יראה

איסור "בל יראה"^[466], מן האחרונים יש שדנו, לסוברים שאין עוברים בבל יראה על חמץ טמון שאינו נראה לעינים^[467], אם סומא פטור ממנו מפני שאינו יכול לראות את החמץ שברשותו, או שכיון שהחמץ שברשות הסומא ראוי להיראות לאחרים עובר עליו^[468].

עמידתו בתפילה

סומא, מאחר שאינו יכול לכוין את עמידתו בתפילה כנגד ירושלים, אמרו בתלמוד שיכוין את לבו לאביו שבשמים^[469], שנאמר: והתפללו אל ה'^[470]. החיוב להתפלל בבית שיש בו חלונות כדי לעורר את הכוונה בנשיאת העינים למעלה, לסוברים כן^[471], כתבו אחרונים שאינו שייך בסומא^[472].

אחורי אשה

האיסור לילך אחורי אשה^[473], כתבו אחרונים שנוהג גם בסומא^[474]. ויש שצדדו שאיסור זה אינו שייך בסומא^[475].

צירופו למנין

סומא, לסוברים שפטור מן המצוות^[476], דנו אחרונים אם מצטרף למנין עשרה לאמירת דברים שבקדושה מאחר שהוא בן דעת, או שכיון שאינו מחויב במצוות אי אפשר לצרפו^[477].

על סומא אם חייב לעמוד בפני אביו או רבו, ע"ע קימה והידור. על החיוב לעמוד בפני אביו או רבו סומא, ע"ע הנ"ל.

אם מותר לסומא לומר דברים שבקדושה בפני צואה או בפני ערוה, ע"ע מחנה קדוש.

על סומא אם ישנו בדין שכחה*, ע"ע.

על סומא בחליצה*, ע"ע^[478].

על כהן סומא בשתי עיניו, או בעינו אחת, לענין ראיית נגעים*, ע"ע נגעים.

על כהן סומא בשתי עיניו, או בעינו אחת, לענין נשיאת-כפים*, ע"ע.

על חיובו של אב למול את בנו, אם נוהג בבנו סומא לסוברים שסומא פטור מן המצוות ומצות מילה בכללן, ע"ע מילה.

על סומא בבדיקת-אשה*, ע"ע^[479].

על בעל שנעשה סומא, בשתי עיניו או בעינו אחת, אם ומתי כופים אותו להוציא, ע"ע גרושין: גרושין מחמת תביעה^[480]. על אשה שנתברר שהיא סומה, אם נחשב הדבר מקח טעות בקידושין, ע"ע מומי אשה. על עיורון גמור או חלקי, שנחשב מום בכהנים, ע"ע מומים (כהן)^[481].

על סימוי עין, שאם עשאו אדון לעבד-כנעני* שלו יוצא בו לחרות, ע"ע שן ועין.

על סומא בהפרשת-חלה* ובהפרשת-תרומות-ומעשרות*, עי' ערכיהם^[482].

על סומא, לסוברים שפטור מן המצוות, אם אם יכול להיעשות שליח, ע"ע שליחות.

על היתר סומא באשתו על פי טביעות-קול*, ע"ע^[483]. על כשרותו של שליח סומא להביא גט* על ידי טביעות קול, ע"ע הנ"ל^[484].

על ברכה שמברך הרואה את הסומא, ע"ע ברכות הראיה^[485]. על חיובו של סומא בברכה שמברכים על ראיית המלך, ע"ע הנ"ל^[486].

על סומא אם ישנו בכלל ערבות, ע"ע כל ישראל ערבים זה לזה^[487].

גרות

סומא הבא להתגייר, יש מן האחרונים שכתבו, לסוברים שסומא פטור מכל המצוות^[488], ואף ממצוות לא תעשה^[489], שאי אפשר לגיירו, שהרי גרות תלויה בקבלת עול מצוות^[490], ואינה שייכת במי שאינו בכלל דת יהדות^[491]. ויש שכתבו שכיון שסומא חייב במצוות התלויות באמונות ודעות, לסוברים כן^[492], ועוד שהוא חייב מדבריהם במצוות, לסוברים כן^[493], די בכך לקבלת עול מצוות ומקבלים אותו^[494].

סומא, לסוברים שפטור מן המצוות, אם מחללים את השבת וכיוצא בזה להצלת חייו, ע"ע ספק נפשות וע' פקוח נפש.

חילול שבת למניעת עוורון

חילול שבת וכיוצא בזה למניעת עוורון, יש מן הפוסקים שצדדו להתיר, שהרי יש ראשונים הסוברים להלכה שסומא פטור מן המצוות^[495], ואם כן מותר לחלל שבת אחת כדי שלא יסתמא וישאר מחויב במצוות וישמור שבתות הרבה^[496], ואף שלדעת רוב הפוסקים להלכה סומא חייב במצוות^[497], מכל מקום זהו כספק-נפשות* שאין הולכים בו אחר הרוב^[498], ועוד, שגם לסוברים שחייב במצוות בודאי יתבטל מחמת סמיותו מתלמוד תורה וכמה מצוות, וגדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות הדוחה את כל התורה כולה^[499]. ויש שהוסיפו לדון להתיר משום שעל ידי העוורון יכול אדם לבא לידי סכנת נפשות כשאינו רואה להיכן הולך^[500].

הערות שוליים